"שבת הגדול" דרך השם בסוד האותיות - הצופן לחיים

באו המצרים שאלו את ישראל, מה פשר המעשה המוזר שאתם עושים, ענו להם, "זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם". זהו קרבן תודה לה' שיהרוג בכורי מצרים ויפסח על בתיהם.
הלכו בכורי מצרים אל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל, כי ידעו שקיצם קרב, אך פרעה ואבותיהם לא רצו לשמוע להם.
מה עשו הבכורות? קמו ועשו מלחמה עם המתנגדים לשחרר את ישראל. "לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם".
בכורי מצרים עשו מלחמה בעצמם, הרגו והכו את המצרים – זהו נס גדול!

ישנם שני סוגי נסים:
אומר האדמו"ר הזקן, יש "נס" שהוא למעלה מן הטבע, חד פעמי ולזמן מוגבל כקריעת ים סוף, שמש בגבעון דום וכדומה
ויש "נס גדול", שהוא שינוי בטבע עצמו! הוא איננו מאורע חד פעמי או לזמן מוגבל, אלא, מציאות מתהפכת ומשתנה.
"מַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם" זהו נס גדול שיש בו שינוי של הטבע עצמו המביא למהפך ושינוי המציאות. בכורות מצרים,הם האויב בעצמם, הופכים את טבעם ונעשים כוח עזר לישראל לסייע להם לצאת, פעלו לצדם ולא נגדם.

כך בחיים, אנשים מחפשים נס שישדד את מערכות הטבע ויביא להם את השינוי המיוחל.
אך הנס האמתי נעשה כשהאדם בעצמו משתנה, שינוי מבפנים, משנה את טבעו בצורה מהותית, אז מגיע שינוי ומהפך במציאות, זהו נס גדול! לקרוע את הים, להעמיד את המים כחומה, לעצור את השמש בשמים אלו הם נסים קטנים לעומת אדם המתגבר ועושה מהפך בטבעו.

עוד נס קרה באותה שבת הגדול
אף ישראלי לא ברח ממצרים, היה זה בלתי אפשרי לצאת ממצרים, לא בגלל שהיו שם גדרות ושומרים, או כלבים טורפים, אלא, בגלל שעבוד מנטלי. בחסידות מוסבר שהתודעה של בני ישראל במצרים היתה שבויה ומשועבדת לפרעה. כל עוד לא עשו שינוי בחשיבה, בתפיסת העולם ובאמונה שלהם, לא היה סיכוי שיצאו ממצרים.

נס תהליך היציאה ממצרים מתחיל בשבת
הקורבן מתעלה על המקרבן
עד אותה שבת הגדול, ישראל הם בבחינת 'קורבנות' והמצרים בבחינת 'מקרבנים'.

ישראל נצטווו לקחת שה, לקשור אותו למיטה משך 4 ימים אח"כ לשחוט אותו כקרבן הפסח.
חשוב להבין, פרעה והמצרים סגדו ל-שה שהוא טלה. הם האמינו שכוחם מגיע ממאדים, שליטו של מזל טלה (שהוא גם מזל חודש ניסן). הטלה בעבור המצרים היה האלהים שלהם.

אדם שהוא בבחינת 'קורבן' לא יעלה על הדעת לקחת את האלהים של המקרבן שלו.
כששאלו המצרים למה לקחת את השה, השיבו ישראל, לשחטו לקרבן פסח כמצוות ה'.
המצרים למרות שסגדו לשה, לא יכלו לומר דבר .
נס בתוך נס, ישראל מעיזים לקחת את האלהים של המצרים, לקשור אותו למיטה ואח"כ לשחוט אותו, והמצרים ממול, אינם אומרים דבר כשלנגד עיניהם הדבר שסגדו לו נשחט.

הנפש הבהמית מול הנפש האלוקית – "הכנעה – הבדלה – המתקה"
הבעש"ט הקדוש, מייסד תורת החסידות, אומר, בכל תהליך עבודה פנימית נחוצים 3 שלבים – "הכנעה-הבדלה-המתקה"

שלב ראשון – "הכנעה" – הכנעת הנפש הבהמית של האדם, דפוסי חשיבה ואמונות מגבילות. בדומה לשה הבהמה, הוא קרבן הפסח. כדי לצאת ממגבלות הנפש הבהמית, תחילה יש להכניע אותה להורידה מטה, כפי שקשרו את השה למיטה משך 4 ימים.
על ידי הכנעה המידות המעכבות וכפיפות קומתם למקום הנמוך ביותר ע"י קשירתם למטה.

שלב שני – "הבדלה" – בשחיטת הבהמה מפרידים בין הראש לגוף הבהמה עצמה.
כך, אנחנו אמורים להפריד את הראש מהגוף. להסתכל על מצבים ונקודות חולשה בחיינו באופן מתבדל. להתנתק מהם מבלי להזדהות איתם. להבדיל בין מחשבה לרגש, כדי לעבור התמרה והעלאה למדרגה גבוהה יותר.

שלב שלישי – "המתקה" – אחרי הקרבת הקרבן אוכלים אותו. באכילתו, נספג הקרבן בדם והופך להיות אחד עם האוכל. ברוחניות, זהו שלב ההמתקה, בו חיים בהשלמה עם מציאות.

שלושת השלבים נחוצים ליציאה מתודעה משועבדת לתודעה משוחררת!

"שבת הגדול", מציינת את יום לידתם וגדילתם של עם ישראל.
לידה היא סוג של' תיקון, ניתוק ממצב ישן כדי להיוולד כ-תינוק למציאות חדשה מתוקנת.
בשבת הגדול, אור גדול מאיר בה, הזמן לעצור ולבחון מאין ולאן אנחנו יוצאים?

שבת שלום גדול!
מי יתן ונזכה לנס גדול, בשבת הגדול הזה.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם