בהעלותך - על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו

הרמב”ן ובעקבותיו הספורנו מסבירים שהטעמים לכל חנייה ולכל תנועה במסע של עם ישראל במדבר לא נגזרו משיקולים של אדם בשר ואדם, או שיקולים חברתיים סוציאליים של ציבור שלם: התחשבות בצרכים בסיסיים, בכובד המשא, בזקנים, ילדים ובעלי חיים במסע מדברי קשה ומתמשך, של חום ביום וקור בלילה.

הנדודים במדבר לא נועדו לייסר את העם חלילה. הקב"ה הוא טוב ומטיב.
לכל תנועה ולכל עצירה יש סיבה. אך העם לא מודע לסיבה שה' יודע תעלומות, הוא זה שממלא ומסובב כל עלמין.

כשלא מבינים את הסיבות יש תהיות, יש התנגדויות.
רק אמונה פשוטה עוזרת להתמודד ללא ספקות בכל המצבים

על פי דבר ה' ניסע ועל פיו נחנה! … מתי… איפה… למה… וכמה…?

"עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ" זהו כלל גדול בתורה לחיינו: בני ישראל אף פעם לא ידעו כמה זמן יהיה עליהם להישאר בכל תחנה. ה' הוא זה שמוביל אותנו בכל מסעות חיינו, הארציים והרוחניים גם יחד. יחד עם זאת מוטלת עלינו האחריות לתכנן את צעדינו, זה לא אומר שאם התעכבנו זה סימן שאנחנו צריכים להקפיא את חיינו.

אדרבא, בכל מקום שנהיה בו נחייה בהוויה מלאה, בקבלה והשלמה למצות את המירב מהמקום והמצב.
ההליכה במדבר היא החיים עצמם.
תנועה יוצרת התחדשות ויצירה
חניה היא שהייה לשם הכנה לשלב הבא. חניה מצריכה נוכחות מלאה במרחב בו אנו מצויים, עצם החנייה מחוללת את הצמיחה וההבשלה למסע הבא.

שמות המסעות מעידים על מצבים בחיים.
החנייה היא מסע פנימי אל עצמנו ואף אל מעבר לעצמנו, הנסיעה היא מסע חיצוני של התמודדות בפועל.

המסע במדבר מבטא תהליכים רוחניים של הריון ולידה, הריון הוא ברחם, אותיות במרחב הבשלת תהליכים במרחבי החיים, עד ליציאה לעולם כמוה כלידה. לכל אחד יש את המסע שלו ולכולנו יש את המסע שלנו כחברה וכעם.

הקב"ה מדבר אלינו בשפת הסימנים עַל־פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל־פִּי ה' יִסָּעוּ! מתי לחנות ומתי ליסוע. זה מחייב הקשבה והתבוננות.
במיוחד בימים אלו שנראה ומורגש שהכאוס גדול מנשוא – נקשיב לסימנים ונרפה – הרפו ודעו כי ה' הוא האלה'ים.