בְּהַעֲלֹתְךָ דרך השם בסוד האותיות

בהעלותך דרך השם בסוד האותיות

בְּהַעֲלֹתְךָ דרך השם בסוד האותיות

בְּהַעֲלֹתְךָ דרך השם בסוד האותיות

בדרך אל הארץ המובטחת

אורות המן, המנורה והאמונה להתעלות במדרגות הקדושה

אלי־זה לנדאו

בְּהַעֲלֹתְךָ דרך השם בסוד האותיות – הצופן לחיים

מתרוממים ומתעלים במעלות הקדושה.
אחרי שנחנך המשכן, כל נשיא לראש שבט הקריב קרבן, רק שבט לוי לא השתתף בחגיגה.
מסופר במדרש, חלשה דעתו של אהרון שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, על כן ציוה ה' את משה לאמור
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
זהו תפקיד עם דרישה יומיומית לעומת הנשיאים שקרבנם היה חד פעמי באותו מעמד.

בְּהַעֲלֹתְךָ ולא בהדליקך אֶת הַנֵּרֹת.
בהדלקת נר, אין אור אחד עדיף על משנהו, לעומת זאת, העלאה, היא מאוד אישית, כל אחד מעלה מאורו בדרכו.
על ידי נקודות אור שרואים באחר, מאירים ומעצימים אותם, מבלי להפחית מאורך, זו ההעלאה האמיתית.

שבעת הנרות משל לנשמה המאירה את האדם
ומשל לעם ישראל – להיות אור לגויים – מאירים את אומות העולם.

כולם בנויים משלושה חלקים: נשמה, רוח, נפש
נ-נשמה – מח, ראש – ובעם ישראל – הכהנים
ר-רוח – לב – בעם ישראל – לויים
נ-נפש – גוף – ובעם ישראל הם בעצמם.

אומרים חז"ל, מעלתה של המנורה שהיתה מורידה שפע של חכמה, בינה, טהרה ותורה לעם ישראל.
בזמן שהיה אהרון הכהן מעלה את הנרות במנורה הוא משך לעם ישראל שפע בכל העולמות.

הבעש"ט מפרש, כל נר במנורה הוא ספירה משבע ספירות תחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
שבעת הנרות הם פתחים בפנים: העיניים – הפתחים לנשמה, הנחיריים הם הרוח והפה הוא הנפש.
זוגות זוגות הם מאירים פנימה והחוצה
זוג עיניים – לראייה – לראות בעין טובה ובאור חיובי
זוג אזניים – לשמיעה – לשמוע לכף זכות.
זוג נחיריים – לשאיפה ולנשיפה לשאוף לרוחניות ולאורך רוח
ופה אחד מעלה ומוריד מכניס אוכל ומוציא דיבורים,

בְּהַעֲלֹתְךָ, למענך ולמען כלל ישראל
האר מאורך לחברך, מצא בנפשך את המנורה להעלות את האור בתוכך ומתוכך על ידי התעלות מעל התאוות הגשמיות שיש במראה עיניים, ריחות, שמיעה ודיבורים מיותרים של לשון הרע. אז יאירו שבעת הנרות במנורה ויושפע שפע אור לסביבה ולעולם כולו.
ככל שעולים גבוה יותר כך האור נראה למרחקים.

הרוח במנורה כמו רוח האמונה, מכבה אש קטנה ומעצימה אש גדולה
כל ישראל אמורים להיות מנורה העשויה מקשה אחת מלוכדים ומגובשים מאירים אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה.
אומר השפת אמת, כולנו ערבים זה לזה, כמו בחוק הכלים השלובים, כשאחד עולה הוא מעלה איתו את כל הספירות כולם ולהיפך, כשאחד יורד הוא מוריד איתו את כולם.

חולשה, יאוש ונפילות בדרך אל הארץ המובטחת
דור המדבר חטא, לא חטאים במעשה, אלא חטאים במחשבה, נתערערה אמונתם בהשגחה העליונה. הם מאסו ב-מן הנקרא בשם 'לחם אבירים', משום שהיה נספג באיברים בצורה פלאית במידה מדויקת, כך שלא התעוררו ממנו יצרים ותאוות.
חטא המתאוננים רַע וחטא המתאווים שהִתְאַוּוּ תַּאֲוָה – התעוררה בהם בעקבות הרעב והבערה לבשר – "תאוות הבשרים" בבערת היצרים.

