מה שהיה הוא שיהיה
מה שהיה הוא שיהיה - גלגל מסתובב לו
פרשת דברים דרך השם בסוד האותיות
בסוד הדברים הסמויים מן העין
מה שהיה הוא שיהיה – ראשי תיבות משה
משה שאמר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" קובע עכשיו "אֵלֶּה הַדְּבָרִים…".
אומרים חז"ל "הַדְּבָרִים", הכוונה לדיבורים שנאמרו מפיו סמוך למיתתו ונכתבו בספר דְּבָרִים.
חומש דברים מכונה בשם 'משנה תורה', מלשון שנית – משה חוזר ושונה לבני־ישראל את תמצית מצוות התורה.
הוא מונה לפניהם את כל החטאים שעברו במדבר בערבה. אחרי ההנהגה הנסית שחוו במדבר, הנהגה על־טבעית, הוא מכין אותם למציאות חדשה עם כניסתם לארץ, מציאות בהנהגה על־פי הטבע, בה יקצרו את מה שיזרעו.
שיעור באומנות התוכחה
משה משחזר את קורות הדברים במדבר לאורך השנים.
הוא אינו מחדש דבר אבל הוא נותן להם אז ולנו היום, שיעור לחיים באומנות התוכחה.
איך אומרים דברים בתוכחה?
היכן , באיזה מקום באיזה אופן דברים נאמרים בזמן תוכחה?
מה אומרים ומה לא אומרים בתוכה?
ומתי אומרים את הדברים?
בתוכחה יש משהו מהנזיפה, היא מלווה בתחושה לא נעימה.
תכלית התוכחה שתהיה ממקום של אהבה, עניינית, מדויקת ומועילה עם הצעה לפתרון!
אחרת, זה הטחת דברים בביקורת. מי מוכן לשמוע ביקורת לשם ביקורת?!
לפני הכל צריך שתהיה פתיחות להקשבה, אחרת שום דבר לא יחלחל שם. ארבעים שנה חיכה משה להגיע לזמן ולמקום המתאים כדי להגיד את הדברים.
משה משחזר את קורות האירועים לאורך השנים, לכאורה הוא אינו מחדש דבר. הוא משקף את כל מה שקרה להם לאורך הדרך, אבל מנקודת מבט אוהבת. למרות שלא פעם הוא קרא להם טרחנים, נרגנים וכיוצא בזה, הוא מלמד עליהם זכות.
בתוך דברי התוכחה לבני־ישראל, שזורים צידוקים להגנתם בכל המעידות שפגמו כשמעדו באמונתם.
היכן משה אומר את הדברים?
היכן משה אומר להם את הדברים?
"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה". כשהם עומדים על סף הכניסה לארץ המובטחת.
מפרשים חז"ל [בכורות נה, א]
"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" נוטריקון שירד מדן בחינת דינים, ירד דין – משה העביר אותם מהדינים והמתיקם בדיבוריו הקדושים.
"בָּעֲרָבָה" מלשון ערבות הדדית, וכן עריבות ומתיקות.
למה עכשיו? ולמה צריך דברי תוכחה? מפרש בעל ה'אוהב ישראל': כאשר אדם מתוודה על מעשיו, מוחלין לו, והוא זוכה להסיר מעליו מקטרגים. משה הוא בבחינת כללות נשמות ישראל, על־כן כשהוכיחם ופירש והתוודה על חטאותיהם ופשעיהם, בדיבוריו הוא התוודה עבור כל ישראל, הסיר מעליהם המקטרגים ובכך העביר מהם כל הדינים ['אוהב ישראל']
משה רומז לבני ישראל את החטאים שלהם בשמות המקומות שעברו בהם.
חז"ל אומרים "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם"
מתי איפה ואיך הוא אומר את הדברים?
מתי הוא אומר את הדברים? כותב רש"י: "סמוך למיתתו כדי שלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו".
איפה הוא אומר את הדברים? כשהם עומדים על סף הכניסה לארץ – מחוז חפצם אחרי כל תלאות הדרך. אילו היה מוכיחם אז כשהיו במדבר בזמן שהיו קטני אמונה, מרוחקי תקווה, כשנפשם מרה וקצרה – אין סיכוי שדבריו היו נקלטים.
איך הוא אומר את הדברים? כשאין בו כעס עליהם. הוא מזכיר להם את מה שהיה "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב".
חז"ל מפרשים: משה מנה בפניהם את כל המקומות שהכעיסו לפני המקום, כדי לרמוז להם על חטאים שחטאו שם. מפרש רש"י: "הזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל".
"דִי זָהָב"
"דִי זָהָב" – רומז לחטא העגל שחטאו בו, רש"י התבסס על דברי הגמרא: "בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די"
הטענה העולה כאן, כביכול, שריבוי הזהב שבני־ישראל קיבלו כשיצאו ממצרים, גרמה להרחבת חיי החומר שלהם, עד כדי ריחוקם מן הערכים הרוחניים עד להתדרדרות לעבודה זרה;
בין פארן
"בֵּין פָּארָן" – שם היה חטא המרגלים. בכיית החינם שבעטיה פגמו באמונתם, גרמה לעיכוב של ארבעים שנה בדרך לארץ־ישראל, וכן בכייה לדורות עד עצם היום הזה, בתקופה זאת של ימי בין המצרים ותשעה־באב. [ברכות לב, א.]
משה משתמש שם במילה ויחפרו את הארץ, המרגלים 'חפרו מתחת לאדמה' תואנות, הסתכלו על הארץ בהיבט הגשמי. בעוד שארץ־ישראל היא לא ככל הארצות, היא מייצגת מקום רוחני גבוה מעל הזמן והמקום. על־כן הם נשלחו לתור את הארץ מלשון חיפוש רוחני ולא לחפור את הארץ מבחינה גשמית. יש פער בין יעד השליחות להכין את הארץ כקרקע להתפתחות רוחנית, לבין התוצאה;
מול סוף
"מוֹל סוּף" – על־אף כל הניסים שנעשו להם ביציאת מצרים כשלפניהם הים ומאחוריהם המצרים רודפים אותם, הם כשלו באמונה בכוחו של ה' להושיעם. בו־בזמן משה רומז שלא ניתן להקפיד עמם ולהאשימם בנסיבות ניסיון כזה שבו הועמדה אמונתם;
"בָּעֲרָבָה" – מישור מואב, שם התפתו אחרי הנשים המואביות;
"בַּמִּדְבָּר" – משה מזכיר להם ברמז, מבלי לציין את שם המקום בו התרחש האירוע: "מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי" שם היו בקטנות אמונה בקריאה מרירה: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר" עם זאת, משה מלמד עליהם זכות, שלא ניתן להאשימם בגין תלונתם על הצמא למים והרעב.
לנתק על מנת לתקן
דבריו תכליתיים ומועילים ולא סתם כדי להטיח בהם דברים. דרך האירועים במציאות הארצית הוא מעורר אותם לראות את המציאות במבט רוחני גבוה מעבר לסיפורים – היכן לנתק כדי לתקן מקומות שעלולים לחזור על עצמם ולחסום אותם מלהגיע אל ייעודם.
ההליכה במדבר הגשמי היא תהליך התפתחותי של חישול, והנדודים מגלמים את חיפוש התכלית הייחודית שכל איש ישראלי עובר במטרה למלא את ייעודו בתכלית מחשבת הבריאה.
התחשבנות אל מול חשבון נפש
משה יכול היה לבאר את התורה רק אחרי הכותו את סיחון מלך חשבון ואת עוג מלך הבשן המוזכרים בפרשה – שתי קליפות קשות ביותר מכל המלכים הגדולים והאדירים שלא הניחו לישראל להיכנס לארץ.
מפרש ה'נתיבות שלום': כל העמים שעמדו בדרכם של ישראל להיכנס לארץ, אלו הם הקליפות המסתירות את אור אלוקותו יתברך המתעוררת רגע לפני שיהודי עומד להגיע אל ייעודו ותפקידו, ומונעות בעדו להשיג את ייעודו.
"סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן" סִיחֹן מלשון שיח או הסחה, חשבון מלשון מחשב ומחשבן.
אלה השרויים בקליפות משיחים תפילה בהסחת הדעת, חושבים חשבונו של עולם ומחשבים בעד עצמם. לעומתם אלו שיצאו מהקליפות, לפני כל תפילה הם עושים חשבון נפש ומושלים ביצרם מתוך אמונה תמימה ושלמה.
בתקופה זאת שאנו עוברים כעם
בימים אלו שלו תוכחות ותחכים בעם
בימים אלו של תשעה באב
אנחנו נקראים לעצור ולמשול ביצרים
להפסיק לחשוב מחשבות של האחר
להפסיק לחשב חשבונות שמים
להפסיק להתחשבן עם החבר
להתחיל לעשות חשבון נפש כל אחד לעצמו.
פרשת דברים בפרשת חזון - ערב תשעה באב
פרשת דברים נקראת תמיד בשבת לפני תשעה באב הנקראת 'שבת חזון' על שם ההפטרה מחזון ישעיהו בן אמוץ שהתנבא על חורבן ירושלים.
ההפטרה מפגישה אותנו עם האמת בצורה הכי ישירה וכואבת! איבדנו את הלב.
בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי…
לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם…
שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים…
וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי…
מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם…
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשֹׂא.
כל אלו חסרי משמעות אם לא באים מתוך אמונה, כוונה ואהבה.
הקב"ה לא זקוק לקרבנות או היצמדות לתפילות וקיום מצוות בלי לב וכוונה.
ימים אלו קוראים לנו לעצור, להחזיר לעצמנו את עצמנו להחזיר את הלב שאיבדנו!
אנחנו נופלים לפעולות חיצוניות, רואים רק את אני, עצמי וטובתי.
מקור הצרוֹת נעוץ בתפיסת מציאות צרה.
הסוד הוא בהרחבת הראייה מעבר לרצון הפרטי שלי.
לכבוש את הארץ, משמע לכבוש את הרצון האנוכי שלי לנקות הלב משנאה ומצרות עין.
'אהבת חינם' – 'חינם' זה 'החן שלהם', לראות בהרחבה לכף זכות את החן של האחר בכל מעשה.
רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: הָר הוא דימוי למכשול ומניעות. רַב זה די. די לראות בכל מכשול מניעה.
די לשבת על כשלונות ומניעות. יש להפוך את המניעות להנעות לפעולה להביא את הגאולה שלמה.
כמה טוב שיש לנו אב מנחם ונחזה בנחמה על כל מה שעברנו.
אמן!
עוד לקריאה על פרשת דברים
פרשת דברים לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע
