דברים הם בלתי אפשריים עד שהם אפשריים

בְּשַׁלַּח שורש ש.ל.ח אותיות חלש וכן חשל, נראה שהחישול והחולשה באותו שורש נעוצים.
בְּשַׁלַּח, פירושו, לגרש, לסלק או להרחיק ואפשר גם לפרש, להוציא לחופשי; לשחרר.
ועד שנשחרר מתוכנו מקומות של חולשה, נצטרך לעבור דרך מצבים מחשלים, מאמנים לאמונה.

אין מצב שאין לו מוצא
לפני שנקרע הים, עומדים ישראל בתחושת חרדה משתקת, חסרי אונים: מאחוריהם דוהרים המצרים, ממול הים, מהצדדים מדבר. נראה שאין לאן! המצב אבוד!
בלבול, חוסר וודאות בתוך המון סוער, כל אחד מגיב למצב בצורה אחרת:
מובא בירושלמי, תענית י, ב: "תניא: ארבע כתות נעשו אבותינו על הים.
אחת אומרת ניפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים. אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדם.
זו שאמרה ניפול לים אמר להם משה "אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'".
זו שאמרה נחזור למצרים אמר להם: "כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם".
זו שאמרה נעשה עמהם מלחמה אמר להם: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם".
וזו שאמרה נצווח כנגדם אמר להם "וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן"

בליקוטי שיחות של הרבי מובא, בשעה שבני ישראל באים מתוך אמונה שלמה, שומרים אמונים לקב"ה, לא רק שהים מתבטל, אלא הוא זה שהופך לחומת מגן "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם"

בקריעת ים סוף עובר עם ישראל מעין לידה מחדש
לידה היא סוג של' תיקון, ניתוק ממצב ישן כדי להיוולד כ-תינוק למציאות חדשה מתוקנת.
.
בלשון הזהר ים נקרא "עלמא דאתכסיא" העולם המכוסה והנסתר,
יבשה נקראת "עלמא דאתגליא", היא המציאות הגלויה לעין.

הים מגלם את הנסתר, הסמוי והלא נודע וכן את תת המודע מעבר לתודעה הגלויה.

ממול יבשה, המקבילה למציאות הגלויה. לתודעה הגלויה.
ועד שנקרע את הים ונגלה את הנסתר, אנחנו פועלים על האדמה מתוך הויה של "יבַּשָה", בשכבה דקה שטוחה ושטחית של מציאות מוטעית על אי, של אי ודאות.

רב הנסתר על הגלוי
מלמדים חז"ל, "אדם עולם קטן"
מתוך התבוננות על מבנה העולם אפשר ללמוד על האדם
היחס בין ים ליבשה הוא שלושת רבעי שטח כדור הארץ, מים, לעומת רבע יבשות.
זהו בערך היחס המתקיים בין הנסתר לגלוי בעולם,
כך, כל ההתרחשויות בעולמנו הפרטי קורות בתת מודע, "מתחת לפני המים" לעומת הנגלה במודע. .
הים מסמל אחדות, כמו טבעם של המים להתמזג ולהתאחד.
היבשה מסמלת תפיסת מציאות של נפרדות – "אני ואתה".
מכאן נבין מאין מגיעה הכמיהה שלנו לחיות במצב שאין בו נפרדות – בו הכל הוא אחד ובאחדות!

הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם שם מתגלים עומקם של דברים, דרך כל שכבות המציאות- בין המודע לתת-מודע, בין ים ליבשה, שני הפכים – שני מצבים מנוגדים, ביחד מבטאים את המציאות השלמה באחדות הניגודים.
שאיפה של כל אדם – להפוך את הים ליבשה.

המציאות שלמה רק כשישנה השלמה
שני עניינים מהותיים בחייו של האדם – "מזונותיו וזיווגו קשין לזווגן כקריעת ים סוף" (בבלי, סוטה ב).
אלו הם עניינים המצריכים מיזוג בין עולמות, בין ניגודים.
גם לקב"ה וגם לאדם, יש קושי לאחד בין דברים שנראים בלתי אפשריים ומנוגדים לטבע הראשוני.

קריעת ים סוף, מדברת על קריעה של מים, האמנם?!
מהי 'קריעה'? זוהי פעולה המפרידה דבר שלם לשני חלקים נפרדים.
גם אם ננסה להפריד מים, הם תמיד ישאפו להתאחד.
כך האדם, מלכתחילה נברא מאוחד "זכר ונקבה בראם".
כשירד לעולם הוא נקרע מחציו השני וחי בפרוד ממנו. הפרוד הזה נקרא 'פלגא דגופא' משמע, חצי אדם.
מכאן נובעת השאיפה והכמיהה להתאחד עם החצי השני, והקושי נובע מלמצוא את הטיפה המשלימה בתוך הים.

בקריעת ים סוף כתוב "וַיָּשָׁב הַיָּם.. לְאֵיתָנוֹ"
אומר המדרש "לאיתנו" זה אותיות "לתנאיו".
בבריאת העולם הקב"ה התנה עם הים שבזמן שאצטרך אתה תבקע .
אומר הבעש"ט כל מה שקורה בטבע נקבע עם הטבע עוד בזמן בריאתו.
בגמרא (סוטה ב) מובא "ארבעים יום קודם יצירת הולד, יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לבן פלוני”. אמנם כן, זיווגו של אדם ופרנסתו נקבעים מראש אלא שעל פי המעשים משתנים התנאים הראשונים.

זיווג אינו מתחיל ונגמר באיחוד.
זיווג זה עבודה לכל החיים!
פרנסה וזיווג, אינם קבועים, הם נזילים. אופיים משתנה ואינו צפוי.
גם כשיש עבודה ומצאת את הזיווג, יש לדעת לכלכל את הצעדים והמעשים.
לדעת לשמור עליהם במיוחד אחרי שהשגנו אותם.
זהו תהליך לכל החיים – כקריעת ים-סוף.

פרשת בְּשַׁלַּח, מעניקה שפ"ע של מתנות להתעלות מעל טבע המציאות שלנו
שירת הים, נאמרת מדי יום, מיוחסת לה סגולה לזיווג ולפרנסה טובה לקריאה, להדפסה או להורדת שירת הים, בלחיצה כאן
פרשת המן לפרנסה טובה, שפע וברכה.
ע"ב שמות קודש – 72 צירופים בהם משה בקע את הים. צירופים אלה מוצפנים בפרק י"ד בפסוקים יט', כ' ו-כ"א. קודים להתעלות מעל טבע המציאות: לריפוי, חיזוק והגנה.

סוד 'המן' בא לאמן לאמונה
'המן' לחם מן השמים, נקרא "לחם אמונה", "מָן הוּא" אותיות אמונה ומדרש המילה מָן הוּא, 'מה הוא' ?
בני ישראל במדבר, עוברים מסע לביסוס האמונה באלוהים דרך צורך גשמי בסיסי יומיומי – לאסוף מן 'המן'.
המן אותיות מנה.
הם מקבלים הוראה ללקט מנה מן המן במידה הנחוצה להם לאותו יום בלבד.
ואם רצו ללקט מעבר למנה, המן היה מעלה עובש ורימה (תולעים).

מספר המדרש על קטני האמונה שהיו טורחים ומשוטטים במדבר לחפש את לחפש את המן, לעומתם, בעלי האמונה, היו רק יוצאים מפתח האוהל ומוצאים את 'המן' זמין להם ללא כל טורח.

מבחן האמונה עולה מדרגה ביום הששי.
משה מודיע להם, ביום ששי, ההוראה ללקט מן המן מנה ליומיים – לששי ולשבת.
מי שלא ישמור לשבת, אם יבוא ללקט בשבת לא ימצא אותו.
וראה זה פלא, ביום שבת, המן אינו מעלה רימה או עובש.

האמונה היא מעלה עצומה המאפשרת התחברות לשפע עליון.
'פרשת המן' באה לחזק את האמונה: מזונות ופרנסה באים משמים בהשגחה מדוייקת כמו המן שנשלח מן השמים.
ההשתדלות עלינו, לעשות כמיטב יכולתנו, כל השאר לא בידיים שלנו.
השקעה ורווח אינם באים בהכרח ביחס ישיר להשקעה. יש אנשים שעובדים קשה מצאת החמה עד צאת הנשמה ומתפרנסים בדוחק, ויש אנשים שעובדים מעט ומרוויחים המון. בסופו של דבר מה שחשוב זה הברכה שיש בפרנסה.

קריעת ים סוף מעמד רם, דרמטי ומרגש
עם שלם רואה את הסוף מול ים סוף וכהרף עין, נֶס! הים נַס לאחור.
'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי' אמרו חז"ל
קריעת הים הייתה מעמד של התגלות חוויה עוצמתית מנבואה.
כל כך עצמתית עד כי שפחה שנכחה באותו מעמד, זכתה לראות מה שלא ראה יחזקאל הנביא.
מיד כשחצו את הים, יצאו בשירה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ , 'זֶה' , בכבודו ובעצמו, יכלו להצביע עליו.
וברגע שאחרי, "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת", מתפוגגת עוצמת החוויה והם שואלים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן.

וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים… וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:
'רפידים' לשון רפיון ידיים, במצב כזה אורב לנו 'עמלק'.
מעבר היותו אויב אכזר, הוא כח מעכב הפועל בנפשנו.
עמלק = ספק = מר = 240 בגימטריה. מכאן נבין שמקור המרירות בחיינו הוא ה-ספק .

מלחמה פנימית מתחוללת בנפשנו יום יום בהטלת ספק כמעט בכל דבר שאנחנו עושים. ספק אם יהיה לי כסף? ספק אם בחרתי בבן זוג המתאים? ספק אם יספיק לי? ספק אם אצליח? ה-ספק מרעיל ומחליש אותנו בחוסר סיפוק אל מול כל מה שהשגנו והספקנו..
'ספק' הוא ההיפך משלמות האמונה התמימה.
הזוהר אומר, האמונה היא משהו שלם שאין בה הרהורי ספק.
אז מה יכול לעזור לנו לחסל את כח ה'ספק' המכרסם בתוכנו? האמונה!
ספק וסיפוק באותו שורש נעוצים, אבל סיפוק מגיע רק מתוך אמונה.

נחשון, מלמד שיעור באימון לאמונה
דברים הם בלתי אפשריים עד שהם אפשריים
רגע דרמטי על הים, הסוף נראה כבר כאן. הכל אבוד ובלתי אפשרי:
רעש מרכבות פרעה וחילו נשמע מאחור, מחריד בחרדה איומה את העם. מלפנים הים, מאחור המצרים, מהצדדים מדבר.
נחשון לשון 'נחישות', נחוש באמונה, קופץ ראשון למים והבלתי אפשרי מתאפשר, בניגוד לטבע או להגיון, הכל ברגע מתהפך.
בזכות האמונה והנחישות, באורח פלא נגלה, איך הכל משתנה.
כל המכשולים נעלמים והבלתי אפשרי הופך לאפשרי.
האמונה מעניקה כח להתעלות מעל להמולת החרדות המפעמות במחנו להפוך להרהורי נסיגה.
גם אם נדמה לנו שאנחנו עומדים לטבוע והמים מגיעים עד צוואר,
נגלה שכל ההפרעות המורכבות בחיינו טובעות בים.

קריעת הים היא מטאפורה והיא גם מטרה
עכשיו הזמן לקפוץ אל כל אותם מקומות שפחדנו,
שלא העזנו,
שחששנו,
שוויתרנו
שנואשנו
שחשבנו שהם בלתי אפשריים,
שנראו לנו אבודים…

רק כשיש לאדם הכרה באלוקות הוא זוכה להתגלותו. כמו דבר נקלט רק כשיש מי שיקלוט אותו.

השבת נקראת "שבת שירה", השירה מעניקה הכרה בהתגלות האלקית.

בשלח הן אותיות שח-לב…. אין כמו תפילה בשיחה, בשירה ובזמרה ממעמקי הלב והנשמה.
יש בשירה ובזמרה כח לזמור את כל המגבלות והמניעות בחיינו להנעות משחררות.
אנחנו לא נפסיק לשיר – זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ

שתפו באהבה

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם