פרשת אחרי מות בסוד האותיות
בין האפל לנסתר, בין האסור למותר
אחרי מות - בין האפל לנסתר, בין האסור למותר
אנחנו חיים בעולם שיש בו זמן, מקום ובחירה.
הרגע הזה הוא נצח!
כל מעשה והתנהלות מטביע את חותמו ומנציח את תוצאותיו לא רק לנו אלא לצאצאינו.
המשך קיומו של העולם טבוע בבסיס מחשבת הבריאה המבוסס על חוקים רוחניים שיש להם השלכות מעבר לרגע בזמן הזה.
אנחנו קובעים את גורלנו ואת גורל הדורות הבאים.
אחד החוקים הרוחניים נוגע בקדושת מעשה פרייה להמשכת חיים. החוק הזה משותף לצומח, לחי ולאדם.
מסביר ה'שפת אמת', "עניין הקדושה שייך לכל חלקי הבריאה, לצומח, לחי ולאדם, אולם 'מותר האדם מן הבהמה'. על האדם מוטלת החובה להגיע לשורש הקדושה בכל דבר".
התורה מציבה בפנינו חוקים מוסריים, חברתיים וסוציאליים.
מה לעשות ומה לא לעשות כדי לשמור על סדר ראשיתי, להמשיך את שרשרת הבריאה.
בין האפל לנסתר, בין האסור למותר, אי אבחנה ביניהם יוצרת בלבול!
אחרי מות בעבודת הנפש
אַחֲרֵי מוֹת-קְדֹשִׁים שתי פרשות מחוברות מלבד שנים מעוברות כמו השנה הזאת הן נפרדות.
פרשות מחוברות מראות על קשר הדוק ביניהן כהשתלשלות אחת של השניה.
התורה מצווה "קדושים תהיו", הקדושה עלולה להיות מסוכנת ומשחיתה אם לא יודעים להתנהל נכון אל מולה.
'אַחֲרֵי־מוֹת' ממשיכה את אירועי פרשת שמיני, בעקבות מותם של נָדָב וַאֲבִיהוּא בכניסתם לקודש הקודשים ללא רשות.
ה' מצווה למשה, שאהרון אחיו הכהן לא יבוא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ – מלבד יום אחד בשנה, ביום הכיפורים – פסגת עבודת כהן גדול – הקדושה בדרגתה העליונה ביותר וזאת רק לאחר שעשה הכנות וכוונות שבעה ימים קודם שהיה נכנס ל"קודש קודשים" ומקטיר קטורת לפני ולפנים, לפני יחידו של עולם בעבור כל נפשות ישראל ועבור כל העולם כולו.
בעבודת הכהן הגדול יש עניינים ופרטים רבים ובכולם צפונים סודות עמוקים.
המפתח לחיים טמון בזמן ובמקום
בזהר מוסבר, המציאות בנויה משלושה מרכיבים: עולם, שנה, נפש – ראשי תיבות עש"ן : עש"ן: עולם-שנה-נפש.
עולם, נוגע במסגרת המקום;
שנה, נוגעת במסגרת הזמן;
נפש נוגעת במסגרת האדם – הבחירות שיעשה בין הטוב והרע, הטהור והטמא, הקדוש והצד האחר.
משה נקרא לקבל הנחיות מדוייקות לעבודת הכהן הגדול בכלל וביום הכיפורים בפרט.
עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים היתה לחבר בין שלושת הממדים: מקום זמן ונפש האדם.
כהן, מייצג את הקדושה בדרגתה העליונה. היום שאין בית מקדש, כל אדם אמור לדעת לכהן את חייו ככהן גדול, מתוך קדושה ואחריות אישית לא רק לו אלא לכלל הבריאה.
אנחנו חיים בעולם פרדוקסלי של חומר אך לא רואים את הרוח המרכיבה את החומר.
'חיים ומוות', הם לא רק מושגים בחומר. 'חיים ומוות' הם עניינים רוחניים הרבה מעבר לחומר.
'חיים' מחוברים למקור הכח האחד, הכח המחייה את כל הבריאה ובהשגחה פרטית על כל פרט ופרט.
'מוות' הוא מצב של פירוד וניתוק מהכח האחד המחייה.
פרשת "אחרי־מות" מעניקה לנו מפתח "אֶל הַקֹּדֶשׁ" דרך מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. 'מצוות עשה' ו'מצוות אל תעשה' שמעניקים חיים לחיים.
תועבה בסוד האותיות
מצרים וכנען בנפש מגלמות פריצות מוסרית ותאוות שאדם כנוע אליהן והן הן אשר מנהלות את האדם, במקום שהאדם ינהל את עצמו מוסרית.
האזהרה שלא להיות כרוכים אחר התאוות- "וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה".
תּוֹעֵבה היא מילה המתארת דבר־מה מגונה: פריצות מוסרית, מעשים נתעבים.
תועבות נשמעת כמו תאוות.
תּוֹעֵבָה מלשון תועה־בה – תועה בה' כאשר אדם הולך אחר התאוות שלו, הוא הולך לאיבוד בין הצללים ללא כיוון או מטרה.
האדם נחשב 'חי' רק כשהוא זורע זרעים במעשיו ומשאיר אחריו פירות, המשכיות ברוחניות או בגשמיות מתוך שמירה על קדושת החיים. אחרת האדם נחשב 'מת', מפני שכל הווייתו מרוכזת רק ברגע הזה, בתאוותיו ובצרכיו. הוא לא עושה פרי גם ברוחניות. זה כמו שפיכת זרע לבטלה.
אסור כלאיים בסוד האותיות
ישנו איסור על כלאיים בבהמות, בבעלי חיים ובבגדים.
לכל מין נתן את מינו בכח התולדה, בצמחים, בבעלי החיים ובאדם ועל האדם מוטלת החובה להגיע לשורש הקדושה בכל דבר.
פירוש המילה הַכְלָאָה היא עירוב בין מינים.
הַכְלָאָה מלשון כֶּלֶא. דבר כלוא, אסור וכבול מלפעול באופן חופשי.
כאשר מנסים לערב בין מין שאינו במינו, על ידי הכלאה, הכוחות החיוניים העליונים כלואים בתוך עצמם ואינם מתָפקדים.
הרמב"ן מסביר, "המרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית…" זה כמו להתערב במעשה בריאה.
עלינו להשכיל לאחד את כוחנו להתגדל ולהתקדש לאחד!
'אסור ומותר' בתורה אין הכוונה רק לשלילה או לחיוב.
אסור הוא דבר כבול,
מותר הוא דבר משוחרר.
"זה לעומת זה עשה אלקים"
לעומת הקדושה יש 'הצד האחר' – 'סטרא אחרא'. כוחות טומאה שניזונים מכל הדברים האסורים.
כאשר אדם פועל בניגוד לחוקי הבריאה, הוא עובר מצד הקדושה 'לצד האחר'. הוא כמו אסיר, אסור וכבול בידיהם, יונקים את חיותו מגבירים עצב, כאב, דכאון וחרדות.
קדושים תהיו
המשך קיומו של העולם טבוע בבסיס הבריאה, "קדושים תהיו!"
"קדושה" היא דבר נרכש.
אדם הוא נזר הבריאה, מובדל משאר היצורים. אולם אין די בהבדלה הראשונית הזאת, עליו להעלות ולרומם לקדושה את כל הבריאה, במחשבה בדיבור ובמעשה.
"ענין הקדושה, תחילתו השתדלות וסופו מתנה, והיינו שתחילתו הוא מה שאדם מקדש את עצמו וסופו מה שמקדשים אותו". אומר הרמח"ל.
הקדושה היא עבודת מודעות אישית ופנימית שמתאפשרת רק בציות לחוקי הבריאה במצוות "עשה" ו-"לא תעשה" בין אדם לחברו ובין אדם למקום שפרשת 'אחרי מות' מביאה לנו.
יש סדר מדויק בבריאה הפועל על פי חוקים שהם יסוד כל הקיום, בטבע ובאדם.
קיבלנו את החוקים והמצוות כדי לפעול בעולם מלשון הֶעַלם והסתרה מלראות מעבר לזמן למקום ולחושים שלנו.
חוקי הבריאה נועדו שנפעל על פיהם מתוך הנהגה פנימית נטולת מניעים אישיים ממקום נקי שאינו מערב מין במינו .
ערבות הדדית
כולנו ערבים זה לזה. אדם העושה דברים אסורים, הוא אסיר השבוי בכוחות הטומאה ואתו הוא אוסר את הסביבה כולה. אלה הם מעגלי השפעה. אחד עושה כולם זוכים, אחד מוריד, כולם יורדים.
נקודה למחשבה
עירוב בין תחומים גורם לאנשים להיות במצב כלוא בחייהם.
מערבבים בין אני כפרט לעומת החוקים הרוחניים בבריאה, בין קודש להפך הקודש, בין עניינים של קודש להפך הקודש ולא מבינים למה הם נמצאים במצבים כלואים בחייהם.
פרשת אחרי מות לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע