מ"ט ימים מונים ומאירים מטמונים בחיינו

ימי ספירת העומר, מכל ימות השנה, טומנים בתוכם מטמונים.
המילה סופרים משתמעת לשתי פנים, מונים מלשון מנין, וכן כותבי סיפורים
בעצם ספירתם, מאיר האדם מטמונים בנפשו, מונה, סופר ומודד את מידותיו משך 7 שבועות, כותב מחדש את סיפור חייו.

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:
שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז)

וּסְפַרְתֶּם = וספר-תם, [תורה שלמה]
לָכֶם, לעצמכם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם,
אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה קרבן פסח – מידת נפח הבאה מן השעורים.
התבואה הראשונה שמבשילה, תבואה גסה המשמשת למאכל בהמה.
נדרש תהליך של הבשלה , זיכוך ועידון התכונות הבהמיות, משך שבעה שבועות, עד שנוכל להקריב מִנְחָה חֲדָשָׁה – חיטה מזוקקת הראויה להוציא לחם למאכל אדם – "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם"

שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה כנגד 7000 שנה כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ פירש"י אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה
עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ תמנו ותספרו את הסיפור שלכם כל אחד על פי דרגתו משך חֲמִשִּׁים יוֹם;
וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה'.

מה הן ספירות?
מקור המילה ספירה בשורש ס.פ.ר – מִסְפָּר – סִּפּוּר – סַּפִּיר – סְפַר וספירלה

מספר המראה על ידיעה, תפיסה והשגה;
סַפֵּר שעניינה להביא סיפור;
סַּפִּיר מרמז על אור עליון מאיר וזוהר כאבן הספיר.
ספֵירה – כדור המתאר רובד בהאצלת האור אלוקי.
סְפַר עניינו גבול. הספירות הן כלים מגבילים ומגדירים אור אין-סוף.
ספירלה, תנועה מעגלית סביב נקודה, הולכת ומתרחבת.
וכן התעלות מעל מערך הזמן מכונה 'ספירה'.
ספר היצירה המיוחס לאברהם אבינו מאיר שלושה ספירים: מִסְפָּר – סִּפּוּר – סַּפִּיר
כל ספירה היא מִסְפָּר עם סִּפּוּר ייחודי מאיר כסַּפִּיר.
באמצעות סיפורי התורה מבטא ה' את עצמו בעולם.
שבעה שבועות, סופרים מדי ערב אחרי צאת הכוכבים מליל שני של חג הפסח ועד לליל ערב חג השבועות

למה שבע?
שבע זה טבע: שבעה ימי בריאה, 7 ימים בשבוע, 7 שורשי הנהגות הבורא מאירות ב-7 ספירות בעץ החיים חסד – גבורה – תפארת – נצח – הוד – יסוד – מלכות כנגד 7 מידות – תכונות אב בנפש.
כל ספירה כלולה ומורכבת מ-7 הספירות, כך יוצא 7 ימים לכל ספירה, ביחד מצטרפים ל-49 ימים
עד שנגיע ליום ה-50 שהוא מעל הטבע – למעמד מתן תורה.

מצוות ספירת העומר היא לא עוד מצווה, הספירה אמורה להיעשות מתוך קדושה יש בה כח מאיר ומאחד בין כל חלקי הנשמה.
הספירה מאירה כספיר כל שער מ-49 השערים לעשרים וארבע שעות.

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, ספירה פרטית לעצמכם
כל אחד נמצא במדרגה רוחנית אחרת
הקבלה מדברת על כך שהאדם איננו טיפוס חד מימדי.
כל אחד מורכב מתמהיל אחר של מידות בסיסיות עם מינונים שונים של תכונות אב ותכונות משנה
כל יום מסמל שלב חדש בתהליך הדרגתי של תיקון הנשמה.
למשל, תכונת אב של חסד, מורכבת מתכונות משנה של חסד שבחסד , גבורה שבחסד, תפארת שבחסד וכן הלאה…
לדוגמא, "חסד שבחסד" אהבה שאינה תלויה בדבר,
לעומת זאת, אהבה שאיננה מתחשבת במקבל
"גבורה שבחסד", זה חסד הנעשה מתוך התגברות על מחסומים.
לעומת זאת, אדם לא מצליח להתגבר על מחסומים של עצמו.
"נצח שבחסד ", מצביע על עשית פעולה של חסד שהיא נצחית, שיש בה המשכיות.
לעומת זאת, אדם יכול לפעול ממקום של נתינה שאין בה כוונה אלא רק לשם ההנצחה שלו עצמו.

ידיעת המשמעות הפנימית הטמונה בכל ספירה בזמן, מעצימה מודעות לתהליך.
כל זמן מצריך רובד אחר בתהליך של הזדככות, טהרה ותיקון מידות המדרגה בה הוא נמצא.
לפתוח 'חלון לנפש', להתבונן בכל מידה והטבע שבה וממנה להגיע להתבוננות פנימית בעולמנו, לתקן מידות בנפשנו כפרטים ובכלל.
כפי שרואים בטבע, שיבולי השדה גדלות כבודדות, אח"כ הן נאספות לאלומות עם חברותיהן.
כך בני האדם. גדלים כפרטים נפרדים בעולם.
רק כשהם מבשילים מתאפשר חיבור ואיחוד ביניהם לאלומה אחת להמשך שרשרת הבריאה
כמו שמתואר בספר שמות מעמד הר סיני וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל. וַיִּחַן בלשון יחיד, ללמד שרק במצב של אחדות בעם אפשר להגיע למטרה משותפת.

לכל אחד יש אחריות אישית: לעצמו, לסביבה בה הוא חי ולעתיד העולם בו אנו חיים.
ימי ספירת העומר, מגלמים בתוכם תהליכי עומק של תיקון המידות
ברמת הפרט וברמת הכלל, במישור הארצי ובמישור הרוחני:
במישור הארצי תקופת הקציר
במישור הרוחני, תקופת הכנה לקראת מעמד מתן תורה.

צריך להיות ראוי כדי להגיע למעמד מתן תורה
ספירת העומר משחזרת את התהליך שעשו בני ישראל במדבר משך 49 ימים מיציאת מצרים עד למעמד מתן תורה
במסע היציאה מעבדות לחירות הים נקרע בפניהם – נקרעו גבולות המציאות המוגבלת והזמן
אח"כ באה הנפילה, האורות הגדולים נעלמו ובמקומם נכנסו אורות ה"קטנות".
"קטן" אומר האר"י הקדוש, הוא זה שאינו מסוגל לשלוט ביצריו אלא, נשלט על ידי רצונותיו ורגשותיו, ממש כמו ילד קטן
כדי להגיע לבגרות רוחנית ונפשית עלינו לעשות הכנה בבניית כלים לאורות ה"גדלות".
צעד אחר צעד, מדרגה אחר מדרגה, יום אחר יום, משך 49 ימים, עד שנגיע למעמד הרם – מתן תורה בהר סיני ביום החמישים הוא ליל שבועות.

מצוות הספירה בנויה כחטיבה אחת
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה… תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם…"
המצווה צריכה להיות תמימה ושלמה, זהו תהליך מובנה הכרוך בעלייה והתקדמות מתמדת והדרגתית יום אחר יום,
לאט לאט אל עבר התיקון עד שנזדכך כתינוק.
התהליך יקבע את התוצאה
אי אפשר להתחיל את הספירה מהאמצע או אם שכח לספור יום אחד, לא יוכל להמשיך לספור היות ופגם בתהליך.
ואם ממשיך לספור, ממשיך בלא ברכה כפי שנפסק להלכה.
ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב דימה את עובד ה' לאיש הנוסע בעגלה במעלה ההר,
אם יעצור באמצע העלייה עגלתו תיפול מטה והוא יאבד את כל מה שהשיג עד עתה.

בספירת העומר כל יום הוא סיפור חדש המצטרף לסיפור חיינו.
עלינו לקחת אחריות על ספירתם ועל הסיפור המשתקף מכל ספירה.
לא מספיק לספור את הימים ולציין בכל יום את שם הספירה.
עלינו לעשות עבודת בירור, להקדיש תשומת לב לכל ספירה ומידה.
לבחון איך אנחנו מתחברים לתדר שמביאה איתה כל ספירה?
היכן אותן תכונות פוגשות אותנו בחיים?
מאיזה מניעים אנחנו מונעים ופועלים?
לאיזה אנשים אנחנו מתמגנטים?
השתקפויות בהירות נטולות הצדקות וצידוקים של סיפור חיינו.

מה הם ימינו? ימינו ספורים.
איך נחיה אותם? המטמון נמצא בספורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

אין מציאות שאין בה נפילות במידה זו או אחרת
ההתגברות על הנפילה במידה מסויימת, לקום ממנה, היא הקניין האמיתי של המידה.
"שֶׁבַע, יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם",
עד כמה שישמע פרדוקסלי, לנפילות יש תפקיד מכוון בתהליך של עלייה רוחנית לא לשם הנפילה אלא לשם ההתרוממות.

זהו סיפור חיינו! כל אחד, הספירה והסיפור האישי שלו

בזכות מצוות הספירה שנזכה להאיר נפשנו רוחנו ונשמתנו – אמן ואמן.

בשם כל ישראל, תהיו טובים!

אליזה לנדאו
שתפו באהבה
"המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (פרקי אבות)

לספירת המידות