הַאֲזִינוּ דרך השם בסוד האותיות - הצופן לחיים

הקשר ההדוק בין שמים וארץ לעם ישראל
הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ שותפים בעלי השפעה הדדית בבריאה
משה פונה אליהם להיות עדים יציבים נצחיים ונאמנים הַאֲזִינוּ לפרטי הברית בין ה' לישראל בה הם מעורבים.
הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ אינם רק עדים סבילים לקיום הברית, אלא אחראים על יישומה.
נועד להם תפקיד פעיל בשמירת הברית וקיומה: השכר והעונש יינתן על ידם בהתאמה למעשים ולהתנהלות האדם על פני האדמה.
השכר על קיום הברית: "וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ"
והשכר על הפרת הברית: "וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם".

אחדות הניגודים מודגשת בשירת האזינו
הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ, שני קצוות, שתי מידות הנראות הפוכות ומנוגדות זו לזו
הַשָּׁמַיִם עניינם רוח
הָאָרֶץ עניינם חומר ועניינים ארציים
השניים מבטאים את הייחוד והאיחוד בין קצוות – בין רוחניות וגשמיות, בין נפש וגוף.
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, עניינם האזנה להגיע לאיזון
וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ עניינם שמיעה ומשמעות החיים על מנת להגיע לאיזון.
שתי גישות לעשות את המסע האישי בעולם ושניהם נמצאים בתוך כל אחד.

"מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" שתי חוויות הפוכות
"מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" שני ניגודים המתארים את אותה מהות בחויות הפוכות.
הם לא מתוארים כטוב רצוי מול רע דחוי אלא כציר שיש לחתור לאיזון ומיזוג בו.
מפרש ,"הכלי יקר" כי מָחַצְתִּי מלשון לחץ, ולכל לחץ יש מחלץ כך הוא הריפוי מתחיל ב-הרפיה.

שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם:
תשומת הלב שלנו לדברים היא שקובעת את החוויה: שמחה או עצובה מתרחבת או מצרה, זה רק עניין של זוית ראיה במה היא מתמקדת.

יש קשר בין העין והלב לנשמה, יסוד האש מפעיל את השלושה,
יחד עם זאת, אנחנו מקבלים נתיב נוסף להתחבר לנשמה, דרך השמיעה אשר מופעלת מתוך יסוד המים, בהם צפון כל הסוד. המים מגלים לנו את הכיוון.

שירת האזינו, בעולם של הסתרה
תכלית הבריאה להיטיב לנבראים ואין רע יורד מלמעלה כלל אלא שפע של אור טוב.
בעולם של היעלם והסתרה, הראיה של האדם מוגבלת לראות רק חלקים מהתמונה הגדולה של כל המצבים בכל הזמנים. שירת האזינו נכתבת מתוך ידיעה ברורה שהברית בין ה' לעם ישראל תופר, ותתגבר ההסתרה.

מצב של הסתרת פנים נובע בעקבות מצבים בהם האדם פוגם בצינורות השפע ושובר את כלי הקבלה שלו.
מי שמעצים את הסתר האור, זה לא הבורא. זה רק האדם עצמו במוגבלותו.

כל הבריאה מורכבת משני יסודות – אור וכלי.
השמים מייצגים השפעה, את שפע האור המושפע מהבורא לנבראיו, אור שכולו טוב תמיד;
והארץ מייצגת קבלה, את הכלי, המיכל לקבל את שפע האור מהבורא
כל עבודת האדם על פני האדמה היא להיות כלי ראוי לקבלת שפע האור
אם יש בעיה, היא לא באור, היא רק בכלי שאינו בעל יכולת קיבול.

במסכת ברכות כתוב, "אם תעזבני יום אעזבך יומיים", בורא עולם יודע נסתרות הוא לא ממש עוזב אותנו, הוא משאיר לנו שביל חזרה פתוח לשוב ולתקן.

חכמי הסוד מגלים, החטא, הסבל והירידות והנסיגות הם כולם הזדמנויות להשגות להגיע עד השמים
הירידות בדרך, הן במחשבות והן במעשים, הם מחוייבי המציאות בדרך הקודש להתגבר על נפילה או כשלון ולהמשיך.

שלוש שירות בתורה: שירת הים, שירת הבאר ושירת האזינו
שלש שירות כנגד שלש ספירות עליונות – חב"ד חכמה, בינה דעת:
שירת הים שייכת ל"ים החכמה": ובלשון הקבלה: אבא הוא כינוי לספירת חכמה, עולם האצילות.
שירת הבאר מתיחסת לבארה של מרים. באר הוא כינוי לבינה, אמא, כינוי לספירת בריאה, בה כלולות כל נשמות ישראל.
שירת האזינו היא שירת הדעת, נאמרה ע"י משה ומכוונת כנגד הדעת בעם ישראל. השמים והארץ עדים לברית בין ישראל לקב"ה ועדים לעתיד לבוא עליהם.

מיתרי קול המדבר ימשיכו לרטוט לעד
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד"
"שְׁמַע" איבר השמיעה הוא האזן, שם נמצא האיזון
'האזינו"- לשון איזון
להקשבה יש מקום נכבד במיוחד כשקשה לראות לאן ואיך.
בכל נדודיהם שמר עליהם האחד כעל בבת עינו.
"יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ"
אִישׁוֹן הוא הזמן החשוך ביותר בלילה
אִישׁוֹן נמצא במרכז קשתית העין דרכו עוברים קרני האור
וכן אִישׁוֹן הוא איש קטן,
אדם הרואה את עצמו קטן, הוא מצר, מחשיך ומגביל את עולמו, מונע את חדירת האור אל עולמו.
אין בו הכרת הטוב "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" אחרי כל השפע בועט ומפנה עורף – וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ

וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם– אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם: כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה
אל תקרי אחריתם כי אם אחריותם.
כל הבמה ניתנת לאדם על מנת שיבוא לידי ביטוי בנוכחות מלאה מתוך אחריות להגיע לחירות פנימית.

יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ
"לֹא אֱלֹהַּ" אל ו-לא אותיות מתהפכות, השכינה שורה ב- 'אל'
'לא' זה כפירה באל ביטול ושלילה בחיים
לעומת 'אל' האומר 'כן' לחיים ומעיד על מוכנות בנוכחות מלאה בחיים.
משה אומר רק ה' יושיע בזכות אבות וזכותם תמשיך לעמוד לנו בהמשך.
יחד עם זאת, הזכות מחייבת. אין לנו פטור מאחריות על המעשים שלנו.

בפרשה הקודמת, 'וילך' משה נצטווה ללמד את הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
הַשִּׁירָה הַזֹּאת היא התורה, היא העדות – נותנת תוקף נצחי לכל הדורות בכל המצבים והיא התרופה לכל מצב
'שירה' נאמרת בלשון נקבה, 'שירה' היא כמו אישה מסמלת פנימיות עם רבדים נסתרים. סימפוניה אדירה של צלילים שונים ומגוונים.
יש כאן קריאה עבור כל אחד ואחת לכתוב את שירת חייו עם ניגון מיוחד משלו – לשיר את העתיד ולהשאיר מאחוריו את העבר.

שירים הם געגועים
לשירה מיוחסים סגולות רבות ובמיוחד כמקור לשאיבת כח ועידוד בעת יאוש
הגענו לעולם כחלק מתיקון נשמת האדם הראשון – נשמה אחת שהתנפצה לרסיסים לאחר שחטא כבר בבראשית.

שירה, ברבים אומרים, שירים, אותיות שיריים. שירה מביעה כיסופים וגעגוע לאותם שיריים של אור הנשמה הקדומה – שאריות ניצוצות הקדושה הראשיתיים שהיו בבראשית.

האזינו נקראת – בחדש תשרי, הוא מזל מאזנים.
המאזנים שוקלים את מאזן זכויותיו וחובותיו של האדם בימי הדין.
להתחיל מבראשית כמו בפעם הראשונה, מתוך הגרעין הראשיתי אליו יש געגוע.

לכל אחד יש את ה"האזינו" שלו, לשאוף לאיזון, להגיע לשנה מאוזנת יותר
מה שחשוב, להיות בהאזנה.
מפתח לאיזון בהאזנה – היו טובים לעצמכם,
האזינו לעצמכם והאזינו לאחר – "לכל בריאה ובריאה ולכל יצור ויצור יש ניגון משלו." ~ ר' נחמן מברסלב

שבת שלום וברכה

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה

אלי אליזה לנדאו