מה שבע? מה כמה? שמיטה בסוד השבע - פרשת בהר
פרשת בְּהַר דרך השם בסוד האותיות
סוד השבע
הספרה 'שבע' מהווה אחד מיסודות היהדות, וחיבה יתירה נודעת לו לאור סגולותיו – "כל השביעין חביבין" [מדרש רבה] אז מה כל כך מיוחד במספר שבע?
המספר שש מסמל את העולם הגשמי: בששה ימים נברא העולם; ששה כיוונים: צפון, דרום, מזרח ומערב, מעלה ומטה;
כמו כן, במגן־דוד יש ששה קודקודים בשני משולשיו – משולש כלפי מעלה ומשולש כלפי מטה.
שבע – הנקודה הפנימית בלב המגן־דוד בעל ששה הקודקודים, מהווה את הממד הפנימי שבתוך השש, נקודת האמצע אשר כל השש שמסביבו אחוזים בה. הוא לב מהותו של הבורא בבריאה, נקודה רוחנית שבתוך כל חומר במציאות הגשמית, מסמל קדושה ונצחיות. השבע מייצג את הנשמה שמחייה את החומר. בלעדי 'הנפש הרוחנית' של השבע – השש לא יכול לנוע ולפעול.
לשמוט מבלי להשתמט
בְּהַר עוסקת בענייני שמיטה ושבע
שמיטה מאמנת את שריר האמונה והבטחון ב-ה'.
מחד, נאמר לאדם, "בזיעת אפך תאכל לחם", מאידך, להפקיר את השדה ולנטוש אותו מכח האמונה שיש בורא לעולם מנהיג לכל הברואים. הוא מעל הזמן, מעל המקום ואין שום מציאות אחרת מלבדו.
יש זמנים שהתורה מצווה לעבוד לחרוש, לזרוע ולקצור
ויש זמנים שיפה להם לשבות מענייני העולם הזה.
הכח המניע לאפשר לדברים להיעשות דרכנו – טמון באי עשיה מואצת, אלא האטה, מנוחה והתבוננות. כך כל הטבע פועל.
כל שנה שביעית שמיטה – להניח לאדמה זמן מנוחה.
שמיטה נקראת גם בשם 'שביעית' – הפירות שצמחו בשנה השביעית קדושים ב'קדושת שביעית', יש בהם קדושה יתירה.
אדמה היא הבסיס שלנו. עליה וממנה אנו חיים. מהאדמה באנו ואליה נשוב. במעגל החיים האדם ניזון מן האדמה ואחר כך ההזנה שלו מתפרקת לתוכה. כפי שהאדם זקוק למנוחה, כך גם האדמה זקוקה למנוחה כדי להמשיך ולהיות פוריה.
שבת ושמיטה לא חורשים, לא זורעים, לא מעשבים ולא קוצרים.
שמיטה ויובל הם בבחינת שבת כולם באחדות נכללים וכלולים באחד.
שבת היא מקור הברכה
כל יום שביעי בשבוע שבת – מנוחה.
"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'" [שמות לה]
תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה בלשון עתיד, לרמז שבזכות השבת ששת ימי השבוע מתברכים.
שמיטה מאפשרת לדברים להיעשות דרכנו. לאפשר לדברים להתרחש מעצמם ולסמוך על הבורא שהדברים ימשיכו להתרחש, גם ללא התערבות פעילה שלנו.
כפי שאנרגית השבת משפיעה על ששת ימי השבוע כך אנרגית שנת השמיטה משפיעה לשש השנים הבאות. זה כל הסוד שבשמיטה.
השיטה שבשמיטה היא בשבע היא סוד האמונה
האם בכל במצב ובכל זמן, עשיה היא דבר מבורך?
האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו 'לא לעשות'? להרפות? להיעלם ?
מחנכים אותנו לעשות, להיות במצב של [TO DO] כל הזמן, צריך להתאמץ ולפעול כדי שדברים יקרו לנו. נדמה לנו שככל שנפעל ונשתדל יותר, כך נגיע למטרות ואם לא נדחוף ולא נעשה – כלום לא יקרה. יש לנו פחד פשוט להיות [TO BE] מבלי לעשות.
עשייה, או מנוחה תלוי מתי העניין נבחן ובסופו של דבר הם השלמה זה של זה לאחד שלם. המציאות הגשמית באה לשרת את המציאות הרוחנית, והרוחנית את המציאות הגשמית כך אי עשייה באה לשרת את העשייה.
סוד האמונה לחיות את ההווה במלוא ההוויה בקידוש החומר ברוח.
שבת – ביום השביעי מעצימה את אור הכח הרוחני המחיה את כל ימי השבוע;
'שנת שמיטה' – שנה שביעית, אחת לשבע שנים, שומטים את עבודת האדמה מעין 'שנת שבת' מאפשרת להעצים את אור הכוח הרוחני להחיות את השנים הבאות אחריה;
'שנת יובל' – שֶׁבַע בכפולות של שֶׁבַע שמיטות, בשנת החמישים
"וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים". שִׁבְעָתַיִם בשינוי ניקוד וחציית המילה לשניים שִׁבְעָתַיִם – שבע־עתים מלשון שבעה זמנים, בשנים ובשמיטות;
'ספירת העומר' – שבעה שבועות סופרים מפסח ועד שבועות יום מתן תורה.
שבעה קנים במנורת בית־המקדש – שלושה קנים מימין, שלושה קנים משמאל ואחד במרכז כנגד יום השבת;
הספירה השביעית בעץ החיים היא ספירת 'נצח' המגלמת את מידת הבטחון והאמונה. נצח מלשון נצחון, לנצח את האמונות המגבילות שהחומר מפגיש אותנו. אמונה ובטחון מאפשרים להיות כמנצח על תזמורת – לתת לכל דבר את הזמן והמקום להיות;
המידה השביעית האחרונה מבין שבע ספירות תחתונות היא מידת 'מלכות', המשקפת את פני המציאות עצמה, אחרי כל התהליך הנפשי שהועבר בשש המידות שקדמו לה;
ראש השנה בתשרי החודש השביעי למניין החודשים מניסן;
שבע הוא מקור השפע
שֶׁבַע בשינוי ניקוד הוא שֹׂבַע
שֹׂבַע ושֶׁפַע דומות במסר שהן מעבירות.
האותיות בי"ת ופ"ה שייכות לקבוצת האותיות שמוצא הגייתן מהשפתיים – בומ"ף, אשר נוטות להתחלף ביניהן.
אם נחליף את האות בי"ת באות פ"ה שבמילה שבע הרי קיבלנו את המילה שפע.
שֹׂבַע נובע ממקום פנימי בזכות עבודה על שבע מידות מתוקנות וטובות, ואילו שֶׁפַע הוא חיצוני ומורגש בחושים;
האות השביעית היא האות זי"ן, מלשון זן ומפרנס
מספר הפסוקים בפרשה חמישים ושבעה – חמישים היא האות נ"ון, שבע היא האות זי"ן, שתי האותיות יחד מצטרפות למילה 'זן' המרמזת על אור הבורא – 'אור־אין־סוף' – אשר זן ומפרנס לכל.
האמונה מזינה יותר מכל מאכל, מפרנסת יותר מכל פרנסה, היא מאפשרת לדברים להיעשות דרכנו.
לתת לזמן את הזמן בהר ובהריון
מצוות השמיטה, באה להעיר את האמונה העליונה, להיות בהתבטלות מוחלטת בפני חוקי הבורא בעולם.
בהר – בתוך הַר שלכאורה הוא מוגדר כדומם, נראה שהוא צומח ובולט מעל פני האדמה. קורים בו דברים מתחת לפני השטח.
בְּהַר אותיות ראשונות במילה בהריון. כך גם בהריון הנגלה בחיצוניותו, אך מתחת לפני השטח קורים תהליכים שאינם נראים ובסופו של דבר יביאו ללידה של בריאה חדשה.
הריון, ממחיש מהי אמונה. גם אם מאוד נרצה, לא נוכל להאיץ ולזרז הריון. יש לתת לזמן את הזמן לאפשר לדברים להתרחש מעצמם, לתת לזמן לעשות את שלו – פשוט להיות מבלי לעשות, פשוט לאפשר לדבר להיעשות דרכנו כמו עובר במעי אמו, הוא צריך תהליך של הבשלה עד שיבשיל ויצא לאויר העולם.
כך שמיטה מאפשרת לדברים להיעשות דרכנו. לאפשר לדברים להתרחש מעצמם ולסמוך על החיים שימשיכו להתרחש, גם ללא התערבות פעילה שלנו.
שמיטה רק בישראל
כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'…
ארץ ישראל היא לא עוד ארץ ככל הארצות, החוקיות בה שונה, רק עליה חלה מצוות השמיטה.
שמיטה בישראל זה הצופן לגאולה.
ארץ מפרש רש"י, מלשון רצון.
הָאָרֶץ הכוונה לארץ ישראל היא התגלמות הרצון העליון.
הָאָרֶץ היא התגלמות הארציות והגשמיות, והיא גם מטאפורה לגוף ולמרחב ההגשמה ליצירות האדם.
האדם בחיפוש תמידי אחר הגשמת הרצונות שלו בדומה לעובד אדמה. אם יתעסק רק באדמה העיניים נעוצות באדמה מבלי יכולת לראות מעבר לה. ישאר רק בחיפוש ויתרחק מן המקור כך שגם אם ירצה, הוא לא יכול לראות מעבר לרצון של עצמו.
עבודת האדמה מחייבת עצירה ומנוחה, לשבות מענייני העולם הזה\ להרים עיניים לשמיים כדי להתחבר למקור הרוחני שמחייה את הבריאה ולקדש אותו – יום אחד בשבוע, שנה אחת בשבע שנים, אחת ל-50 שנה.
שֵׁ(שׁ) שָׁנִי(ם) תִּזְרַ(ע) שָׂדֶךָ, סופי תיבות ש-מ-ע – רמז לפסוק "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד" שיש בו שש תיבות.
מפרש החיד"א, "לומר לך, כל הזורע שש שנים ונח בשביעית מעיד בייחודו של הקב"ה
שהוא יחיד וברא את כל העולם בששה ימים ונח בשביעי,
וכל הזורע בשמיטה כאילו כופר ר"ל בייחודו של עולם".
על האדם לזרוע ולחרוש בדרכי הטבע, אם יתנזר מהעולם ויעסוק רק בתפילה, לא יצמחו פירות.
שם ה.ו.י.ה מכיל את כל הזמנים – הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה – הוא מעל זמן תנועה ומקום
מי שאינו מאמין שיש אדון לעולם, וחושב שהוא בעצמו אדון הכל, אז הוא עבד.
עשייה ואי-עשייה זריעה ושמיטה באחדות ניגודים
"וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" – אחוזה לשון אחיזה, מצריכה המון מאמץ והשקעה.
אוחזים בנכסים, באדמות, בחפצים ואפילו באנשים. זה ההיפך הגמור מאמונה.
הדרישה לשמוט ולשחרר אחיזה דווקא בחומר, באחוזה שאדם אוחז ונאחז בבטחון מדומה שהיא מעניקה לו. אמונה מאמנת להרפות אז יש רפואה לנפש ולגוף.
אדם הוא רק עובר אורח כאן בעולם. שום דבר לא שייך לו באמת. עוד אף אחד לא לקח איתו דבר לקבר. מכאן, גם אם "רכש" דבר כלשהו בחומר, הוא רכש שייכות אך לא בעלות. רכושנות היא ההיפך הגמור מאמונה.
בהר אור הבורא זן ומפרנס לכל
'בהר' כמניין 'אור' [=207] גימטרייה
מספר הפסוקים בפרשה 57
האות נו"ן היא חמישים [=50], האות השביעית היא זי"ן [=7]. שתי האותיות מצטרפות למילה 'זן' מלשון זן מפרנס.
חיבור בין שם הפרשה 'בהר' לבין מספר הפסוקים בפרשה – 57, מרמז לאור הבורא, אור אינסוף, שהוא זן ומפרנס לכל.
'שבע' הוא זמן לשמוט ולשחרר, להרפות אחיזה – האימון לאמונה.
אחיזה, מצריכה המון מאמץ והשקעה ולבסוף מתישה.
אוחזים בנכסים, באדמות, בחפצים ואפילו באנשים זה ההיפך הגמור מאמונה.
שמיטה דורשת לשמוט ולשחרר אחיזה דווקא בחומר, שאדם אוחז באחוזתו הוא נאחז בבטחון מדומה שהיא מעניקה לו.
אמונה היא סוד הרפואה הרפייה מתוך אמונה ובטחון בה' שהוא אור אינסוף, 'אור הגנוז', הגנוז למאמינים ולבוטחים בו
בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים
"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
פרשת בהר בחוקותי לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע