תּוֹלְדֹות דרך השם בסוד האותיות

תולדות דרך השם בסוד האותיות

תּוֹלְדֹות דרך השם בסוד האותיות

תּוֹלְדֹות דרך השם בסוד האותיות

בעקבות הקול

הקול שמעצב את פני המחר

אלי־זה לנדאו

תּוֹלְדֹות דרך השם בסוד האותיות – צופן הבריאה לחיים

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב
קולו של היחיד הוא טביעת נפשו, ואין מי שיוכל לקחת לו אותו

כל עוד אדם שומר על קולו הפנימי כקול יעקב, גם אם ידיו ידי עשו לא יטעה בדרכו

סיפור לידתם של יעקב ועשו, שני תאומים, שני ניגודים, שתי בחינות הדרות בכפיפה אחת מייצגים שני כוחות הפועלים בנפש –
הנפש הבהמית מול הנפש האלוקית. השניים במאבק על הבכורה– האחד שבוי בחומר ומתמכר ליצר, השני נאמן למהותו למלא את שליחותו.
שניים שהם אחד, קשורים זה בזה ואמורים להוציא לפועל את תיקון הבריאה.

הנפש הבהמית מתגלמת בעֵשָׂו, הרצון לקבל לעצמי, שבויה בגשמיות, הגסות, התאוות והאנוכיות. עֵשָׂו לשון עשייה ומעשיות המנחה אותנו בעולם הזה, 'עולם המעשה' מעדיפה את המוכר והידוע. הנפש היא החלק ההישרדותי שיוצא ומסתכן כדי ליצור פירות ותולדות. חי מיום ליום מהיד לפה, מגיע להישגים מתוך מאמץ וחוזר מותש ורעב.
לעומתה, הנפש האלוקית ביעקב – 'יעקב' יש בו משהו 'קבוע', אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, מבקש לעלות במעלות הקדושה, להתפתח ולהתקדם בדרך ה' כדי למלא את שליחותה. עם אמונה מעל לדעת ושכל ורצון להשפיע בעולם.

העיקר זה הדרך ולא רק התוצאה.
תּוֹלְדוֹת מצפינה בסוד אותיותיה היכן התודעה שלנו מצויה ב-לדות או ב-דלות.
תּוֹלְדוֹת מתחילה באותיות ת"ו ומסתיימת באותיות ת"ו בקריאת מראה (מהסוף להתחלה).
ת"ו ראשונה מסמלת תחילה, ות"ו אחרונה – תוצאה.
ת"ו הוא גם סימן. יש לנו סימן לקרוא את הנולד ואת החופש לבחור בדרך.
דרך המלך בחסד מלכתחילה, מימין לשמאל נגיע ל-לדות מתוך (תו)"לדות", ונזכה לתודות.
או דרך פתלתלה ב"גבורות" ובדינים – הפוכה משמאל לימין, מהסוף להתחלה נקבל (תו)"דלות".

התוצאה, תלויה בנקודת המוצא.
בחסד נקבל לֵדוֹת מבורכות בגבורות נקבל דָלוּת.
בגמרא מובא: "אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת", כי דעת היא הכרה והרגשה. זהו סיפור התולדות שלנו.

תּוֹלְדוֹת זה לא רק בנים ושושלת משפחתית, זה גם השתלשלות של פעולות ומעשים המולידים תוצאה שתשאיר את חותמה לכל הזמנים בכל רמה: אישית, משפחתית ועד לתולדות האומה היהודית. דבר נולד מתוך דבר. התוצאה תמשיך להדהד אחר לכתנו תטביעה את חותמה לתמיד מבלי שנוכל לשנותה. לא מדובר רק על ללכת מהעולם, אלא אף בעיקר אחרי שעוזבים מפגשים, מקומות ומצבים שההשגחה מזמנת לנו.

זה לעומת זה – מאבק המתחולל בתוך נפשנו.
מזכיר את הסיפור על שני הזאבים הרעבים האחד זועם השני סבלן, איזה מהם תאכיל? מי משניהם מנצח?
את הזאב הזועם שבוי ברצון של עצמו לקבל רק לעצמו, כאן ועכשיו ומייד, אחרת הוא זועם, תוקף, כועס, מריר ומתנשא,
או את הזאב הסבלן הבא מתוך ענווה, מבקש אהבה ואחווה, שלווה ושלום.
התשובה היא כמובן, זה שאתה בעצמך תאכיל …
אז איך מצליחים להאכיל את הזאב הסבלן כשהזאב הזועם והחמדן לא מניח לנו?

המאבק על הבכורה
את הכל עשה ה'. התורה אינה מאמינה בנזירים, היא מאמינה בנזידים של עדשים. בעולם החומר הבכורה נתונה ל-5 החושים והגוף.
לעשו יש את הבכורה בממשלת הנפש. וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו – יָּדַיִם, מלשון מידיות עלינו להבין שהנפש הבהמית רוצה הכל כאן מיד ועכשיו לאלתר.
היא חיונית לחיינו. אנחנו לא אמורים להרוג אותה אלא להתפתח דרכה, דרך עבודת המידות לעלות במעלות הקדושה.
אחת הדרכים להתמודדות מול הנפש הבהמית השבויה ביצרים, היא קודם כל להכיר בה ולהכיר אותה.
כל ניסיון לדכא אותה יעצים אותה ויהרוס אותנו. לכן מדי פעם חשוב להאכיל אותה.
כשהיא בא על סיפוקה היא שוכחת הכל ואפילו מוותרת על הבכורה.

המאבק על הבכורה הוא מאבק בין כוחות, איזה כוח ישלוט האלוקי או הבהמי.
תפקיד הנשמה האלקית לקחת בערמה את הבכורה כדי שתהיה הברכה.
רבקה רואה את הנולד, היא יודעת שחומר נטול רוח אין בו ברכה. שניים ניגודים המשלימים זה את זה לאחד שלם.
אי אפשר לבדל את הרוח מחומר. האחד בלי השני לא יכול להתקיים. היא יודעת שרק יעקב יוכל לחבר בין השניים, לקדש את החומר ברוח.
לשם כך היתה צריכה להשמש בערמה כדי, הגביר את הטוב בברכות יצחק ליעקב.
בכורה מתארת ראשוניות, סדר ראשוני מולד המוטבע בכל אחד ואחד.
זוהי דרכה של הבריאה, כל צמיחה, תחילתה בריקבון הזרע שנזרע.

קליפה קדמה לפרי
הסוד הוא במהפך – איך להפוך כל מהלך טבעי לעל-טבעי.
הזהר הקדוש מגלה לנו את עיקרון הקליפה שקדמה לפרי.
מעבר לכל קליפה חיצונית קיימת מציאות פנימית שהיא נסתרת כמו קליפה הקודמת לפרי.
אברהם הוליד את ישמעאל לפני יצחק, ויצחק הוליד את עשו לפני יעקב.
התכלית היא לטפל בקליפה קודם ורק אז מתאפשרת אכילה של הפרי.
כל אחד אמור להפך את הסדר הטבעי הראשוני והמחוספס שלו.
כדי להגיע אל הפרי, צריך לקלף את הקליפה. יש קליפות שהן רכות, ויש קליפות שהן קשות, יש קליפות מרות ויש קליפות מתוקות… ועדיין, הן קליפות….
בעולם דואלי פרדוקסלי, אנו אמורים לחבר ולאחד בין ניגודים -זה רק עניין של התבוננות. הכעס קודם לפיוס. הטינה קודמת לסליחה. הפחד קודם לאהבה. המלחמה קודמת לשלום.
ה-'פלא' טמון ב-'אפל', צריך רק לגלות את הפלא בתוך אפלת העולם עד שיעלה האור בחודש הזה כסלו.
אומר הרבי מלובביטש בשיחה לפרשת תולדות, החודש הזה לכם, חודש מלשון חידוש, לכם, זה החידוש שלכם.
כדי שיתגלה האור צריך כל אחד ואחד לחדש את החידוש שלו בעולם להביא את הגאולה הפרטית שלו לגאולת עם ישראל.
אמן ואמן בקרוב ממש.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה
אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

לקבלת *הצופן בפרשה דרך השם* מדי שבוע ישירות לוואטצאפ
ניתן לקבל דרך הקישור כאן
https://chat.whatsapp.com/E5NsMGslaE89Pn05Lde1wq

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

[[ טופס מוטמע]]



לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן

תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי