סוד השבע בפרשת בהר
סוד השבע בפרשת בְּהַר דרך השם בסוד האותיות
סוד השבע
אנחנו חיים בעולם המעשה, עולם של חומר משקר, משכר ומתעתע. בוחנים את המציאות שלנו דרך החושים ולא תמיד מקדישים מחשבה לכך שהמציאות היא הרבה מעבר לחומר. הפכנו את החומר למטרה בעוד שהוא רק אמצעי לתיקון הבריאה.
חומר בשיכול אותיות – מרוח, לרמז שכל מציאות החומר היא מרוח.
המציאות הגשמית באה לשרת את המציאות הרוחנית.
בְּהַר עוסקת בענייני שמיטה בשבע אחרי כל 'שש' בעשיה.
כל שנה שביעית שמיטה – להניח לאדמה זמן מנוחה.
שמיטה מאמנת את שריר האמונה והבטחון ב-ה'.
יש זמנים שהתורה מצווה לעבוד לחרוש, לזרוע ולקצור
ויש זמנים שיפה להם לשבות מענייני העולם הזה.
הכח המניע לאפשר לדברים להיעשות דרכנו – טמון באי עשיה מואצת, אלא האטה, מנוחה והתבוננות. כך כל הטבע פועל.
שמיטה נקראת גם בשם 'שביעית' – הפירות שצמחו בשנה השביעית קדושים ב'קדושת שביעית', יש בהם קדושה יתירה.
אדמה היא הבסיס שלנו. עליה וממנה אנו חיים. מהאדמה באנו ואליה נשוב. במעגל החיים האדם ניזון מן האדמה ואחר כך ההזנה שלו מתפרקת לתוכה. כפי שהאדם זקוק למנוחה, כך גם האדמה זקוקה למנוחה כדי להמשיך ולהיות פוריה.
שבת ושמיטה לא חורשים, לא זורעים, לא מעשבים ולא קוצרים.
שמיטה ויובל הם בבחינת שבת כולם באחדות נכללים וכלולים באחד.
שמיטה זורעת קצירה עתידית, אי־העשיה משרתת את העשיה – כל עניין בהתאם לזמן ולמקום נבחן.
היכלי סוד שוכנים במספר שבע!
'שבע' מהווה את אחד מיסודות היהדות, וחיבה יתירה נודעת לו לאור סגולותיו – "כל השביעין חביבין".
אז מה כל כך מיוחד במספר שבע?
'שבע' מהווה יסוד עיקרי בספירת הזמן בלוח העברי.
המספר שש מסמל את העולם הגשמי: בששה ימים נברא העולם; ששה כיוונים: צפון, דרום, מזרח ומערב, מעלה ומטה;
כמו כן, במגן־דוד יש ששה קודקודים בשני משולשיו – משולש כלפי מעלה ומשולש כלפי מטה.
שבע – הנקודה הפנימית בלב המגן־דוד בעל ששה הקודקודים, מהווה את הממד הפנימי שבתוך השש, נקודת האמצע אשר כל השש שמסביבו אחוזים בה. הוא לב מהותו של הבורא בבריאה, נקודה רוחנית שבתוך כל חומר במציאות הגשמית, מסמל קדושה ונצחיות. השבע מייצג את הנשמה שמחייה את החומר. בלעדי 'הנפש הרוחנית' של השבע – השש לא יכול לנוע ולפעול.
שבועת השביעית להשבית לנוח במחזוריות שביעית
שבע ושבת מקור הברכה
שֶׁבַע בשינוי ניקוד הוא שֹׂבַע ושֶׁפַע.
אות בי"ת ואות פ"ה שייכות לקבוצת אותיות שמוצא הגייתן מהשפתיים, נוטות להתחלף ביניהן מרמזות על קשר במסר שהן מעבירות.
שבת היא מקור השפע והברכה המחייה את כל ימי השבוע;
"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'" [שמות לה]
תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה בלשון עתיד, לרמז שבזכות השבת ששת ימי השבוע מתברכים.
כפי שאנרגית השבת משפיעה על ששת ימי השבוע כך אנרגית שנת השמיטה משפיעה לשש השנים הבאות. זה כל הסוד שבשמיטה.
'שנת שמיטה' – שנה שביעית, מעין 'שבת' מעצימים את אור הכוח הרוחני להחיות את השנים הבאות אחריה;
'שנת יובל' – שֶׁבַע בכפולות של שֶׁבַע שמיטות, בשנת החמישים.
שִׁבְעָתַיִם –שִׁבְעָתַיִם בשינוי ניקוד וחציית המילה לשניים נקבל שבע־תים ובהכפלת האות עי"ן נקבל את המילה שבע־עתים מלשון שבעה זמנים, בשנים ובשמיטות;
'ספירת העומר' – שבעה שבועות סופרים מפסח ועד שבועות יום מתן תורה.
שבעה קנים במנורת בית־המקדש – שלושה קנים מימין, שלושה קנים משמאל ואחד במרכז כנגד יום השבת;
שבעה רועים – אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד; תיקנו את המידות.
הספירה השביעית בעץ החיים היא ספירת 'נצח' המגלמת את מידת הבטחון והאמונה.
נצח מלשון נצחון, לנצח את האמונות המגבילות שהחומר מפגיש אותנו.
אמונה ובטחון מאפשרים להיות כמנצח על תזמורת – לתת לכל דבר את הזמן והמקום להיות;
שבע מידות הלב – שבע מידות הלב הן יחידה של שבע ספירות התחתונות הקשורות יותר לרגש ולמעשה;
המידה השביעית האחרונה מבין שבע ספירות תחתונות היא מידת 'מלכות', המשקפת את פני המציאות עצמה, אחרי כל התהליך הנפשי שהועבר בשש המידות שקדמו לה;
'שבועה' שורש המילה 'שבע' – נתינת תוקף לדבר בהתחייבות בשם ה'. כשם שה' קיים לעולם ולעולמי עולמים ומקיים את טבע העולם הזה בשבע ספירות כך השבועה קיימת ונכונה;
'שבעה רקיעים' מסמלים שבע דרגות קדושה זו למעלה מזו בעולמות העליונים,
ראש השנה בחודש השביעי – תשרי;
האות השביעית היא האות זי"ן, מלשון זן ומפרנס
בהר אור הבורא זן ומפרנס לכל
'בהר' [=207] בגימטריא, כמנין המילה אור, וכן רז.
מספר הפסוקים בפרשה 57
האות נו"ן היא חמישים [=50],
האות השביעית היא זי"ן [=7].
שתי האותיות מצטרפות למילה 'זן' מלשון זן מפרנס.
חיבור בין שם הפרשה 'בהר' לבין מספר הפסוקים בפרשה [57=זן], מרמז לאור הבורא, 'אור אינסוף', שהוא זן ומפרנס לכל.
בְּהַר מלשון בהירות. הפרשה מעניקה לנו בהירות איך עלינו לנהוג בעולם של חומר כדי להינות משפע הברכה שהקב"ה מעניק לנו כאן בעולם.
בכח המאור של פרשת בְּהַר, נפתח פתח לאור 'בְּרֵאשִׁית' שממנו הכל התחיל: "יְהִי אוֹר". 'אור־אין־סוף', 'אור הגנוז' – הגנוז למאמינים ולבוטחים בה'. בהתחקות אחר 'הוראות יצרן' ניתן להגיע להשגות מעל הזמן והמקום. להיות עובד ה' העובד את השדה ולא עבד של השדה או של הזמן.
מצוות השמיטה, באה להעיר את שריר האמונה, להיות בהתבטלות מוחלטת בפני רצון הבורא, רצון עליון.
האמונה מזינה יותר מכל מאכל, מפרנסת יותר מכל פרנסה, היא מאפשרת לדברים להיעשות דרכנו.
אמונה היא סוד הרפואה – "הרפו ודעו" [תהלים]
הרפייה מתוך אמונה ובטחון בה' שהוא אור אינסוף, 'אור הגנוז', הגנוז למאמינים ולבוטחים בו
א־מונה בסוד האות א־ל"ף
"מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים" – 'מונה' פירושו מנין וספירה. מפרש הרבי מלובביץ': אם מוסיפים את האות א־ל"ף לפני המילה 'מונה' הרי קיבלנו א־מונה.
כך גם במילה 'גולה' כשמוסיפים את האות א־ל"ף הרי קיבלנו ג־א־ולה, לרמז שהגלות היא חומר הגלם של הגאולה. צריך רק להאיר אותה באור האות אל"ף והכל הופך לגאולה בזכות האמונה.
לאישה יש את כח האמונה. אמונה זו תודעה נשית המסמלת כח נקבי, כח בנפש שמהותו לקבל וכן כח נקבי המייצג חומר.
חכמי הסוד מפרשים אמונה בסוד כתיבת המילה א־מונה, כלומר האות אל"ף מונה וסופרת את כל האותיות והמספרים הבאים אחריה עד אין־סוף.
אל"ף האות הראשונה והיא עולה [=1] בגימטריא, מסמלת את "ה' אחד" שברא את העולם, ומאז עולם החומר נראה כמציאות של ריבוי ופירוד.
התיקון שלנו להחזיר את כל הבריאה למצב של אחדות – הכל אחד ואחד הוא הכל.
בהר סיני ניתנה התורה במעמד רוחני רם ונישא. כל העם ראה את אחדות הבריאה, את האמת הפנימית והרוחנית המתקיימת בעולם. אמת המנותקת מכל גשמיות.
השיטה שבשמיטה
'שבע' הוא זמן אימון לאמונה בשמיטה והרפיית אחיזה. במחזוריות הזמן המשבית יש שחרור מעבדות.
הדרור השביתה והשבת במחזורי שבע, הם התגלות הסדר האלוקי, בהוקרה והכרה באמונה ששום דבר לא שייך לנו כי אם הכל לה'.
עבדות היא מציאות שאדם אינו ריבון על זמנו, גופו, רכושו, הוא נטול זמן, האחר משעבד אותו.
השבע בא לאמן את האדם לוויתור, ולא לצבירת נכסים. זמן חופשי משעבוד החומר.
"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ" בתורה זמנים בהם אנחנו נקראים ללימוד, והתפתחות רוחנית.
הנטייה האנושית של האדם לצבור נכסים ורכוש. שביתה במקראי קודש שה' מצווה עלינו, קוראת תיגר על צבירת נכסים ורכישת נכסים.
כמו השבת שקוראת תיגר על ששה ימי מעשה, כך השמיטה קוראת תיגר על שש שנים, וויתור כל מה שהפוך לאחוזה ואחיזה.
השבועה היא שמירת המחזוריות המשביתה
שמירת מחזוריות הזמן החופשי, מועדי דרור, מועדי ה'.
"וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" – "אֲחֻזָּתוֹ" מלשון אחיזתו.
אחיזה מצריכה המון מאמץ והשקעה. אנשים אוחזים בדברים גשמיים, בנכסים, באדמות, בחפצים ואפילו באנשים, מזדהים דרכם ומזוהים איתם, עובדים אותם ומאבדים את עצמם אליהם בעבודה ובדאגה. זה ההיפך הגמור מאמונה. אמונה מצריכה הרפיה ושמיטה מאחיזה. להרפות כדי להתרפא.
דבר בעולם אינו שייך לאיש. אי־אפשר לאבד דבר שמעולם לא היה שלו, האדם הוא רק עובר אורח כאן בעולם, איש אינו לוקח עמו דבר, הכל נשאר מאחוריו. גם אם "רכש" משהו אין זה אומר שרכש עליו בעלות, אלא שרכש רק שייכות וגם היא רק לזמן מוגבל.
שמיטה דורשת לשמוט ולשחרר אחיזה בחומר. אדם אוחז ונאחז בחומר כדי לקבל ממנו בטחון כביכול, אך זה בטחון מדומה. חומר הוא דבר מתכלה, הרוח היא נצחית. אמונה בה' היא היא האחיזה הבלעדית שיש לנו בעולם הזה.
בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים
"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
פרשת בהר בחוקותי לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע