לרכישה באתר - הספר - לראות את האות בפרשה
רשימת נקודות האיסוף
הכשרת מאמנים אישיים בתודעה היהודית - לחצו כאן
להצטרפות לקהילה בפייסבוק - לחצו כאן
חיפוש
Close this search box.
חיפוש
Close this search box.

הנס שלי

זה הנס שלי - אלי־זה - "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ"

וּבָחַרְתָּי בַּחַיִּים!

התבונה דֶּרֶךְ הַשֵּם

בשבח, בהודאה ובהודיה לה' יתברך 
אחרי שנים שלא מצאתי לנכון לדבר על מה שקרה לי… כי מה יש כבר לספר?! על כל אחד עובר משהו…
היה זה לפני חנוכה לפני כמה שנים, שמעתי את הרבנית ימימה מזרחי שתחיה, שאמרה שפרסום נס הוא מצווה, להגדיל שמו יתברך ברבים. ואז רק כדי להגדיל את שמו יתברך מצאתי את העוז לכתוב ולשתף בנס שקרה וקורה לי.

אז תודה לרבנית ימימה שבזכותה אני זוכה לספר על הנס שהוא בעצם שרשרת של ניסים שה' עושה עמדי בחסד וברחמים… שהחייני וקיימני והגעני לזמן הזה… לעשות, לפעול ולהשפיע מאורו יתברך.  ככל שעובר הזמן, מתגלה לי יד ההשגחה העליונה המלווה, מכוונת ומדייקת אותי בסנכרון מדויק לפרטי פרטים.

החיים קראו לי לעצור

זה התחיל לפני שלושה עשורים ונמשך עד עצם היום הזה ממש. מירוץ מטורף בין עבודה למשפחה, למי בכלל היה זמן לעצור? התחילה תופעה של גרד שנראה 'תמים' לכאורה, גרד קל בקיפולי הידיים והרגליים שהלך התפשט והחמיר עם הימים… באחת החיים שלי השתנו, מחלה לא מוגדרת את הכל עצרה. 

הגרד נעשה בלתי נסבל, גרד מטורף עם כל הבא ליד… מסרק, מברשת, ואפילו מזלג. פעם התגרדתי עם עט ואז ראיתי שכולי מקושקשת 😊.

 גרד, זה דבר מתיש! זה מעייף! אין לי מנוחה!  אף פעם לא חשבתי שגרד מצריך כל כך הרבה מאמץ. הצילו! וככל שיורד הערב, הגרד הולך ומתגבר… הלילות לבנים בגירודים והימים כבויים. הלילות והימים מתחברים בלי שינה ממצוקה וכאבים. יומיים שלושה רצופים בלי שינה היו עניין שבשגרה. אין לי מנוחה. יום רודף יום ואני משוועת להפוגה.

חדשות לבקרים המחלה הפגישה אותי עם מציאות חדשה המרחיקה אותי יותר ויותר מעצמי ומהאהבות של חיי. כמו באפקט דומינו כשל ועוד כשל של המערכת החיסונית (שילוב של מחלות אוטו-אימוניות).

שנה ועוד שנה, חולפות השנים ולה (למחלה) אין תרופה. שנים ארוכות בחיי, צעירה אמא לילדים קטנים עוברים עלי בין אשפוזים לטיפולים כאלו ואחרים. מטפלים בסימפטום "מכבים שריפה ועוד שריפה" ובהתמדה המחלה בשלה ממשיכה את 'ההופעה' בתופעות של גידולים מפושטים, כפות ידיים והאצבעות התנפחו לממדים מפלצתיים, גידולים בעפעפיים… בייסורים וכאב נוראי על המראה שלי שהתעוות את עולמי ועולמם של בני המשפחה היא טלטלה.

"אין מה לעשות!" כך אמרו לי הרופאים:  "זה מקרה נדיר. תצטרכי ללמוד לחיות עם זה. זה לכל החיים! אין לנו תרופה או תשובה, מלבד כדורים להרגעה שיפחיתו את הגרד, תקבלי סטרואידים וטיפול סימפטומטי בתופעות הדלקתיות".

אכן יש בסטרואידים נחמה… 'נחמה פורתא' – כשאני לוקחת מהם, הם מקלים באופן משמעותי את התופעות אך כשמורידים את המינון, המערכת קורסת – הגוף קורס – אני קורסת. הגרד מתלקח להחמרה גרועה מקודמתה.

'היא' הנדירה, עלתה כמעט מדי שנה בכנסים רפואיים בינלאומיים בתקווה שמישהו ימצא כיוון. הקדישו לה מחקרים, 'היא' שברה שיאים בערכים אדירים ונדירים גם בקנה מידה בינאלומי."

אי אפשר היה להתעלם מהמראה שלי. (אחסוך מכם את התיאורים) ילדים קטנים היו מצביעים עלי נבעטים ושואלים 'מה יש לה' וההורים נבוכים, מנסים להשתיק ונוזפים… ואני בחיוך מבויש לוחשת, 'זה בסדר'.
לא מזמן הילדים שלי, שיתפו אותי בגילוי לב שבכל פעם שהמורים קראו לנו ההורים לבי"ס הם היו בלחץ שאני אגיע. וכשלא יכולתי להגיע הם נשמו לרווחה.

בין גלים של יאוש לתקוה את עולמי היא טלטלה. מחפשת ישועה ואולי קצת נחמה, יצאתי למסע חיפושים בין ידעונים ומתקשרים לשאוב תקוה.

הזמן המורה הגדול לימד אותי שיש סכנה בידיעת העתיד. סכנה בזריעת זרעים של נבואות מגבילות אפשרויות. שאינם משרתים או מקדמים ורק מתעתעים ומעכירים. (היום בעבודתי כיועצת 'דֶּרֶךְ הַשֵּם' אני בוררת את הזרעים שיהיו מאירים בהירים ופותחים אפשרויות).

לאן לא הלכתי? מה לא ניסיתי? נטורופתים, הילרים, תזונה מיוחדת, ניקוי רעלים, צום, אפילו שתיית שתן ראשון שהאר"י הקדוש ממליץ עליה.  דבר לא עזר.

הרבה שליחים למקום ושליחה אחת

השנים עוברות ומשנה לשנה שיא רודף שיא והמחלה רק מחמירה.

באחד מביקוריה של מירנה בת דודתי מפריז כשראתה את ההחמרה… אז כבר בקושי הצלחתי לעמוד על הרגליים… זעקה: "לא יכול להיות… לירח הגיעו ולך עדיין לא מצאו תרופה?!"

היתה זאת נקודת מפנה. היא לקחה אותי כפרוייקט… קראה, התעמקה, התעניינה, יצרה קשר עם מומחים בצרפת, ניסתה כל מיני ערוצים. עולים חשדות… (לא אלאה אתכם בפרטים) היא מעבירה לנו הוראות, מטיסים באקספרס מבחנות עם הדם שלי, מצליבים תוצאות מול מסמכים רפואיים, כולם נרתמים לפעולה. במיוחד האימונולוג מבי"ח שיבא שטיפל בי במסירות כל אותן שנים (אז כ-9 שנים מזמן שפרצה המחלה) דאג להעביר כל מימצא או מסמך שיכול לעזור. כמו מלאך ליווה את כל המהלך.

הדרך למומחה בפריז היתה מהירה… בסתיו של אותה שנה משאירה מאחורי, אז בעל וחמישה ילדים קטנים. עולה לטיסה מלאת תקווה, לפגוש את הפרופסור המכובד. באמונה שאני חוזרת כמו חדשה.

לא עברה יממה, מתנפצת בפניי התקווה. "מאדאם, אני מצטער. אין לי מה לחדש לך! אני מסכים עם האבחנה של הרופאים שלך". שוב אותן מילים מצליפות בי: "אין מה לעשות, אין ממש תרופה רק לטפל בסימפטומים". כבר לא שמעתי יותר כלום… באחת הכל חשך סביבי.

שמעתי אותו ממלמל… "אבל…"
די! די! לא רציתי לשמוע אותו עוד! רק שמעתי שוב ושוב את המילים Hopital Saint Louis… Specialist  
'חצי שנה'… 'צריך חצי שנה'… הוא חזר ואמר את המילים שנשמעו לי כמו שריטה על דיסק… 
התנתקתי… כמו שידעתי לעשות… מתרסקת לאלפי רסיסים, כל כך כואב שכבר כלום לא כואב, בלי דמעה או מילה… לשוני דבקה לחיכי.

מירנה מדברת אלי ואני בעיניים כבויות מביטה בה – שותקת, מה יש לי כבר להגיד?! כל המילים נאמרו, כל התקוות נגוזו.
באחת, הרגשתי את ידה אוחזת בי בעוצמה, החלטית ובוטחת… מסבירה לי שיש פרופסור מומחה שמתמחה במחלות אוטואימוניות ב- Hopital Saint Louis (הופיטל סאן לואי) שנמצא בצד השני העיר. אין זמן, אנחנו נוסעות לשם עכשיו!!! היא מעדכנת, צריך לקבוע תור מראש… תור אצלו לוקח לפחות חצי שנה. למי זה כבר איכפת?! כאילו שמו עלי משקלות, בקושי מצליחה לזוז.
היא מאיצה בי, חייבים להגיע לשם לפני שסוגרים את המשרדים.
אני נגררת אחריה בעל כורחי.

בנסיעה במטרו כל אחת מצידה מנסה לקלוט את מה שקרה אבל אף אחת לא מעיזה לדבר על מה היה או מה יהיה.
מכונסת בשתיקתי, משובללת!
כמו בסרט רץ, הפעם אני בתפקיד צופה… התגנבה לי מחשבה, מנותקת מכל הרגשה. חודרת לתודעה שלי ההכרה שהחיים הם כמו הנסיעה במטרו… פעם אנחנו נוסעים במנהרה חשוכה לא רואים את הסוף… ופעם הכל פתוח… שדות ירוקים, פרחים ושמיים כחולים. משחקים של 'אור וחושך', מי יחזיק יותר.
תחושת מחנק עוצרת לי את הנשימה בכל פעם שעוברים במנהרה חשוכה. וממול ההבנה שלא יתכן מצב שיש בו רק חושך, אחרי החושך תמיד עולה האור… בדיוק כמו שאני רואה עכשיו את השדות. עוד מעט המחנק עומד להשתחרר… הידיעה הזאת מציפה בי זיק של תקווה, ברגע אחד, הכל יכול להשתנות.
הכרוז במטרו מכריז בי"ח 'הופיטל סאן לואי'. במרוץ נגד השעון רצות להספיק להגיע למשרדים.

ב-מ-ק-ר-ה - ה' רקם לי רקמה

בשביל הפקידות, היה זה עוד יום עבודה שהגיע אל סיומו – בזה אחר זה יורדים האשנבים בדלפקים, אולמות ההמתנה מתרוקנים. כולם ממהרים.

פקידה אדיבה מציצה מן האשנב רגע לפני שהוא יורד ומסבירה למירנה היכן הפרופסור יושב בקומה הרביעית… ובאדיבות מתוקה היא מוסיפה, "יקרה, קבעתם תור להיום?! הוא מקבל רק פעם אחת בשבועיים משך שעתיים, אני לא בטוחה שהוא מקבל היום"

מתנשפות מגיעות לקומה הרביעית לאשנב המיוחל.
ב-מ-ק-ר-ה!!! אותו יום הפרופסור קיבל פציינטים.
יושבת לה שם מזכירה בחשיבות עצמית מוגזמת ואומרת… "אה מאדאם, אה NO NO NO NO צריך לקבוע תור מראש. חצי שנה צריך לחכות. אם אין לך תור אין סיכוי שהפרופסור יקבל אותך היום".

אבל NO NO NO NO לא מירנה בת דודתי, היא לא מוותרת… בנחמדות היא מנסה להסביר למזכירה, "בבקשה תרשי לנו רק לנסות להחליף כמה מילים עם הפרופסור… נשב ונחכה לו בחדר ההמתנה… אם הוא יסרב לא נתעקש. בבקשה  3,300 ק"מ בת דודתי עשתה את הדרך מישראל לכאן.

ההיא מתעקשת, מירנה לא מוותרת, אני קצת מתביישת… לא נעים!
אבל מה זה חשוב?! העיקר!
אנחנו יושבות ומחכות בחדר ההמתנה.
שקט… דממה, מדי פעם יוצאת מזכירה ומפירה את הדממה כשהיא קוראת בשם הבא בתור… נראה כאילו החדר לעולם לא יתרוקן מאנשים. נראה כאילו היום הזה לא יגמר. נראה לי ששכחו להדליק שם את האור. אני זוכרת חדר המתנה חשוך.

הזמן כאילו עצר מלכת. פתאום… דמות גבוהה יוצאת, הפעם זו לא המזכירה, הדמות סורקת את חדר ההמתנה. כאילו רק אותי היא יצאה לחפש. מבטו של הפרופסור נעצר בי… 'מאדאם, את מחכה לי?' כן, אבל אני… אני מגמגמת… אני לא מספיקה להוסיף מילה והוא אומר, 'חכי לי כאן, אל תלכי' במילים אלו ממש.

נס! עוד באותו ערב ממש הפרופסור היקר קיבל אותי אליו.
אחרי יום מתיש, אני סוף סוף שומעת קול מרגיע. את קולו אומר: "כן! אני מסכים עם האבחנה של בי"ח שיבא בישראל. אבל… אני חושד במשהו. לא רוצה להשלות אותך בהבטחות, אבל אני רוצה לבדוק כיוון נוסף שעוד לא בדקו… לשם כך את חייבת לעבור סדרת בדיקות לא פשוטות אותן ניתן לעשות רק באשפוז". הוא משרה בי תחושת בטחון ביחסו האישי, כמו אבא אוהב הוא בכבודו ובעצמו מלווה אותנו למזכירה לקבוע תור לאשפוז.

בסחרחרת רגשות היום הזה, מתגנב לו חשש "כמה הוא יגבה ממני על הביקור הזה?" מדודה בתקציב שהגעתי איתו, לא לקחתי בחשבון תשלום לשני פרופסורים דגולים ביום אחד הגובים בהתאם למעמדם.
" איך אארגן את התשלום לבדיקות ולאשפוז שהוא קובע לי".
אני שואלת "איפה משלמים? " הוא מבטל את השאלה שלי בתנועת יד כאילו אומר לי עזבי, (מה עזבי?! אולי הוא מתכוון לא עכשיו לשלם)
אני מתעקשת – עכשיו לשלם! (לתכנן את התקציב). ואז הוא עונה סכום מגוחך שאין לו קשר למציאות שהוא גובה על ביקור כזה. משהו כמו שגובים על טיפול אצל שיננית ובנוסף עם הבטחה שהוא יארגן לי את הבדיקות ליום אשפוז אחד בלבד כדי שנחסוך בימי אשפוז. תתכונני ליום בדיקות אינטנסיבי.

ביום שנקבע לי הגעתי לאשפוז שם. התקבלתי כמו מלכה. מלכה! הוא בעצמו מקבל אותי בחיוך רחב ואוהב, מבטיח שיהיה בסדר, מעניק נגיעה אבהית, מצמיד אלי רופא, מכיר לי את הצוות שילווה אותי, אני מקבלת חדר פרטי למנוחה בין בדיקה לבדיקה.

יום גדוש, בבדיקות קשות ומתישות. מפגשים עם הכאב, בין יאוש לתקוה מתמסרת למה שיביא איתו הרגע הבא.

נס בתוך נס

כעבור חודש בשיחה עם הפרופסור המלאך, הוא אומר לי "את יכולה לחזור לארץ, בכל מקרה, האתיקה המקצועית מחייבת אותנו להעביר את התוצאות לגוף ששיתף אותנו בתיק הרפואי שלך.

ביום בו הגיעה התוצאה התבשרתי בשתי בשורות: הראשונה והטובה, סוף סוף יש אבחנה! השניה, זה סרטני. הטיפול המומלץ כימותרפיה.

בתל השומר, צוות רופאים מתכנס לקונסיליום, "האם להתחיל בטיפול כימותרפי כפי שהמליץ הפרופסור הצרפתי או עדיף לטפל במקבילה ביולוגית"?

יעברו עוד 5 שנים של טיפולים ביולוגים מלווים בתופעות לואי של חום גבוה וכאבי גוף בעצמות כמו בשפעת. כואבת וחלשה, נזרקת ממקום למקום באפיסת כוחות.

הבלתי ייאמן קורה ממש מול העיניים. הגרד דועך, בכל יום הנפיחות יורדת טיפה ועוד טיפה, גידול ועוד גידול נעלם, הגירודים לא מפסיקים, אבל הם פוחתים.  אני לא יכולה להצביע על יום מסויים שהכל עבר. אין מנוס, כשמטפלים בדבר אחד, פוגעים בדבר אחר. לטיפול היו השלכות… למדתי לקחת את הדברים בפרופורציות גם אם עד היום אני ממשיכה לאסוף את השברים. מברכת ומודה יום יום – "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"

אני יכולה להמשיך למלא עוד הרבה דפים, אירועים בתוך אירועים מתגבשים לסיפורים.

הזמנים מתערבבים בין עבר להווה במסע מתמשך בו כובד המשא לא אחת מאיים להכריע את המסע. רצף של הצטלבויות מסונכרנות בין רגעים לאנשים, למקומות ולבחירות גם אם נדמה לי כמקריות.

עוד לא מבינה את גודל הנס המתחולל – והוא מתחולל!!! בדיעבד, המחלה היתה עבורי מתנה – שבזכותה החיים קראו לי לעצור והרשיתי לעצמי לעשות את מה שכל כך רציתי… ללמוד! הפעם כל מה שרציתי זה ללמוד משהו לנחמה בשביל הנשמה.

אופי המחלה התגלה מתוך אותיות התופעה

מפגש מקרי עם חברה הוביל אותי ללימודי תורת הנסתר. במסע של גילויים מהמטפיזיקה הסינית, אסטרולוגיה ונומרולוגיה סינית ופנג שוואי. נומרולוגיה וצופן האותיות, תורת הנפש, קבלה וחסידות.

למדתי את היסודות שפתחו בפני צהר לסודות הנפש. להבין את חכמת הבריאה מעבר לחושים ולנגלה. אותיות ומספרים כבר לא היו לי עוד רק סימנים. הם התגבשו וסימנו לי את הדרך אלי – ללכת בעקבות הלחישה של הנשמה שלי.

הלימודים היו עבורי כ"מציאת אבדה" – התבונה דֶּרֶךְ הַשֵּם והאותיות היתה דרכו של הבורא לגלות לי את הקשר הסמוי שמתקיים ביני לבין האמונות שלי, האופי שלי ואופי המחלה שבאה לעורר אותי. הבנתי שגרד מבקש לגרד  גדרות הגנה שהקמתי. גרד קרא לי לעלות מדרגה: להלחים חלקים בתוכי, להשלים איתם ואותם, לתמונת ה'אני' האמיתית, לא זאת שחשבתי והאמנתי שהיא. אז, הבלתי יאמן קרה, נס בתוך נס, הגוף החל להבריא והמראה שניבט אלי מהמראה כל יום נראה יותר יפה.

ואם יש בסיפור שלי להאיר או להצית את התקווה אי שם למי שהם בדרך – אשרייני שזכיתי!

ברגעים אלה ממש, סיפור חיי נכתב, אני מרגישה את ההשגחה מלווה אותי.
מדפדפת בין השנים, בין הפרקים שהפכו לאפיזודות. חלקן חלפו ב-happy וחלקן בזוטות. השאר, שהן מרביתן, הטביעו בי את חותמן. מאמינה בדרכם של דברים – לכל דבר יש סיבה, גם אם היא לא תמיד ברורה.

נס בתוך נס כשזכיתי להיכנס מאהבה לעולמה של תשובה דֶּרֶךְ ה'. את כל הסיבוב עשיתי, מ-'סין' חזרתי הביתה להדליק את האור בתשובה לאור תורתנו הקדושה. וּבָחַרְתּי בַּחַיִּים לא באורך שנות חיי הגוף כי אם בערך הימים, במהותם הרוחנית.

פרשת השבוע רומזת למסע חיי - ובחרתי בחיים

חכמי הסוד מגלים, מסע חייו של האדם מוצפנים בפרשת השבוע בה הוא נולד.
נולדתי בפרשת "ניצבים וילך" בה מתגלה אחדות הניגודים בפעימת החיים
"נִצָּבִים" הם זקופים, יציבים, חזקים וקבועים לעומת "וילך" תנועה והליכה.
נִצָּבִים משמשים אנשים כתפאורה בסרט לא שלהם, ללא אמירה או תפקיד מיוחד. לעומת זאת, נִצָּבִים הם עומדים בשיכול אותיות מועדים, נופלים או סוטים מהדרך ובשינוי ניקוד, מוּעָד הוא נועד להיות בעתיד.

ושם בפרשה נאמר "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע… נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.
וּבָחַרְתּי בַּחַיִּים כל יום מחדש לחיות את חיי מתוך הכרה בחיים כערך עליון למלא את המינוי שקיבלתי ביום בו נולדתי גם אם לא תמיד אני יודעת לאן? איך? ומתי?

גם אם לפעמים אני נופלת, עצובה או מתוסכלת, אני מתמסרת באמונה שלמה ובהתבטלות גמורה אל מולו – יודע תעלומות עילת העילות וסיבת כל הסיבות, מרומם על כל ברכה ותהילה.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָני וְקִיְּמָני וְהִגִיעָני לַזְּמַן הַזֶּה… הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב!

קראו לי אליזה (זי"ן בניקוד קמץ) לפני מספר שנים כשישבנו בהתוועדות עם הרב ניצן, רב המושב בו אני גרה, הוא אמר לי: "לאור כל השנים והניסיונות שעברת, הלכת באמונה שלמה ועשית את המיטב, ממש כמו בני ישראל אחרי שחצו את הים, הצביעו ואמרו "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" מתוך הפסוק "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ" (שמות טו ב). את ממש אֵלִי־זֶה… מאז כך קוראים לי.

ואני תפילה, רפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל, רפואת הנפש והגוף.
שנזכה לראות ניסים גלויים – שהטוב יהיה בגלוי ובנגלה – אמן ואמן!

אֵלִי־זֶה לנדאו בראש התבונה דֶּרֶךְ הַשֵּם

אֵלִי־זֶה לנדאו – התבונה דֶּרֶךְ הַשֵׁם מרחב ללימודי תודעה יהודית
קורסים | הרצאות וסדנאות בתורת הסוד העברי וחכמת הנסתר, קבלה, חסידות ותורת הנפש
כותבת הספרים "לראות את האות בפרשה" דרך השם בסוד האותיות @ כל הזכויות שמורות

אהבתם את התוכן? שתפו באהבה 💞

אלי זו לנדאו
אלי־זֶה לנדאו יוצרת המרחב ללימודי תודעה יהודית בתורת הסוד העברי וחכמת הנסתר. "התבונה דֶּרֶךְ הַשֵׁם" משלבת בין עולמות: תורת הנפש היהודית, חסידות וקבלה בסוד האותיות. כותבת הספרים "לראות את האות בפרשה" דרך השם. elie@elilandau.com

התבונה דֶּרֶךְ הַשֵׁם מפתחת תודעה ופותחת דרכים להשגה של המציאות.

דֶּרֶךְ הַשֵׁם בסוד האותיות, צירופים ושורשי המילים. הצופן הגנוז באותיות פותח צוהר לעולמות פנימיים. מתוך התבוננות והבנה מגיעים להבניה – נפתח עולם של אפשרויות.

תורת הסוד העברי מעברת בתוכה עיבורים מפתחי תודעה, בד בבד מרווה נפש צמאה ומחייה את הנשמה. תכנים מלאי ערך לחיים "לחיות עם הזמן" במעגל הזמן העברי.

נושאים פופלארים במאגר הידע:
פרשת השבוע; ראשי חודשים
חגים ומועדים
סוד האותיות; מִסְפָּרִים מְסַפְרִים
כוכבים ומזלות
תורת הנפש, התפתחות אישית ועוד….

אם הצלחנו להאיר בכם נקודה טובה  למחשבה, זכינו! עזרו לנו להאיר עוד נקודות טובות של אור. שתפו באהבה. 

אלי-זה לנדאו

מעניין אותך לקחת את הנושא שלב אחד קדימה ללימוד מקצועי או להרצאה, השאירו הודעה ונקדם יחד את הנושא שמעניין אתכם:

חגים ומועדים – התבונה דֶּרֶךְ הַשֵׁם מביאה תכנים מעצימים בסוד האותיות באהבת חינם!
הכוח הרוחני שבראשי חודשים, חגים ומועדים במעגל הזמן לאור חכמת הקבלה.
מוזמנים לפתוח צהר לעולם של אפשרויות בלתי מוגבלות, תכנים מרתקים להרוות נפש צמאה להחיות את הנשמה.
שתפו באהבה לזיכוי הרבים וביחד נהיה טובים יותר לעצמנו ולעולם.

התבונה דֶּרֶךְ הַשֵּם

רוצים לקבל למייל שלכם את הצופן בפרשה דֶּרֶךְ הַשֵׁם בסוד האותיות? השאירו פרטים

לקבלת הצופן בפרשה ישירות לוואצאפ 
לחצו על כפור הוואצאפ והצטרפו

פרשת השבוע עוזרת לנו לחיות עם הזמן.
בכל פרשה עולה אור חדש ומאיר במשלים את הרוח שבנפש הדמויות – בקודים מוצפנים.

האותיות הן אבני היסוד של הבריאה, בהן טמון הצופן ליצירת חיים – התכנה הבסיסית לבריאת העולם ועולמו הפרטי של האדם. 

כולנו בנויים מאותם תדרים של מספרים אך הצירופים והשילובים ביניהם יוצרים את הסיפור הייחודי של כל אחד. מה מספרים המספרים ?

פרשת השבוע עוזרת לנו לחיות עם הזמן.
בכל פרשה עולה אור חדש ומאיר במשלים את הרוח שבנפש הדמויות – בקודים מוצפנים.

12 המזלות הם ביטוי של השפעות והארות שונות המושפעות. בכל חודש מחודשי השנה נובעת הארה אחרת. מה אומר עליכם המזל?

האסטרולוגיה הסינית מזהה ומאבחנת את מאפייני המזלות על פי שנת הלידה ולא על פי חודש הלידה. מה הם מאפייני המזל שלך?

התבונה דרך השם

מארז ספרים
"לראות את האות בפרשה"
בהטבה מיוחדת עכשיו

תורמת 10% בשבילכם מההכנסות למען החיילים