עֵקֶב דרך השם בסוד האותיות בזמן - הצופן לחיים

עֵקֶב מעברת בשמה מספר משמעויות – 'בגלל', 'בעבור', 'מסיבה כלשהי' 'בעקבות'…
פרשת עֵקֶב, קוראת לנו להסתכל על סופו של כל דבר עוד מתחילתו – הצופן להגיע אל הברכה בעולם גשמי פיזי ורוחני.

עֵקֶב בשינוי ניקוד עָקֵב
עָקֵב הוא החלק התחתון ביותר של הגוף מחובר לרגל אך מופעל מהראש
בעקב אין הבנה שיש לראש, אין בו רגש השייך ללב,
העקב נוגע בקרקע, מעניק יציבות, בטחון וקרקוע או דישה ודריכה במקום.
עֵקֶב בשיכול אותיות קבע לשון קבעון
ובשמיעה פונטית עֵקֶב מתגלה עכב.

תשקיף בבואת חייו של האדם בעקביו
אדם מותיר אחריו עקבות עֵקֶב פעולותיו, מעשיו, אופן הליכתו ודרך הליכותיו.
תכונותיו ישפיעו על תפיסת המציאות שלו והתנהלותו בעולם.

בזהר מובא
אנו אמורים להוציא לפועל את עצמנו ולא רק את התכונות שלנו.
התכונות הן רק המסגרת כדי להתקדם 'עקב בצד אגודל' והעיקר רק לא להתעכב.

עָקֵב הוא הסוף והוא ההתחלה של הגוף.

עקב' קוראת לנו להתבונן על סופו של כל דבר עוד מתחילתו כדי לראות את התוצאה
להתבונן מאילו סיבות ומניעים אנו מונַעים לפעולה? ואילו מונעים מאתנו לפעול?
הסיבה והתכלית יגלו את התוצאה.

תכלית היא הכלי להגשמה, היא מחברת למעגל שלם – מראשיתו לסופו
ת' ראשונה במילה תכלית היא – תחילה
ת' אחרונה היא – תוצאה
ובאמצע 'כלי' להגשמה
בתכלית נעוצה הברכה – הכלי למשיכת האור להגשמה מבורכת.

אלוקים נתן לנו במתנה את החיים על פני האדמה.
האדמה היא ארץ לשון ארציות התגלמות הגשמיות.
כל ייעודו של האדם להידמות לעליון, למלא את חלקו בשותפות מלאכת הבריאה על הארץ.
ארץ היא גם מטאפורה לגוף ולמרחב ההגשמה על פני האדמה וכן ארץ לשון ארצה, רצון
התפתחות והתעלות רוחנית מתאפשרת רק בתוך גוף גשמי עם רצון ובחירה
התורה, תורת חיים, מורה לנו דרך ומראה לנו את ההנהגה בה הבורא מנהיג את עולמו על פי חוקים שהם יסוד הקיום של כל הבריאה בטבע ובאדם
גודל השכר, התמורה והשפע יהיו בהתאם – וְהָיָה | עֵקֶב המעשים והפעולות שלנו.

איך ניתן להתקדם ולהגשים גמול וברכה?
יש חוקים מאוד ברורים להשגה הכל תלוי בשמירה עליהם ובהנהגה שננהיג את חיינו.

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶך
פשוטו של מקרא נותן תחושה שמדובר בעבודה עם קבלת שכר גשמי.
חז"ל מאוד הסתייגו מגישה זו. במשנה פרקי אבות מובא "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס"
המהר"ל בספרו "דרך חיים" כותב, עבודת השם אמורה להיות מאהבה ללא חיפוש שכר וגמול כדרך האוהבים שלא מחפשים תמורה לאהבתם.

עֵקֶב שופעת הבטחות לשכר ולגמול יחד עם זאת יש אזהרה ממוקשים של 'רצון לקבל לעצמי' העשויים להוביל לבורות חשוכים.

עֵקֶב קוראת לנו להתבוננות מתוך אילו מניעים אנו פועלים ומופעלים?
מתוך ידע, ניסיון ועובדות? או מתוך רצון לקבל לעצמי?

בפרשת עֵקֶב משה שוב מעלה ומזכיר לעם את חטא העגל?
בני ישראל, דור המדבר, ראו במו עיניהם ניסים גלויים ועצומים: עשר המכות על מצרים – חז"ל מתארים את גודל הנס בקריעת ים סוף, "מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי" אח"כ מעמד מתן תורה.
אין כאן עניין של שאלה, לא מדובר באמונה, סברה או הנחה. בני ישראל חוו על בשרם את כוחו ועוצם ידו של ה' – קיים ומשגיח! מבחינתם כל אלה עובדות!
כל העובדות האלה אמורות היו להנחות ולהוביל אותם לרצון להיות דבקים בה'. 40 יום מאותו מעמד רם ונישא, הם ממהרים לעשות להם אלוהים אחרים–עגל זהב.
למרות ועל אף הידיעה הם נסחפו אחר הרצון שלהם. איך זה יתכן?

ישעיהו ליבוביץ טוען כי סיפור העגל ממחיש
"מה שהאדם יודע ומכיר ומה שהאדם רוצה בו הם שני עולמות נפרדים לגמרי.
הכרעתו הרצונית של האדם איננה מותנית בידע שיש לו ואף לא בידע שאפשר להקנות לו".
'רצון' – זה הדבר המניע את האדם לפעולה והוא סובייקטיבי
לעומת זאת, 'ידע' הוא נתון עובדתי – הוא 'יש' ידוע ואובייקטיבי
בסופו של דבר, 'הרצון' עושה את הסקת המסקנות מהמציאות, 'הרצון' הוא זה שמכריע!

עובדה, נראה שלמרות שהעם ידע את האלוקים היה בו רצון עז לעגל זהב. להבדיל, כמו הידיעה שסיגריה היא דבר רע, מקצרת חיים וגורמת למחלות, בכל זאת יש רצון לעשן.

ההבטחות לשכר ולגמול לצד האזהרות מראות שכל האפשרויות גנוזות באדם.
יש מרכיבים מרכזיים באישיותו: הגדרה עצמית, רצון ובחירה. אילו מהן יממש? על פי רוב זה תלוי בבחירות שיעשה ולא בתנאים סביבתיים.

יהיו אנשים שיפעלו 'לשמה' ויראו בעבודת ה' את התכלית
ויהיו שיפעלו 'שלא לשמה' ממקום המשרת את העצמי
כאמצעי לממש את רצונותיהם בציפיה לשכר תמורת עבודתם ונאמנותם אליו.

שני סוגי האנשים האלה יקיימו מצוות אך תהום פעורה בין עולמם הפנימי במערכת הערכית ותפיסת ה'
כאשר מדובר ברצון ובחירה לעולם לא נוכל לצפות אותם !
זוהי הזדמנות לעצור ולברר מהיכן אנחנו פועלים ומופעלים ?

עשרת הדברות הם ההוצאה לפועל של עשרת המאמרות בהם נברא העולם
בכוחה של הברכה לעורר בתוכנו את הזיכרון להיות שותפים לבורא במלאכת הבריאה

"כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהֹוָה יִחְיֶה הָאָדָם:"
מלבד הלחם הגשמי, יש מהות, הנקראת "מוֹצָא פִי יְהֹוָה" זהו 'האור האלוקי המחיה', עליו יחיה האדם. הוא אינו גלוי לעין אולם הוא אצור בכל דבר ומעניק את עיקר החיות לכל דבר בבריאה.

הזנת האור האלקי עוברת דרך 'לחם מן הארץ' – אנרגיית השמש ספוגה באור האלוקי חודרת אל תוך האדמה, חוזרת ועולה מתוך החיטה היונקת את חיוניותה מהאדמה המסמלת את המזון היסודי של האדם.

קיים קשר בין החיטה שהיא יסוד האדם והאדמה.
בטרם האדם חטא, החיטה היתה במצב מושלם ותמים, לכן היא מסמלת את השפע האלוקי התמידי.
אולם אחרי שחטא, החיטה משקפת את המציאות הזמנית חסרת היציבות, שיש לעמול ולטרוח על מנת לזכות בשפע האלוקי.

וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ
כאשר אנו מברכים: 'ברוך' אנו מושכים וממשיכים אור אלוקי לתוך הדבר אותו אנו מברכים.
שורש המילה בֵּרַכָה ב=2 ר=200 כ=20 מכפילות זו את זו פי 10 פעמים, כמו תא הבנוי על ריבוי וחלוקה – הברכה מכפילה ומעצימה, מרחיבה ומרבה שפע.
בֵּרַכָה מלשון בְּרֵיכָה ונביעה
כל מילה ומעשה מצטרפים לעוד טיפה למלא את הבְּרֵיכָה בשפע מבורך פי עשר פעמים.

בין דברי התוכחה, הברכה וההבטחה שזורה הפרשה השניה של קריאת שמע – בה יש התניה
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי הגמול על קיום המצוות – וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ
שוב חוזר הניגון – "סוף מעשה במחשבה תחילה"
אומר ר' נחמן בליקוטי מהר"ן, אותיות 'מְטַר' הן ראשי תיבות – מראה – טעם – ריח
מְטַר הוא גשם והוא הגשמה וכן מטר מלשון מטרה
עלינו לחפש בכל רצון אחר התכלית – לבחון את המטרה שלשמה אנחנו רוצים את הדבר להתבונן דרך 3 עדשות.
מראה – איך תיראה המטרה בסוף
טעם – מה הטעם והסיבה המניעים אותי לרצות להשיג את המטרה?
ריח – מהו הניחוח של המטרה ואיזו השפעה יהיה לדבר על הסביבה.
בניחוח נמצאת כל התשוקה שלנו ושל הסביבה.
ללא תשוקה לא יכולה להתהוות שום מטרה… והכל בעתו.
אל לנו לדחוק את השעה פן השעה תדחק בנו – "כל עכבה לטובה"
עיכובים סופם להביא ברכה. כל המהות טמונה בהתקדמות והעיקר לא להתעכב כלל.

השכר אינו מתקבל בהכרח באופן מידי, הוא יכול להתעכב, כך גם במושג הזמן יש 'עקב' של עכבה ועכוב.

"כל עכבה לטובה" אמרו חז"ל אנו נמצאים בתקופה הנקראת "עקבתא דמשיחא", סוף זמן הגלות.
כתב הרמב"ם "ואַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם ומוסיף רבי נחמן "בוא יבוא"
אמן ואמן שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
שבת שלום וברכה

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה

אלי אליזה לנדאו