תאווה שורש אַ.וָּ.ה התאווה בכמיהה ותשוקה, במבט נוסטלגי לאחור, מתוך תחושת חסרון וגעגוע לכל מה שהיה בעבר.
המילה 'בשר' משמשת כתחליף למילה 'אדם'. מפרשים חכמי הסוד את התאווה שהעם הביע, כבערת אש התאוות ליצר המתבטא בתאווה גשמית בערת היצרים באש תאוות הבשרים.

שיעור בערבות הדדית.
כשהאחד נדלק בבערת התאוות האחר מדליק נרות.
ישנו קשר מהותי בין המילים: רעב-בער-עבר-ערב
רק בערבות הדדית מתוך מעורבות אישית בערת היצרים מתמירה את עצמה לבערת האור במנורה בניחוח ערב.

מגלות להתגלות האמונה
אמונה היא ידיעה פנימית עמוקה שאין לה הסבר רציונאלי, היא מעל הדעת.
שורש המילה אמונה הוא א.ם. כמו אותה ידיעה ודאית פנימית ועמוקה שיש לתינוק באמו שיקבל די צרכו בכל הנקה.
כך המן, היתה בו מידה מדויקת כחלב אם העשיר במרכיבי מזון חיוניים, המספק את כל צרכיו התזונתיים של הולד.
האלוקות נושאת אותנו בחיקה ואנו יונקים ישירות משדיה את המן, ומ-משה יונקים את האמונה.

ה-מן מאמן לאמונה
דווקא בגלות, שם מתגלה עוצמת האמונה לצאת לגאולה.
אמונה נמדדת כל יום מחדש, כל יום בפני עצמו – רק בכוח האמונה אפשר לסלול את הדרך לעלות אל הארץ המובטחת – בחינת הנקודה הגבוהה שכל אחד נושא בתוכו.

הדרך אל הארץ המובטחת רצופה משברי אמון
משה מרגיש כ-אמן הנושא את העם, הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה
העם מתלונן פעם אחר פעם ומשה רואה בכך כשלון אישי אִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג
אז מקבל משה הוראה לאסוף 70 זקנים מהמחנה לאהל מועד, שם ה' מאציל עליהם מרוחו כדי שיהיו לו לעזרה.
שניים נשארו במחנה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ.
שם כל אחד מסתיים בדד וביחד הם שניהם הם הדדיים החסרים למשה להניק את העם.

40 שנה הולכים במדבר כדי לדעת איך מדברים
הפרשה מסתיימת כשמרים מדברת עם אהרון על משה לשון הרע עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח
היא חוטפת צרעת ומשה זועק על אחותו "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ"
היה זה במדבר פארן אותיות נרפא. שורש רפא מלשון הרפיה ומנוחה.
עצמתה של תפילת אח על אחיו מסוגלת לישועות ורחמים
הגדרה לשני אחים, בפשטות, זה שניים שגדלו באותה רחם
'אח' בהגדרה הרחבה של המילה, זה שניים המשתייכים לאותו עם.
'רחם' ברבים, זה 'רחמים'
'רחם' בהיפוך אותיות זה רמ"ח איברים שיש בגוף האדם.

כל ישראל אחים, נחשבים כגוף אחד.
ע"י אהבה והערבות ההדדית שיש בין זה לזה, כל אחד יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חברו.
על אחת כמה וכמה שני אחים שיש ביניהם 'זכות רחם' שגדלו באותה רחם תפילתם נענית ברחמים.
שיהיה לרפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל, בגוף, ברוח ובנפש.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

רוצה לקבל מדי שבוע לווצאפ שלך
את הצופן בפרשה דרך השם בסוד האותיות
ההרשמה מכאן!

אלי-זה לנדאו - התבונה דרך השם
[[ טופס מוטמע]]



רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה דרך השם מדי שבוע לתיבת המייל

מלאו פרטים כאן בתיבה משמאל והיא תשלח אליכם באהבה.


תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי