דְּבָרִים דרך השם בסוד האותיות

דְּבָרִים דרך השם בסוד האותיות

דְּבָרִים דרך השם בסוד האותיות

בסוד הדברים הסמויים מן העין

מה שהיה הוא שיהיה

אלי־זה לנדאו

דְּבָרִים דרך השם בסוד האותיות בזמן

איך גלגל מסתובב לו בדברים

משה 'שובר שתיקה' בנאום פרידה
הוא שאמר "לא איש דברים אנכי", קובע עכשיו "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" הדיבורים סמוך למיתתו (חז"ל)

הוא משחזר את קורות הדברים במדבר לאורך השנים
הוא אינו מחדש דבר אבל הוא נותן שיעור לחיים באומנות התוכחה – איך, היכן, מה ומתי אומרים דברים? ובמיוחד מה לא אומרים?
בתוכחה יש משהו מהנזיפה, היא מלווה בתחושה לא נעימה. לכן חשוב שתהיה עניינית, מדויקת, תכליתית ומועילה עם הצעה לפתרון ולא סתם הטחת דברים, אחרת זוהי רק ביקורת. אך קודם צריך שתהיה פתיחות להקשבה, אחרת שום דבר לא יחלחל שם .

ארבעים שנה חיכה משה להגיע לזמן ולמקום המתאים כדי להגיד את הדברים .
אילו היה מוכיחם אז כשהיו במדבר בזמן שהיו קטני אמונה, מרוחקי תקווה וכשנפשם מרה, קצרה והתסכול רב, אין סיכוי שהתוכחה הייתה נקלטת.
למרות שלא פעם הוא קרא להם טרחנים, נרגנים הוא לא הוכיח אותם. לפני לכתו הוא נושא את הדברים. בתחילה הוא מציין את מקומות הכישלון ורק אחר כך מאריך לפרט את החטאים שעשו.

מתי הוא אומר את הדברים?
רק כשאין בו כבר כעס עליהם, ברגע הפרידה – סמוך למיתתו, הם כבר מרגישים את חסרונו, הם קשובים לכל מילה שלו.

איפה הוא אומר את הדברים?
כשהם עומדים על סף הכניסה לארץ – מחוז חפצם אחרי כל תלאות הדרך ואחרי הניצחונות על האויב. הוא מזכיר להם את פרשת המרגלים, על שלא היו חזקים, פגמו באמונתם וגרמו לעיכוב של ארבעים שנה בדרך לארץ ישראל; את בכיית החינם שהפכה לבכייה לדורות – תשעה באב.

איך הוא אמר את הדברים?
ממקום של אהבה וחמלה, דברים היוצאים מן הלב חודרים אל הלב – כשהוא רואה שהם פתוחים להקשבה הוא ממשיך מן הלב ממש, אז דבריו מחלחלים אל לבם על אף דברי התוכחה.

ההליכה והנדודים במדבר הגשמי הם השתקפות בבואת המציאות בעולם הרוחני שבו הכול כבר צפוי וידוע.

הנשמה היא נצחית, אבל המסע כאן בעולם הוא זמני
לנשמה יש ייעוד עם תכלית ומטרה למלא את חלקה במחשבת הבריאה
במסע חיינו כולנו שותפים בבריאה.
יש שותפים פעילים הנחושים למלא את שליחותם ויש שותפים פאסיביים נודדים מדבר לדבר בלי תכלית ומטרה. מונעים ממקום של קטנות אמונה בעצמם ובסביבתם.
אך מגיע היום בו הנשמה תצטרך לתת את הדין.
בעל 'הסולם' אומר, החיים אינם נבחנים דרך המציאות, אלא דרך התכלית שלשמה האדם חי – בהתייחסות ובגישה שלו אל החיים ואל המוות.

לחיות או למות זה עניין התייחסות וגישה לחיים
סבל ומשברים אינם עונש, הם נועדו לעצב, לתקן, לפתח ולפתוח אותנו לגלגול הבא דרך ניקוי השכבות והתבניות המעכבות אותנו מלהתקדם אל התכלית והמטרה אליה נועדנו.

חיים ומוות אלו הם מצבי תודעה. מוות, איננו בהכרח סוף פיזי. מוות הוא חידלון או משבר בצורת מחלה או גירושין אשר נועדו לשחרר אותנו מכבלים של מציאות אחת ולהתעורר אל מציאות חדשה.

תיקון אותיות ניתוק-תינוק כדי להגיע לגלגול הבא, צריך להתחיל ממקום נקי כמו תינוק.
פעם היינו צריכים למות כדי להתגלגל, לעשות שינוי או מהפך, היום אנחנו חווים גלגולים בתוך גלגל חיים אחד
צריך "למות" בזמן או במקום מסוים כדי לחיות במקום אחר, להמית חלקים בתוכנו כדי להחיות חלקים אחרים.
הפרשה מעירה אותנו לראות את פני הדברים באור אחר.

אומרים יש גן עדן ויש גיהינום.
גיהינום זה לא כבשנים של אש ובריכות גופרית רותחות.
גיהינום, בצורתו הכואבת, הוא הקרנה של כל מה שעשינו או שלא עשינו בחיינו, אל מול מה שנועדנו להיות.
אומר האר"י הקדוש ההקרנה הזאת היא גיהינום של סבל וכאב לראות בדיעבד את תוצאות התנהלותנו. אין דרך חזרה, אין פשרות או הנחות למי שהיה בחוסר מודעות.
אנשים שחוו מוות קליני מספרים שראו את כל חייהם משתקפים מולם כמו סרט.
אילו היינו יודעים מראש את מה שכבר ידוע בעולם הרוחני – ספק אם היינו נכנסים למקומות ומצבים בחיים.
לחלופין, אילו היינו יודעים, הרי שהיינו פועלים אחרת, היינו נכנסים למקומות שלא העזנו כי פחדנו.
אילו היינו מבינים איך הדברים פועלים – הבחירות שלנו היו משתנות.

לא צריך לחכות ליום המות כדי לראות את השתקפות חיינו, עלינו לראות את השתקפותם דרך אנשים ומצבים מאתגרים. כל אחד שומע ורואה את מה שהוא רוצה. אך "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" צל, זו דרכו של הבורא להתגלות בחיינו. לראות שכל מה שקורה איננו מקרי או סתמי אלא נועד לטובתנו העליונה כדי להוביל אותנו אל התכלית.

פרשת דברים נקראת תמיד בשבת לפני תשעה באב הנקראת 'שבת חזון' על שם ההפטרה מחזון ישעיהו בן אמוץ שהתנבא על חורבן ירושלים.
ההפטרה מפגישה אותנו עם האמת בצורה הכי ישירה וכואבת! איבדנו את הלב.
בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי…
לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם…
שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים…
וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי…
מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם…
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשֹׂא.

כל אלו חסרי משמעות אם לא באים מתוך אמונה, כוונה ואהבה.
הקב"ה לא זקוק לקרבנות או היצמדות לתפילות וקיום מצוות בלי לב וכוונה.

ימים אלו קוראים לנו לעצור, להחזיר לעצמנו את עצמנו להחזיר את הלב שאיבדנו!
אנחנו נופלים לפעולות חיצוניות, רואים רק את אני, עצמי וטובתי.
מקור הצרוֹת נעוץ בתפיסת מציאות צרה.
הסוד הוא בהרחבת הראייה מעבר לרצון הפרטי שלי.
לכבוש את הארץ, משמע לכבוש את הרצון האנוכי שלי לנקות הלב משנאה ומצרות עין.
'אהבת חינם' – 'חינם' זה 'החן שלהם', לראות בהרחבה לכף זכות את החן של האחר בכל מעשה.

רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: הָר הוא דימוי למכשול ומניעות. רַב זה די. די לראות בכל מכשול מניעה.
די לשבת על כשלונות ומניעות העבר. הפכו את המניעות להנעות והניעו אותם לגאולה שלמה.

מי יתן ונחזה באב מנחם ונחמה על כל מה שעברנו.
אמן!

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

רוצה לקבל מדי שבוע לווצאפ שלך
את הצופן בפרשה דרך השם בסוד האותיות
ההרשמה מכאן!

אלי-זה לנדאו - התבונה דרך השם
[[ טופס מוטמע]]



רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה דרך השם מדי שבוע לתיבת המייל

מלאו פרטים כאן בתיבה משמאל והיא תשלח אליכם באהבה.


תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי