חיי שרה ניסיונות עד הניסיון האחרון
שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה ניסיון בתוך ניסיון בסוד האותיות
חיי שרה במותה
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה… שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה
מה פירוש שְׁנֵי ? וכי היא חיה חיים כפולים?
האם הכוונה לשנות חייה במניין השנים של הגיל הכרונולוגי, או "שְׁנֵי חַיֵּי" מלשון "שניים".
"שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" ממשיכים את אותו רעיון של כפילות חיי חומר אל מול חיי רוח.
חיים אינם נמדדים באורך השנים על פי מושגים של זמן, גוף ומקום. חיים הם הרוח שיוצקים בחומר. אדם יכול לצבור הון, אך אם הוא יוצק רוח – אין מה שיחייה אותו באמת, הוא נחשב כ'מת'.
חומר אותיות מ‑רוח – מ‑חור, חומר בלי רוח הוא חור חלול. החומר מתכלה הרוח ממשיכה להדהד ולהשפיע בעולם הזה ובכל העולמות.
אברהם ושרה חיו את חייהם בהוויה הזאת. הם לא היו כבולים בממד החומר. על אף כל הניסיונות והמקרים הקשים שעברו עליהם, הם לא נשברו. הם המשיכו מתוך דבקות אמונה ובטחון בה'.
אומר החפץ חיים אם קרה איזה מקרה קשה, אסור לומר שהמקרה הוא רע, רק שהוא מר, "כל דעביד רחמנא לטב עביד". אין רע יורד מלמעלה.
הרי תרופה, גם אם היא מרה, ואף על פי כן היא לטובת האדם. אבל אם אומר רע, הרי זה בסתירה לכלל "שהכל לטובה". ר"ע ראשי תיבות ר'צון ע'צמי.
ניסיון העקדה
אחרי כל כך הרבה ניסיונות מגיע הניסיון העשירי – ניסיון העקדה.
דורשים חזל במדרש (פרקי דרבי אליעזר ל"ב): לאחר העקידה בא השטן לשרה ואמר לה:
"שרה, לא שמעת מה נעשה בעולם?",
אמרה לו: "לאו",
אמר לה: "לקח אישך הזקן לנער ליצחק והקריבו לעולה. והנער בוכה ומיילל שלא יכול להנצל".
מיד התחילה בוכה… פרחה נשמתה ומתה.
בא אברהם אבינו, מצא שמתה.
דורשים חז"ל, את הכל ברא הקב"ה "את זה לעומת זה עשה האלקים".
גם השטן הינו שלוחו של הקב"ה, ותפקידו הוא להעמיד את האדם בנסיון, וכתוב ב'זוהר' (תרומה קסג.) בעומק הדברים, גם השטן רוצה שהאדם יעמוד בנסיון, ויעשה רצון ה'.
ניסיון בתוך ניסיון
בכל ניסיון מקופלים בעצם שני נסיונות לפני מעשה מצווה ולאחר המצווה
ניסיון אחד, קודם העשיה, בא השטן ומנסה לעכב ולמנוע את האדם מלעשות מצווה או מעשה טוב.
ניסיון השני, לאחר מעשה בא השטן ומבקש לגרום לאדם שיתחרט ואז עצם החרטה עוקרת את המעשה הטוב והמצווה שכבר נעשתה.
כך עשה השטן כשראה שלא עלה בידו למנוע מאברהם ויצחק את ניסיון העקדה, כשניסה לעכב אותם בדרכם, למנוע מהם לקיים את דבר ה'. בא פעל לאחר מעשה כדי להכשיל את אברהם ולהביאו לידי חרטה על העקדה שבעטייה מתה עליו שרה ואז עצם החרטה נחשב כאילו שלא עשה את המצווה. וכך זכות העקידה תעלם למפרע.
זו דרכו של יצר הרע, שכאשר אינו מצליח למנוע מאדם את קיום המצווה, הוא מנסה לגרום לאדם להתחרט אח"כ על המעשה הטוב שעשה, וע"י כך יפסיד שכרו.
מכאן, יש ללמוד, כמה עלינו להזהר שלא להצטער על מעשים טובים שעשינו או להאשים את עצמנו או אנשים אחרים במעשים שעשו במחשבות של "אם… אז…" או "בגלל…. אז" גם אם לכאורה נגרם מכך הפסד.
אפילו בדברים קטנים, מי שנותן צדקה ואח"כ מגלה שהכסף חסר לו, צריך לשמוח במצווה שקיים ולא להתחרט שמא יפסיד גם את המצווה.
מכאן תיקנו חז"ל בברכה שלאחר קריאת שמע של ערבית נוסח: "והסר השטן מלפנינו ומאחרינו".
"מלפנינו" – לפני עשיית המצווה שלא יבוא השטן וימנע מאיתנו לעשותה
"ומאחרינו" – לאחר קיום המצווה שלא יגרום לנו להתחרט על מעשה המצווה.
נאמר "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", מהיכן בא? מהר המוריה.
הוא ספד את מעשיה הטובים, ואז לבכותה. כתוב בכ"ף זעירא – כדי לרמוז שלא התחרט על מעשה העקידה. הבכי היה על עצם מיתתה של שרה אימנו, ולא על מעשה העקידה.
יצחק בגבורה - מיהו גיבור?
יצחק אבינו מתגלם בספירת גבורה.
איזהו גיבור? הכובש את יצרו!
גיבור הוא לא מי שמתגבר בכח הזרוע, הוא לא מי שהורג.
אנחנו למדים שזה להיפך – הקב"ה נקרא "גיבור", בתפילת 'שמונה עשרה' אומרים: "אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם ה', מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ"
מפרשים חז"ל, גיבור הוא מי שמסוגל להחיות מתים ולא מי שהורג את החיים!
הקב"ה נקרא "גיבור" בכך שהוא כובש כעסו בשלוש עשרה מידות הרחמים. על אף שאדם פוגע, מזלזל, מבזה את החיים ומורד ברצון העליון כשהוא שבוי ברצון עצמי כשבא לפתחו ניסיון.
ואף על פי כן, הקב"ה ארך אפיים, מבליג ומאפשר לאדם לשוב בתשובה למלא את תכלית שליחותו בעולם.
כאשר אדם זוכה ומצליח להתגבר על ניסיון, הוא זוכה להתנוסס לגדול ולהתעלות במעלות הקדושה.
חיבורים ומכפלות במערת המכפלה
וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן שם נמצאת 'מערת המכפלה'
'מכפלה' מרמזת על כפל של שניים
'חֶבְרוֹן' מלשון 'חיבור' מבטאת חיבור בין העולמות, בְּקִרְיַת אַרְבַּע חיבור בין ארבע היסודות – האש – הרוח – המים – העפר.
ארבעת היסודות הם השורש למידות בנפש. 'מכפלה' מרמזת על כפילות – דואליות תפיסתית במציאות עולמנו של חומר ורוח, גוף ונשמה, אור וחושך, טוב ורע.
חז"ל אמרו "הרוצה לחיות ימית את עצמו"
כלומר, יש קודם להמית את הצדדים השליליים בתוכנו על מנת שנוכל לחיות חיי משמעות.
כמו אברהם שממית את רצונו בכל הניסיונות כדי להשיג חיים עם משמעות.
התשובה לחיים מלאי תכלית ומשמעות נמצאת במכפלה
רק אחרי שממיתים מקומות בנפש שהיו בכפילות מתנגשת, זוכים לאיחוד פנימי ומתקבלת תוצאה של הכפלה פי שניים.
"גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם"
מסביר המלבי"ם, אברהם רצה להדגיש שהחיים בעולם הזה הם זמניים כחיי הגֵּר המרגיש זר, כך הגוף גר כאן באופן זמני בעולם. לעומתו, הנשמה היא "תוׂשב" מלשון 'תשוּב' הנשמה היא ה"תושב" הנצחי, היא עוד תשוב חזרה לעולם שממנו באה אחרי מות הגוף ואח"כ היא שוב תשוב לגוף.
חוק שימור האנרגיה, אומר שאנרגיה משנה צורה, משנה מקום, מתמירה את עצמה אך אינה מתה. 'עִמָּכֶם' להדגיש כי אותו חוק חל על כולם גם עליכם.
עיקר החיים הם חיי הנשמה.
עקרת הבית
שרה ורבקה, מגלמות את דמות האם כעקרת הבית שהיא עיקר הבית.
מורשתה של שָׂרָה עוברת לרבקה אותיות 'קבר' – 'רקב'.
אדם מת נקבר באדמה.
כמו החיטה כדי שתצמח מחדש היא נרקבת באדמה ואז היא צומחת מחדש. כך האומה היהודית מתהווה מתוך הרקב כשרה נקברה זכתה להצמיח חיים חדשים ביצחק בנה שנשא לאשה את 'רבקה' שהמשיכה את חַיֵּי שָׂרָה ומורשתה בגלגל החיים.
מתוך משבר עולה בשורת הלידה
"משבר" אותיות "מבשר"
אישה בזמן לידה נקראת "יושבת על המשבר".
מכאן רואים שכל משבר מבשר לידה חדשה.
מתוך השברים יכול לעלות האור.
מתוך השברים יכול לעלות האור.
כל ניסיון גם אם הוא מר, הריהו כתרופה מרה שבאה להבריא את האדם.
כך כל ניסיון במשבר, מבשר על לידה של חיים חדשים.
עוד על פרשת חיי שרה בחסידות, מתוך ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ.
לקריאה נוספת על חיי שרה בסוד המכפלה
לקריאה נוספת על חיי שרה לחיות עם הזמן