דף הבית » הצופן בפרשה » במדבר דרך השם » הצופן ב-בלק » פרשת בלק – חרב פיפיות הפה

פרשת בָּלָק - חרב פיפיות הפה

פרשת בָּלָק - חרב פיפיות הפה בסוד אותיות

כוחות האופל מול כוחות האור במערכה על הדיבור

בלק, מלך מואב, מודאג לארצו רואה את ישראל מביסים עמים בזה אחר זה בכוח הפה את כל כוחות הפה העומדים מולם:
זה התחיל עם פרעה, 'פה-רע', 'סיחון' 'שיח-פה', 'האמורי 'אמירת-פה'
ישראל שולחים שליחים, באים אליו בגישה מפוייסת בדיבור, שיח ואמירה.
אך בלק אותיות קבל רצה לקבל לעצמו יותר.
הוא פונה אל בלעם, בעל פעור, בעל שם, שנחש וקסם הם לחם חוקו, הוא בבחינת נחש, זורע ארס והרס בפיו מבקש לקלל את ישראל בתחבולות ובתכסיסים, קסמים וכשפים.

רצה לקלל, יצא מברך – ישראל ברכה קבל!

להט החרב המתהפכת - חרב פי־פיות

להט החרב המתהפכת במערכה על הדיבור

ישראל – 'תולעת יעקב' כל כוחם בפה

כל קיומו של עם ישראל תלוי באחדותו ובכוח דיבורו שמקורו בעשרה מאמרות ובעשרת הדיברות שנאמרו בלשון הקודש הכוללת בתוכה את סודות ויסודות כל הבריאה.
על ישראל נאמר: "אַל־תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב". תּוֹלַעַת אותיות תועלת מתעלת את כוחה, אמנם לאט, אך בנחישות ובהתמדה מבלי לעשות רעש גדול פועלת את פעולתה בפיה.
כמו תולעת קטנטנה כוחה בפיה, בכוחה להרוס עץ ענק, כן ישראל – כל כוחם בפיהם.

כאשר נמצאים באחדות שלמה, הבלתי אפשרי נעשה אפשרי.

ישראל באותה העת היו בשלמות ובאחדות גמורה, ישר[ים] עם [ה]א־ל.

האחדות פועלת ישועות ומסלקת את כל המקטרגים ואין אומה ולשון היכולים לשלוט בהם. במצב כזה מסוגלים היו לנצח כל מערכה – להפוך מצבים, מקללה לברכה.

ניצחונות ישראל על אויביהם בכח הפה

ישראל בדרך אל הארץ מבקשים לעבור בגבולות סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי והוא לא רק מסרב להם, אלא אף יוצא למלחמה נגדם. בציווי ה', ישראל משיבים מלחמה שערה מביסים אותו וכובשים את חֶשְׁבּוֹן. משם הם ממשיכים דרך הַבָּשָׁן – עוֹג וכל עמו יוצאים עליהם למלחמה. שוב ה' מצליח בידם ונותן בידי ישראל את עוֹג, עמו וארצו כפי שנתן את סיחון קודמו.

עוג ענק ממדים^[2], כארבעה וחצי מטר גובהו, הלעיג על ישראל בשל ממדיו. חשב שגודלו וכוחו יעמדו לו אל מול ישראל הקטנים והחלשים, שיוכל למחוץ אותם במחי יד.

עוג מסמל את עוצמתם של ישראל הקטנים שמצליחים להכות ולהביס את הענק על־אף כוחו וגודלו.

באותו זמן ישראל היו בחיבור אהבה ואחווה ביניהם, ובזכות כך נפלו לפניהם "סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי ועוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן" שהיו שקולין ככל שבעת מלכי כנען.

מביסים בזה אחר זה עמים עצומים – כל ניצחונותיהם וכיבושיהם היו בכוח הפה: את פרעה שהיה פה־רע, כבשו בפה-סח; את העיר סִיחֹן בשׂיח; את מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי באמירה; את העיר חֶשְׁבּוֹן בעוצמת המחשבה, אותיות חשב מה' בחיבור לאור הבורא יתברך; ואת עוֹג מלך הבשן שהיה מלעיג עליהם ניצחו בעָגָה והגיה.

^[1] ישעיה מא, י"ד.

^[2] מסופר במדרשים, עוֹג היה שריד מאותם נפילים ששרדו את המבול.

חרב פי-פיות הפה - להט החרב מתהפכת

הפה הוא חרב פיפיות
הפה מעלה למעלה או מוריד למעלה – מחייה או ממית כמו פי הארץ, פי הבאר ופי האתון. אותן פיות ש-מחיות, מזינות, מרוות ונושאות מתהפכות וממיתות.

פי-פיות
פי הארץ– האדמה פערה את פיה ובלעה את קורח ועדתו
פי הבאר– בארה של מרים נבלעת עם מותה
פי האתון כוח הפה נבלע מבלעם לאתונו

"אין כחנו אלא בפינו".

כל קיומו של ישראל תלוי באחדותו ובכוח דיבורו – בפה.
על ישראל נאמר "אַל-תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב " – כמו שהתולעת כוחה בפיה כן ישראל, כל כוחם בפיהם – כמו תולעת קטנטנה בכוחה להרוס עץ ענק.
האמונה בכוחה להעצים את כוח התפילה להתחבר לברכה.

ותפתח האתון את פיה

ותפתח האתון את פיה

רכוב על אתונו בדרכו לקלל את ישראל.
כשאתונו סטתה מהדרך איים עליה
"לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ"
אז למה לא הרג אותה במוצא פיו?
מביא רש"י מדברי חז"ל: "זה הולך להרוג אומה שלימה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זיין?"
התשובה נעוצה ביחסים שהתקיימו בין בלעם לאתונו, הוא חטא במשכב בהמה: "היתה לו אתונו לאשה שוכבת חיקו"

מי ש'שוכב עם אתונות', מאבד את כוחו אליהם – בנהנתנות נוצר מצב של שיעבוד רוחני. על מנת שכח הדיבור יוכל לפעול, צריך להשתחרר מהשעבוד הנהנתני לרצונות של עצמנו בלבד.

כוח הפה עבר לאתונו – ותפתח האתון את פיה

לא הועילו לו כל תחבולותיו, מאונס ולא מרצון – ברך את ישראל!

עת צרה וממנה יוושע

בלעם ידע שכל הצרות של ישראל מתחילות כשיש פירוד באחדותו.
רצה לעורר עליהם קטרוג: להכניס פירוד בחיבור ביניהם – לקלל את האחדות הטמונה בשורש הבריאה שמקורה בעשרה מאמרות שנאמרו בשפת הקודש הכוללת בתוכה את סודות ויסודות כל הבריאה.

בתחבולות ובתכסיסים, בכשפים ובקסמים מחשב חישובים באיזה זמן שורה מידת הדין על ישראל כדי לקלל.

בזכות התאחדותם של ישראל זכו להיוושע, ומן הצרה עצמה באה להם הישועה – מבלעם הצורר באה הברכה.

בא לקלל יצא מברך

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"
'אהל' מלשון מאהיל מרמז על הסתר
יַעֲקֹב מלשון עקב מרמז על המקום הנמוך ביותר בגוף, מייצג מצב שהאדם בקטנותו.

יש מצבים בחיים שמגיעים למקום נמוך.
גם אם המקום נמוך, עם אמונה חזקה, מגיעים למקום של "מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
אז ה' שוכן בתוך יִשְׂרָאֵל. להיות באמונה ישירות עם האל – להיות 'ישר עם ה-אל'.

מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ
הברכה איך להתעלות מעל בלבול, ספק ומרירות?

מראש צורים, מראש – למפרע – איזהו חכם? הרואה את הנולד. רואה את הנולד מתוך דבקות בה'.

בכח האמונה והבטחון בה' יש לעלות אל הגבעות מסביב למחנה, לראש הסלע משם משתקפת המציאות מנקודת מבט גבוהה מעל המחנה, אז אפשר להתעלות מעל הראייה המצומצמת הניבטת כשנמצאים רק במחנה.

כך, יש להתרומם מעל לנקודת המבט המוגבלת של סיפור המקרה והמצב. רק ממקום גבוה של אמונה אפשר לראות רחוק, עמוק ורחב את המשמעות הפנימית מעבר לזמן ולמקום.

משם מתקבלת תמונה רחבה

שנזכה לראות מראש צורים בכח האמונה!

פרשת בלק לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע

אֵלִי־זֶה לנדאו – התבונה דֶּרֶךְ הַשֵׁם מרחב ללימודי תודעה יהודית
קורסים | הרצאות וסדנאות בתורת הסוד העברי וחכמת הנסתר, קבלה, חסידות ותורת הנפש
כותבת הספרים "לראות את האות בפרשה" דרך השם בסוד האותיות @ כל הזכויות שמורות

מעוניינים לקבל תכנים בנושא: הצופן בפרשה ובראשי חודשים בסוד האותיות?

לחצו על הכפתור להצטרפות לקבוצה

אהבתם את התוכן? שתפו באהבה

התבונה דֶּרֶךְ הַשֵׁם מפתחת תודעה ופותחת דרכים להשגה של המציאות.

דֶּרֶךְ הַשֵׁם בסוד האותיות, צירופים ושורשי המילים. הצופן הגנוז באותיות פותח צוהר לעולמות פנימיים. מתוך התבוננות והבנת דבר מתוך דבר מגיעים להבניה.

תורת הסוד העברי מעברת בתוכה עיבורים מפתחי תודעה, בד בבד מרווה נפש צמאה ומחייה את הנשמה. תכנים מלאי ערך "לחיות עם הזמן" במעגל הזמן העברי.

הבלוגים שלי ב-לוגיה-קבלית:
פרשת השבוע; ראשי חודשים
חגים ומועדים במודעות
סוד האותיות; מִסְפָּרִים מְסַפְרִים
כוכבים ומזלות
תורת הנפש, התפתחות אישית ועוד….

אם הצלחתי להאיר בכם נקודה טובה למחשבה, זכיתי! עזרו לי להאיר עוד נקודות טובות של אור. שתפו באהבה.