בְּהַר דרך השם בסוד האותיות

בהר דרך השם בסוד האותיות

בְּהַר דרך השם בסוד האותיות

בְּהַר דרך השם בסוד האותיות

שיעורים בזמן בסוד האמונה

לתת לזמן את הזמן
לשמוט מבלי להשתמט

אלי־זה לנדאו

בְּהַר דרך השם בסוד האותיות
לשמוט מבלי להשתמט
שיעור בתורת הזן – שיעור בתורת ה'
בְּהַר עוסקת בענייני שמיטה, השיטה שחלה רק בישראל

אנחנו נעים בין שני קטבים: עשייה ואי-עשייה. אנו תופסים את העשייה כמניעה לתוצאות, ואת אי-העשייה – כבלימה שלכאורה, אין בה שום התרחשות. האמנם?!

עשיה, היא דבר מבורך! האם בכל במצב? האם בכל זמן?
יש לנו פחד לזוז הצידה ופשוט להיות מבלי לעשות.
מחנכים אותנו לעשות, להתאמץ ולפעול כדי שדברים יקרו ואם לא נדחוף ולא נעשה, כלום לא יקרה.

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'…
ארץ ישראל היא לא עוד ארץ ככל הארצות, החוקיות בה שונה, רק עליה חלה מצוות השמיטה היא קוד התנהלות להגיע אל הגאולה.
שמיטה ויובל הם בבחינת שבת כולם באחדות נכללים וכלולים באחד.
כפי שהשבת היא מקור הברכה לששת ימי השבוע כך שנת השמיטה היא מקור הברכה לשש השנים הבאות.

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ

מחד, בזיעת אפך תאכל לחם, מאידך, להפקיר את השדה ולנטוש אותו מכח האמונה שיש בורא לעולם, הקב"ה בורא ומנהיג לכל הברואים, הוא מעל הזמן, מעל המקום ואין שום מציאות של כוחי ועוצם ידי. אמונה היא מעל הדעת, היא כח מניע, מזינה ומחייה כל תא בגופנו רוחנו ונפשנו, מאפשרת לדברים להיעשות דרכנו. הכח טמון טמון באי עשיה, בשמיטה המגיעה לשיאה בשביתה, ביום שבת, בכל שנה שביעית ובשנת היובל.
לאפשר לדברים להתרחש מעצמם ולסמוך על החיים שימשיכו להתרחש, גם ללא התערבותנו הפעילה.
נקודת האיזון והחכמה היא לדעת מתי לעשות ומתי לשחרר אחיזה.

ארץ היא התגלמות הארציות והגשמיות והיא מטאפורה לגוף ולמרחב ההגשמה ליצירות שלנו.
ארץ מלשון רצון.
אנחנו בחיפוש תמידי אחר הגשמת הרצונות שלנו.
בדומה לעובד אדמה.
אם יתעסק רק באדמה לא יוכל לראות מעבר לה, מעבר לרצון של עצמו.
עבודת האדמה מחייבת עצירה ומנוחה, להרים מדי פעם עיניים לשמיים.
אחת לשבע, ביום שבת, בשנת שמיטה וביובל, שובתים מענייני העולם הזה, כדי להזכר, להתחבר למקור הרוחני ולקדש אותו.

שֵׁ(שׁ) שָׁנִי(ם) תִּזְרַ(ע) שָׂדֶךָ, סופי תיבות ש-מ-ע –רמז לפסוק שמע ישראל שיש בו שש תיבות
לומר לך, כל הזורע שש שנים ונח בשביעית מעיד בייחודו של הקב"ה
שהוא יחיד וברא את כל העולם בששה ימים ונח בשביעי,
וכל הזורע בשמיטה כאילו כופר ר"ל בייחודו של עולם. (החיד"א)
עליך לזרוע ולחרוש בדרכי הטבע, אם תתנזר מהעולם ותעסוק רק בתפילה, לא יצמחו פירות.
עשייה ואי-עשייה תזרע ותשמוט באחדות ניגודים
נקודת הבסיס מתחילה במשיכה שבין שני צדדים מנוגדים זה לזה. כל צד שואף להשלים את הצד השני בשאיפה להשוואה ואיזון.
מעלת השבת, השמיטה והיובל עולים בבחינת כל קשר: בין גבר ואישה, בין רוחניות וגשמיות, בין כנסת ישראל לקב"ה.
נקודת הבסיס מתחילה במשיכה שבין שני צדדים מנוגדים זה לזה. כל צד שואף להשלים את הצד השני בשאיפה להשוואה ואיזון.
לכל זמן, ועת לכל חפץ

דרך התורה באחדות הניגודים, המציאות הגשמית באה לשרת את המציאות הרוחנית, הרוחנית את הגשמית, העשייה את אי-העשייה, השמיטה את זריעת הברכה. תלוי מתי כל עניין נבחן.

אחיזה והצמדות לחומר, סותרת את האמונה.
שמיטה שורש ש.מ.ט – לשחרר, לוותר ולהרפות אחיזה.

וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ
אחוזה לשון אחיזה, מצריכה המון מאמץ והשקעה.

אוחזים בנכסים, באדמות, בחפצים ואפילו באנשים. זה ההיפך הגמור מאמונה.
אנחנו עוברי אורח כאן בעולם. עלינו להיות בהתבטלות ולהסכים להרפות אחיזה כדי לרפא.
גם אם "רכשנו", רכשנו שייכות אך לא בעלות.
אי אפשר לאבד דבר מה שמעולם לא היה שלנו ולראיה, אף אחד לא לוקח איתו דבר לקבר.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי
בְּהַר אותיות ראשונות במילה בהריון.
הריון, ממחיש מהי אמונה. גם אם מאוד נרצה, לא נוכל להאיץ ולזרז הריון. יש לתת את הזמן שיעשה את שלו עד שהעובר יבשיל. ומה שמדהים אנחנו תמיד מרוצים ממה שיצא.

אז מה ענין שמיטה אצל הר סיני?
בהר סיני ניתנה התורה במעמד רוחני רם ונשא. כל העם ראו את האמת הפנימית הרוחנית המתקיימת בבריאה, אמת המנותקת מכל גשמיות. מאז אותו מעמד, הזיכרון עומעם.
מצוות השמיטה, באה להעיר את האמונה העליונה, את הזיכרון הרוחני שהיה במעמד הר סיני, שהיו בהתבטלות מוחלטת בפני בורא עולם.
הרב אשלג עושה אנלוגיה מפעימה בין כח המשיכה המתקיים בין שני גופים לבין כוח המשיכה בין הקב"ה לבריאה, ובין ששת ימי השבוע ליום השבת.
הבריאה היא כמו עצם הנדחף לגובה וחוזר אל שורשו, אל המקור אשר הפעיל את הדחיפה. ברגע שמפסיק הכח המפעיל את הדחיפה, הבריאה חוזרת אל מקומה, אל שורשה.
כך הקב"ה דוחף את הבריאה בששת הימים ובשבת הבריאה חוזרת אליו למקורה.
בששת ימי החול כל אחד בדרכו מחפש את מקור החיות שאבדה לו בתוך כל הגשמיות, בהשרדות יומיומית, בדאגות העולם הזה.
ביום שבת, יוצאת הנשמה אל מקורה ומתבטלת אליה.

בהתחקות אחר 'הוראות יצרן', ניתן להגיע להגשמה והשגה בכל זמן.
שם ה.ו.י.ה מכיל את כל הזמנים – הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה
הוא מעל זמן תנועה ומקום
עבד הוא מי שעובד תחת זמן
עבד הוא מי שאינו מאמין שיש אדון לעולם, וחושב שהוא בעצמו אדון הכל או שהוא עובד ומשרת אדון בשר ודם ופרנסתו תלויה באדם אחר.
פרשת בהר מעלה ומחברת לאור הבורא
גימטריה בהר = אור = 207 .
מספר הפסוקים בפרשה 57 = "זן" מפרנס

אור הבורא, אור אינסוף, זן ומפרנס לכל.
שמיטת הקרקע בשבת ובשנה השביעית הן מקור הברכה לשפע פרנסה בחיבור אל אור אינסוף הגנוז למאמינים בו.

אמונה ובטחון – צינור השפע לברכה.
גימטרייה "בהר" = 207 = אור.
השבוע יש לנו פתח יציאה, בכח המאור של פרשת בהר, לצאת לחופשי מעבדות לחירות בתחומים רבים בחיינו בכוח האמונה והבטחון בה', לדעת מתי לעשות ומתי פשוט להיות ולתת לזמן את הזמן לעשות את שלו.
להתחבר לאור בראשית ממנו הכל התחיל – "יְהִי אוֹר" אור אינסוף, אור הגנוז, גנוז למאמינים ולבוטחים ב-ה'.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

רוצה לקבל מדי שבוע לווצאפ שלך
את הצופן בפרשה דרך השם בסוד האותיות
ההרשמה מכאן!

אלי-זה לנדאו - התבונה דרך השם

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

[[ טופס מוטמע]]



לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן

תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי