רק שבט לוי לא השתתף בהקרבת הקרבנות.
מסופר במדרש שאהרון הכהן קינא על שלא קיבל חלק בחנוכת המשכן, על כן בפרשת בהעלותך, ציוה ה' את משה לאמור "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת", זהו תפקיד עם דרישה יומיומית, לעומת הנשיאים שקרבנם היה חד פעמי בחנוכת המשכן.

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת", נאמר לאהרון.
היינו מצפים שיאמר לו, בהדליקך את הנרות!
בהדלקת נר, יש פעולה חד פעמית,
בְּהַעֲלֹתְךָ, זהו תהליך של עליה ממדרגה למדרגה.
בהדלקה, אין אור אחד עדיף על משנהו.
בְּהַעֲלֹתְךָ, זוהי העלאה מאוד אישית המצריכה עבודה יומיומית ויסודית כדי להתעלות.

כל אחד אמור להעלות את האור שלו.
הרוח במנורה כמו הרוח באמונה, מכבה אש קטנה ומעצימה אש גדולה.
באנו לעולם עם תכלית ומטרה. כך גם לכל דבר שקורה לנו יש תכלית ומטרה. לא תמיד אנחנו יודעים או מבינים מהי התכלית או מטרה.
הדרך להתמודד מול מצבים בחיים, זה דרך האמונה.
להבין שכל העולם נובע מתוך מחשבת הבריאה, הכל הוא אחד, אין רע יורד מלמעלה והבורא הוא טוב ומיטיב לנבראיו. ברגע שאני עסוק ברצון לקבל רק לעצמי, אני נפרד ממחשבת הבריאה.

תפקיד המנורה, להשפיע אור לעולם, להאיר את העולם כולו.
כל אחד צריך לדעת למצוא בנפשו את המנורה ולדעת להדליק אותה.
לחפש את נותן את המתנה ולא את המתנה עצמה.

בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
7 הנרות משל לנשמה המאירה את האדם
ומשל לעם ישראל – להיות אור לגויים – מאירים את אומות העולם.
כולם בנויים משלושה חלקים – נשמה, רוח, נפש
נ-נשמה – מח, ראש – ובעם ישראל – כהן
ר-רוח – 'הפתילה' אותיות 'תפילה' – לב – בעם ישראל – לוי
נ-נפש – הכלי – גוף – בעם – ישראל

אומרים חז"ל, מעלתה של המנורה שהיתה מורידה שפע של חכמה, בינה, טהרה ותורה לעם ישראל.
בהעלאת הנרות במנורה אנחנו, ישראל, שרי אל, אמורים להפוך את העולם כולו למנורה מאירה.
ככל שנעלה גבוה יותר, כך האור ייראה למרחקים.
ככל שנעלה את האור, החושך ייעלם.

על כל אחד ואחת יש לקחת נקודות אור, להאיר ולהעצים אותם אל מול פני המנורה – אל מול פניו

הבעש"ט מפרש, כל נר במנורה הוא ספירה – צ'קרה ׁׁׁׁׁׁ(מרכז אנרגיהׂ בגוף)
המאירה גם ב-7 פתחים בפנים: העיניים – הפתחים לנשמה, הנחיריים הם הרוח והפה הוא הנפש.

זוגות זוגות מאירים – האחד פנימה השני החוצה
זוג עיניים – לראייה – לראות באור חיובי
זוג אזניים – לשמיעה – לשמוע לכף זכות.
זוג נחיריים – לשאיפה ולנשיפה לשאוף לאורך רוח ולרוחניות
ופה אחד מכניס ומוציא, מעלה ומוריד – הזנה בריאה ודיבורים נאים הרחק מלשון הרע.

בְּהַעֲלֹתְךָ, בהתעלות מעל התאוות הגשמיות שיש במראה עיניים, ריחות, שמיעה ודיבורים מיותרים אז יאירו שבעת הנרות במנורה בשלמות.

מאז שחרב בית המקדש, אין כהנים בעבודתם.
כל אחד אמור לכהן את חייו ככהן גדול, להעלות את הנרות אל מול פני המנורה
כל אחד צריך למצוא בנפשו את המנורה – לדעת להעלות את האור בתוכו ומתוכו יושפע שפע אור לסביבה ולעולם כולו.

כל ישראל אמורים להיות מנורה העשויה מקשה אחת מלוכדים ומגובשים מאירים אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה.
כולנו ערבים זה לזה, כמו בחוק הכלים השלובים, כשהאחד עולה הוא מעלה איתו את כל הספירות כולם ולהיפך, כשאחד יורד הוא מוריד איתו את כולם.

בְּהַעֲלֹתְךָ, למענך ולמען כולם מתוך משמעות וכוונה זו העלאה האמיתית.

הזמן, המן והאמונה כאימון הכנה לעליה לארץ ישראל
עליה ל-'ארץ ישראל', איננה מבטאת רק מקום גיאוגרפי על המפה, אלא את הנקודה הגבוה ביותר מבחינה רוחנית, אליה שואף כל יהודי לעלות.

מגלות להתגלות האמונה
אמונה היא ידיעה פנימית עמוקה שאין לה הסבר רציונאלי, היא מעל הדעת.
שורש המילה אמונה הוא א.ם. כמו אותה ידיעה ודאית ועמוקה שיש לתינוק הנותן אמון מלא באמו שיקבל די צרכו בכל הנקה.

גלות מצרים משולה להריון ויציאת מצרים היתה היציאה מהרחם דרך המיצר הצר לאויר העולם.
האלוקות נושאת אותנו בחיקה ואנו יונקים ישירות משדיה את ה-מן, ומ-משה יונקים את האמונה.
כך ה-מן, היתה בו מידה מדויקת, כחלב אם העשיר במרכיבי מזון חיוניים, מספק את כל צרכיו התזונתיים של הולד. אחת מסגולותיו של המן, שלא נתעוררו ממנו כל תאוות. מכנים אותו בשם לחם אבירים, אותיות 'איברים', משום שהיה נספג באיברים בצורה פלאית במידה מדויקת, כך שלא היו צריכים להתפנות.

במצבים של גלות פרטית, מתגלה כל יום מחדש עוצמת האמונה, לצאת מגלות לגאולה.
רק באמונה אפשר לסלול את הדרך לעלות אל הארץ המובטחת – בחינת הנקודה הגבוהה שכל אחד אמור לשאוף להגיע אליה מבחינה רוחנית.

הדרך אל הארץ המובטחת רצופה משברי אמון
משה מרגיש כ-אמן הנושא את העם, הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה
העם מתלונן פעם אחר פעם ומשה רואה בכך כשלון אישי אִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג
משה מגיע לנקודת משבר כמו כל אם מיניקה, בהבדל אחד.
אמא שנשאה ברחמה את ילדיה יכולה לשאת אותם ואת מעשיהם בכל המצבים.
משה, לא ילד את העם, קשה לו לשאת את מעשיהם.

אז מקבל משה הוראה לאסוף 70 זקנים מהמחנה לאהל מועד, שם ה' מאציל עליהם מרוחו כדי שיהיו לו לעזרה.
שניים נשארו במחנה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ
שם כל אחד מהם מסתיים ב- דד וביחד הם שני– הדדיים החסרים למשה להניק את העם.

שני חטאים חטאו דור המדבר
לא על חטאים במעשה מדובר, אלא על חטאים במחשבה, נתערערה אמונתם בהשגחה העליונה.
חטא המתאוננים וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע
החטא השני הוא חטא המתאווים
הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה – מתעוררת בהם אש התאווה, הרעב והבערה לבשר – "תאוות הבשרים" בבערת היצרים.
תאווה שורש אַ.וָּ.ה נשמע כמו א.ב.ה רצה משהו ברגש.
הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה במבט נוסטלגי לאחור, בתחושת חסרון, בכמיהה ותשוקה, בזכרון רומנטי התגעגעו לכל מה שהיה בעבר.

המילה 'בשר' משמשת כתחליף למילה 'אדם'. מפרשים מייחסים את התאווה שהעם מביע, כבערת אש התאוות ליצר המתבטא ב-'תאוות בשרים', תאווה גשמית למין שאיננה מוצאת את ביטויה ונשארת להתאונן ולאונן.

שיעור בערבות הדדית.
האחד נדלק בבערת התאוות והאחר מדליק נרות.
ישנו קשר מהותי בין הרעב ובערת היצרים העולה מתוך צופן סוד האותיות, 'רעב', 'בער' 'עבר' ו-'ערב'
התמרת בערת אש התאוות, לבערת הנרות במנורה בערבות הדדית מתוך מעורבות.

עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף–מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם".
המגיד ממזריט'ש, אומר 'חצוצרות' זה 'חצאי צורות'. כל יהודי הוא כמו חצי צורה עשוי כסף, אמור לחבר את הכיסופים שלו עצמו לכיסופיו של חברו כדי להגיע להשלמה – חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף–מִקְשָׁה.

40 שנה הולכים במדבר כדי לדעת איך מדברים
הפרשה מסתיימת במדבר פארן, אותיות נרפא. שורש רפא לשון הרפיה המחייבת מנוחה

"אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" – מתפלל משה על מרים אחותו וזכות אחים עומדת לה אחרי שלקתה בצרעת, אחרי שדיברה על משה עם אהרון אחיה, עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח

המדבר לשון הרע ככופר בהקב"ה.
במדרש רבא מובא, אמר רבי חנינא: "אין הנגעים באין אלא על לשון הרע".
נראה אם כן, ששורש התרופה והמחלה מגיעים מאותו מקור – 'פה'
'אור פה' אותיות 'רפואה'.

כל אחד צריך לדעת למצוא בנפשו את המנורה ולדעת להעלות את האור בתוכו ומתוכו יושפע שפע אור לסביבה ולעולם כולו.

בשם כל ישראל תהיו טובים!

שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם