בְּחֻקֹּתַי דרך השם בסוד האותיות

בחוקותי דרך השם בסוד האותיות

בְּחֻקֹּתַי דרך השם בסוד האותיות

בְּחֻקֹּתַי דרך השם בסוד האותיות

הוראות יצרן למערכת ההפעלה בבריאה

המפתחות למעיינות השפע

אלי־זה לנדאו

בְּחֻקֹּתַי דרך השם בסוד האותיות – הצופן לחיים

טביעת אצבע אלוקים חקוקה בכל!
חוקים וחוקיות, נחלת כל הבריאה ללא הבדל, כולם כפופים לחוקי הבורא שטבע בבריאה.
אין לנו כל השגה או הבנה כיצד הם פועלים, הם חקוקים בנו ועלינו להתחקות אחריהם.

חוקים, הם הבסיס לכל מדינה מתוקנת.
תהליך יצירתו של כל חוק קרוי חקיקה אשר נחקק על ידי גוף מחוקק. מפורטים בהם איסורים והיתרים וכל אדם מחוייב לציית להם.
אדם אשר אינו מציית לחוקים, צפוי לענישה על הפרתם. כך יש חוקי מחוקק, הוראות יצרן אשר נועדו לשמירה, הגנה והמשכיות הבריאה.
להבדיל ממדינה, שיש בה אכיפת החוק, בבריאה יש חוקי טבע, לא מדובר בשכר ועונש, אלא, בפעולה ותוצאה בהתאמה – מידה כנגד מידה.

בפרשה קוראים על הברכות, הקללות וההתניות
ברכות אפשר להבין, אבל קללות?!

תורה, מלשון תור וסדר
מתווה לנו את הדרך ומעניקה לנו את הצופן לברכה –
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם
בְּחֻקֹּתַי לשון חקיקה, חוקי הבורא חקוקים ומוטבעים בדי-אן-איי שלנו.
תֵּלֵכוּ לשון הליכה ובשיכול אותיות כלות
קיבלנו חוקים, מצוות והלכות ללכת איתם בתנועה והתמדה עד כלות עד תום, בתמימות ובשלמות עד הסוף.
חוקים, הם מעל שכל והבנה, מצוות, אפשר להבין את ההגיון שיש בהן לכן יותר קל לקבל ולעשות אותם.
אומר רש"י, נקודת התורה היא בשמירת החוקים מעל הטבע האנוכי וקיום המצוות תוך כדי תנועה – אז יש הבטחה להשיג את הברכה!

המפתחות לשערי הברכה
המפתחות כרוכים בתהליכי התמרה פנימיים.
אין כביש מהיר או טרמפ לברכה. אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, אין הכוונה אִם כמילת תנאי או ספק, כי אם להבטחה – וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.

ארץ, היא ביטוי למרחב ההגשמה שלנו בעולם הגשמי.
לשון הקודש מקורה בכוחות הקדושה. אמרו חז"ל ולא דברה תורה כלשון בני אדם אלא דברה תורה בלשון ממקורות עליונים שאנחנו משאילים,
'גשם' מלשון גשמיות, מילה מושאלת לתאר שפע רוחני עליון היורד לארץ להגשים ולהצמיח, את האדמה ואת האדם.
גשם הוא רק פוטנציאל לברכה למקור נביעה של שפע עליון.

הברכה תלויה בשמירה על אותם חוקים. כך גם בטבע, נראה שלא כל גשם בהכרח מצמיח פירות ופרחים. במקומות שאינם מעובדים צומחים עשבים. וכך אצל האדם, הדרך בה ילך היא שתצמיח ותגשים את אדמתו – יצמיח פרחים, עצי פרי או קוצים ודרדר.

בְּעִתָּם, הברכה היא בעתה
כל דבר בעתו ובזמנו, שהעניינים הגשמיים יתעוררו בעתם כפי רצון ה', ויתגשמו בהתאם לבשלות של האדם.
להגשים משהו בטרם עת, זה בוסר. כמו עובר במעי אמו, אם יצא בטרם עת, חלילה, התפתחותו פגומה.

אח"כ באות ההתניות
אם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי
שַׁמֹעַ, לשון משמעות. יש תכלית ומשמעות לכל דבר, שום דבר איננו מתנהל במקריות, לכל פעולה יש תוצאה והרשות נתונה.
אם נראה שהעולם נשלט על ידי מקריות צירוף מקרים אקראי ובלתי צפוי, כך תהיה גם המציאות שלנו. תינטשו ל-יד המקרה.

"אין רע יורד מלמעלה" (האדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד בספר התניא).
אנחנו נקראים להסתכל על פנימיות הדברים ולא על הקליפה החיצוניות.
אנחנו נקראים להסתכל על פנימיות הדברים ולא על הקליפה החיצוניות.
בחיצוניות דברים יכולים להראות כקללה ובהמשך יתגלו כברכה.
מי שמרגיש מקולל שיחפש להסתכל על הברכה המקופלת בתוך הקללה. יקלף את קליפת הקללה ויגלה את הברכה.
בקריאה פשוטה הדברים נשמעים כמו שכר ועונש אך אם נעמיק נראה שמדובר כאן בסיבה ותוצאה.

היחס בין הברכה והקללה כמו היחס בין האור והחושך
הברכה, היא אור לגילוי השפע במציאות ממש
ואילו החושך הוא רק העדר של האור הנחווה כקללה.
מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, כך הקללה איננה עומדת בפני עצמה, היא רק מגלמת את הסתר האור האלוקי, בצורות שונות של צרות, הפך הברכה.

ה"קללות" קוראות לנו לחזור למסלול המואר, לציית לחוקים ולעבוד על פי סדר ראשיתי, כדי להגיע להשגות.
ברגע שנפעל על פיהם נהיה מחוברים למערכת ההפעלה של הבריאה.

הברכה הכי גדולה – וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע
והקללה וְלֹא תִשְׂבָּעוּ: הכל מצוי ואין מיצוי.
אמרו חז"ל "אבר קטן יש באדם, משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע". אף פעם לא מספיק, אף פעם לא שבעים. כמה שיש, רוצים עוד יותר, כסף, אוכל מין…

וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם: אומר רש"י איני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם.
אויבים ושונאים עומדים על ישראל ומבקשים את מה שבגלוי ואילו אויבינו מתוכנו יודעים את הסודות הטמונים עמוק בתוכנו.
על זה אמר דוד המלך "שמור אותי מאוהביי ומשונאי אשמר בעצמי".

קיבלנו קרדיט אבל אין לנו חסינות
וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:
מראש הבורא שם את משכנו בתוכנו, כדי שההבטחה תתקיים. עלינו להמשיך ולמשוך אותו לחיינו על ידי שמירת החוקים והמצוות, בהם מצוות "מעשר".

וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאו
החיים הם תנועה מחזורית – לפנות ישן מפני חדש.
לכל דבר בבריאה יש תפקיד, תכלית ומטרה.
דבר שסיים את תפקידו הוא בבחינת מת, במידה ולא "נקבור" אותו הוא ימשיך לינוק מאיתנו כוחות.
השבוע אנו נקראים לעצור ולבחון במה אנחנו מוקפים?
חפצים, אנשים ומטלות. איזה דברים ישנים אפשר לפנות מהעבר, להסכים להרפות מהישן המעכב למען החדש.

ההבדל בין גלות לגאולת, באות אל"ף – אור אלוקי.
שנדע לראות את האלוקות המסתתרת בכל אותם מצבים חשוכים בחיינו אז נצא מגלות לגאולה

חזק חזק ונתחזק
פרשת בְּחֻקֹּתַי מסיימת את ספר ויקרא.
כל ספר הוא כמו פרק בחיים שמסתיים.
קריאת 'חזק' מעודדת אותנו להתחזק מכל מה שעברנו ולהגיע אל הספר הבא, אל הפרק הבא בספר החיים שלנו מחוזקים מכל המשברים שעברנו עם כל הניסיון שצברנו ולהביט קדימה אל הזמנים שיבואו כמבורכים.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

רוצה לקבל מדי שבוע לווצאפ שלך
את הצופן בפרשה דרך השם בסוד האותיות
ההרשמה מכאן!

אלי-זה לנדאו - התבונה דרך השם

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

[[ טופס מוטמע]]



לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן

תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי