אחרי מות נדב ואביהוא, רגע השיא לפני דרגת "קדושים תהיו", באה התורה ומציבה בפנינו תמרור אזהרה – הקדושה עלולה להיות מסוכנת ומשחיתה אם לא יודעים לשלוט בה.

המפתח טמון בזמן ובמקום.
משה נקרא לקבל הנחיות מדוייקות לעבודת הכהן הגדול.
ב-"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" לא בכל עת יבוא אהרון אל קודש הקודשים.
בזהר מוסבר, המציאות בנויה משלושה מרכיבים: עולם, שנה, נפש – ראשי תיבות עש"ן :
ע -ולם = מקום
ש-נה = זמן
נ-פש = לבחור לעשות במסגרת הבחירות שיש לאדם.
בין הטוב והרע, הטהור והטמא, הקדוש והצד האחר.

שני כוחות ברא אלוקים בעולמו.
לשניהם יש קיום, זו עובדה. עכשיו עלינו לעשות הפרדה ביניהם.
איך עושים את ההפרדה?
בשם כל ישראל נצטווה אהרן להקריב שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה
שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים הם הביטוי להפרדה המוחלטת. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהֹוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל: אחד קרבן להשם ואחד קרבן לעזאזל.
שניהם השעירים שנבחרו בגורל זהים במראה, זוהי טאקטיקה, לתת לצד האחר חלק בכל דבר שבקדושה, לספק לַעֲזָאזֵל, שעיר אחד כדי להסיח דעתו ויניח לנו לעסוק בקדושה.

זוהי מלחמה יומיומית המתנהלת בכל תחום בחיינו. לקרב את הטוב בהרחקת הרע.

כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים הוא מחבר בין שלושת הממדים: מקום זמן ובחירה.
כך כל אדם אמור לעשות את עבודת הכהן הגדול לתפקד ככהן הגדול של עצמו מתוך אחריות אישית לעצמו ולעולם

התורה מצווה אותנו לחיות בקדושה ובטהרה.

קדושת ישראל תלויה בטהרת המשפחה
שלושה דברים מסלקים את השכינה ומטמאים את הארץ, את האדמה: עבודה זרה, שפיכות דמים ועריות.
בארץ ישראל יש עליה מבחינה רוחנית. החוטאים בעריות, מטמאים את הארץ ומורידים אותה.
אי אפשר לאחוז את המקל בשני הקצוות שלו. לעלות למקום גבוה וקדוש ומאידך להמשיך להיטמא ולטמא את המקום.

להיות או לא להיות, לחיות או למות, זה האיכות
ההולך אחר דבר נתעב לנפש – אחר תאוות בשרים עובר על התורה כולה – העושה אותן ירחק מן הטובה, ומסיר מעליו השגחת הבורא. לא די ב-"סוּר מֵרָע"! על מנת שנוכל להתקדש, אנו מצווים "וַעֲשֵׂה טוֹב"!

וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה
תּוֹעֵבה, מילה המתארת דבר-מה מגונה, פריצות מוסרית, מעשים נתעבים.
תּוֹעֵבָה, זה לא רק מעשה, תּוֹעֵבָה, זו הסיבה וגם התוצאה

תּוֹעֵבָה תועה-בה – בדרכו, הוא אדם הולך בין הצללים ללא כיוון או מטרה עד שהדרך אבדה לו
המושג 'תּוֹעֵבָה' מוסבר על ידי חז"ל כנוטריקון של 'תועה אתה בה'

מכאן, וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי
יש כאן ציווי חד משמעי! לשמור על חוקים מוסריים, חברתיים סוציאליים. זו לא המלצה אלה הם משפטים שאינם משתמעים לשתי פנים במיוחד בתחום העריות אשר נוגעים לסדר ראשיתי בהיררכיה המשפחתית.

גילויי עריות הם הפרה יסודית של חוקי הטבע
גילוי עריות, זה לא רק קיום יחסי מין במעשה וחשיפת איברי המין המוצנעים בתוך המשפחה, זה גם הגילוי עצמו, במחשבה ובדיבור בכל רמה: אישית ובין אישית: בין אב ובתו, אם ובנה, אח ואחות דודים ודודות סבא סבתא ונכדים, לא עלינו.

בגילויי עריות יש פגיעה גנטית לדורות.
מסביר ה"שפת אמת", עניין הקדושה שייך לכל חלקי הבריאה, אפילו דברים שנראים מיותרים.
ההמשך הזה משותף לצומח, לחי ולאדם. אולם "מותר האדם מן הבהמה". המשך קיומו של העולם טבוע בבסיסה של הבריאה במעשה פרייה. זיווגים גנטים זהים מביאים צאצאים פגומים בעלי מום.

כשהאסור מתחפש למותר והשקר לאמת.
היום, בעידן הרוח, בשם המתירנות והליברליזם הנושא פרוץ בין הורים לילדים, הגבולות מטושטשים… עד כמה ועד איפה משתפים בשיחות על נושאים הקשורים לקיום יחסים. יש כאן עיוות בתפיסת המציאות כשהורים וילדים מערבים ומתערבבים והמותר מתחפש לשקר.

וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא:
משכב זכור הוא איסור חמור ובגדר תועבה. יש סדר בבריאה – זכר ונקבה בראם… כל אחד מביא את חלקו לשלם וביחד מביאים את חלקם להמשך תהליך הבריאה. משכב זכור אינו פועל על פי סדר ראשיתי במעשה בריאה. יש כאן שפיכת זרעים לבטלה וברובד נוסף זרע רוחני לבטלה.
תכלית הזרע, להזריע המשכה
על כן צריך לצמצם את עצמנו בצורה נכונה ומתאימה ליכולתנו הן ברוחניות הן בגשמיות הן בבית הן בחוץ – כך נזכה לזרע אמת פורה ומפרה.

תקופת העומר מחזירה אותנו למקור קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, בפרשת קדושים.

כל הזכויות שמורות © אלי לנדאו – התבונה דרך השם

השאירו סימן או תגובה ושתפו את החברים שלכם באהבה. .

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

לומדים בחברותא סוד האותיות בחכמת פרשת השבוע
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן