בהנהגה הגבוהה של הבורא אין בחירה. למרות שכולם נוצרו ממקור אחד אך "בשלושה דברים אדם שונה מחברו: בקול, במראה ובדעת" ^{[סנהדרין לח, א'.} – כשם שפרצופיהם אינם דומים כך דעותיהם אינן דומות.

שתי דרכים להגיע אל המטרה התכליתית: 'דרך תורה' או 'דרך ייסורים [ בעל 'הסולם' בפירוש לזוהר]. התפתחות מדעת נקראת 'דרך תורה'; שלא מדעת – נקראת 'דרך ייסורים'. כשמה כן היא, עוברת באיסורים רבים, בייסורים גדולים ובאריכות הזמן עד שאדם יסיר את הקליפה המכסה על הדעת.

במחשבת הבריאה הכל כבר ידוע מראש, עוד מששת ימי בראשית. לכל נשמה שיורדת לעולם יש תוכנית בתוך זמן ומקום לפעול בו עד שתשוב לבית עולמה, עולם האמת. אי־אפשר לפסוח על אף שלב בתכנית, זהו תהליך התפתחותי הנחוץ כדי להביא את האדם לגמר התיקון שלו ושל כלל הבריאה.

החיים מזמנים נסיונות: קשיים, כאב, צער וייסורים. כאשר אדם מאמין שכל מה שנעשה בעולם הוא מאת ה' — 'אין רע יורד מלמעלה', אזי כל תפיסת המציאות שלו משתנה.

נקודת המבט היהודית מרוממת את נקודת המבט לראות את המציאות מתוך הנקודה הפנימית הייעודית החבויה בה, מעבר לתפיסת החומר – ה' הוא טוב ומיטיב. הטוב מסתתר עמוק בתוך מה שנראה ומרגיש קשה היום, ולמחרת יתגלה שהוא לטובה.

עצם קבלת הייסורים מזרזת תהליכים, ואז 'דרך הייסורים' הופכת ל'דרך תורה' בתחושת מימוש והגשמה מתוך התמסרות לשליחות. אחרת, ככל שהזמן יעבור והאדם מתרחק מהתכלית שלשמה הגיע לעולם, הוא יחווה עיכובים וייסורים, מניעות והגבלות על חשבון הזמן שנקצב לו לפעול בתוך גופו במסע הזה.