הַאֲזִינוּ דרך השם בסוד האותיות

האזינו דרך השם בסוד האותיות

הַאֲזִינוּ דרך השם בסוד האותיות

הַאֲזִינוּ דרך השם בסוד האותיות - הצופן בפרשה

"לכל בריאה ובריאה ולכל יצור ויצור יש ניגון משלו" (ר' נחמן מברסלב)

אלי־זה לנדאו

פרשת הַאֲזִינוּ דרך השם בסוד האותיות

את השירה הזאת אי־אפשר להפסיק
משה מעניק לנו מתנת פרֵדה, צוואה: שירת הַאֲזִינוּ בשני טורים ארוכים של מילים, הכתובים זה מול זה כמו שמיים מול ארץ.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, נציגיה של הבריאה כולה –
משה פונה אליהם ומבקש שיהיו עדים יציבים, נצחיים ונאמנים בברית בין ה' לישראל.
שיקשיבו, שֶׁיֵּדְעוּ את פרטי הברית שבה הם מעורבים בתור שותפים בעלי השפעה פעילה.
יש קשר הדוק בעל השפעה הדדית בין הבריאה, השמיים והארץ, לעם ישראל.
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אינם רק עדים סבילים לקיום הברית, אלא אף אחראים על יישומה.
נועד להם תפקיד פעיל בשמירת הברית ובקיומה מתוך ידיעה ברורה שהברית תופר ותגבר ההסתרה.
השכר והעונש יינתנו באמצעותם כפי מעשי האדם והתנהלותו על־פני האדמה.

הַשָּׁמַיִם מייצגים השפעה – את שפע האור המושפע מהבורא לנבראיו, אור שכולו טוב תמיד;
הָאָרֶץ מייצגת הכלי לקבלה – הַמְּכָל המקבל את שפע האור מהבורא.
כל עבודת האדם על־פני האדמה היא להיות כלי ראוי לקבלת שפע האור.
אם יש בעיה, היא לא באור. היא רק בִּכְלִי שאינו בעל יכולת קיבול.
חכמי הסוד מגלים: החטא, הסבל, הירידות והנסיגות הם כולם הזדמנויות להשגות להגיע עד שמיים.
אין דרך עוקפת. הירידות בדרך הקודש, הן במחשבות והן במעשים, הן מחויבות המציאות – להתגבר על נפילה או כישלון ולהמשיך.

אחדות הניגודים מודגשת בשירת הַאֲזִינוּ
הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ הם שני קצוות, שתי מידות הנראות הפוכות ומנוגדות זו לזו:
הַשָּׁמַיִם עניינם רוח, הָאָרֶץ עניינה חומר ועניינים ארציים –
שני ניגודים המשלימים זה את זה. הם לא מתוארים בתור טוב רצוי מול רע דחוי, אלא כציר שיש לחתור בו לאיזון ולמיזוג. הם מבטאים ייחוד ואיחוד בין קצוות – בין רוחניות לגשמיות, בין נפש לגוף.

תכלית הבריאה להיטיב לנבראים, ואין רע יורד מלמעלה כלל אלא רק שפע של אור טוב.
בעולם של הֶעְלֵם והסתרה, הראייה של האדם מוגבלת. הוא רואה רק חלקים מהתמונה הגדולה של כל המצבים בכל הזמנים.
מצב של הסתרת פנים נובע בעקבות מצבים שהאדם פוגם בהם בצינורות השפע ושובר את כלי הקבלה שלו.
מי שמעצים את הסתר האור אינו הבורא, זהו רק האדם עצמו במוגבלותו.
"אם תַּעַזְבֵנִי יום – יומיים אֶעֶזְבֶךָּ" (ברכות). בורא עולם יודע נסתרות. הוא לא ממש עוזב אותנו, אלא משאיר לנו שביל חזרה פתוח כדי לשוב ולתקן.
השכר על קיום הברית: וְנָתַתִּי מְטַר־אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.
וה'שכר' על הפרת הברית: וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם.

מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא: אלו שני ניגודים, המתארים מהות דומה בחוויות הפוכות.
מפרש ה'כלי יקר': מָחַצְתִּי מלשון לַחַץ, ולכל לחץ יש מְחַלֵּץ; הריפוי מתחיל בְּהַרְפָּיָה.

בכל נדודיהם שמר עליהם הקב"ה כעל בבת עינו – יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ
אִישׁוֹן הוא הזמן החשוך ביותר בלילה;
אִישׁוֹן נמצא במרכז קשתית העין, ודרכו עוברות קרני האור;
אִישׁוֹן הוא איש קטן.
אדם הרואה עצמו בתור קטן – מֵצֵר, מחשיך ומגביל את עולמו, מונע את חדירת האור אל עולמו.
אין בו הכרת הטוב: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט – הוא מתמכר לחומרניות העולם, יוצר אלילים לעצמו. אחרי כל השפע, הוא בועט ומפנה עורף – וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ.

מיתרי קול המדבר ימשיכו לרטוט לעד
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד
שְׁמַע איבר השמיעה הוא האוזן, שם נמצא האיזון;
הַאֲזִינוּּּ מלשון איזון.
להקשבה יש מקום נכבד, במיוחד כשקשה לראות לאן פנינו מוּעדות ואיך מגיעים לשם.
בכל נדודיהם שמר עליהם האחד כעל בבת עינו.
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, זוהי האזנה כדי להגיע לאיזון.
וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, זו שמיעת משמעות החיים כדי להגיע לאיזון.
אלו שתי גישות כדי לעשות את המסע האישי בעולם, שני טיפוסי אנשים הנמצאים בתוך כל אחד ואחד.
שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם
תשומת הלב שלנו לדברים היא שקובעת את החוויה: שְׂמֵחָה או עצובה, מתרחבת או מְצֵרָה – הכול עניין של זווית ראייה ובמה היא מתמקדת.
יש קשר בין העין והלב לנשמה – יסוד האש מפעיל את השלושה.
עם זאת, אנחנו מקבלים נתיב נוסף כדי להתחבר לנשמה: דרך השמיעה, המופעלת מתוך יסוד המים, שבהם צפון כל הסוד – הם מחוברים לנקודת הצפון היא המצפון. המים מגלים לנו את הכיוון, אם נאזין פנימה נוכל להתחבר אליו.

שירים הם געגועים
לשירה מיוחסות סגולות רבות, ובייחוד בתור מקור לשאיבת כוח ועידוד בעת ייאוש.
שִׁיר בלשון רבים הם שירים, אותיות שיריים. שירה מביעה כיסופים וגעגוע לשיריים ההם של אור הנשמה הקדומה – שאריות ניצוצות הקדושה הראשיתיים שהיו בבראשית.

חדש תשרי, מזל מאזניים
בראש השנה כל הבריאה מתחדשת מחדש.
המאזניים שוקלים את מאזן זכויותיו וחובותיו של האדם בימי הדין – להתחיל מִבְּרֵאשִׁית כמו בפעם הראשונה, מתוך הגרעין הראשיתי שאליו מתגעגעים.
לכל אחד יש את ה"האזינו" שלו, לשאוף לאיזון ולהגיע לשנה מאוזנת יותר.
"לכל בריאה ובריאה ולכל יצור ויצור יש ניגון משלו." (ר' נחמן מברסלב)

יש כאן קריאה בעבור כל אחד ואחת לכתוב את שירת חייו עם ניגון מיוחד משלו – לשיר את העתיד ולהשאיר מאחוריו את העבר.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה
אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

לקבלת *הצופן בפרשה דרך השם* מדי שבוע ישירות לוואטצאפ
ניתן לקבל דרך הקישור כאן
https://chat.whatsapp.com/E5NsMGslaE89Pn05Lde1wq

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

[[ טופס מוטמע]]



לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן

תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי