בכל ניסיון מקופלים בעצם שני נסיונות לפני מעשה מצווה ולאחר המצווה

ניסיון אחד, קודם העשיה, בא השטן ומנסה לעכב ולמנוע את האדם מלעשות מצווה או מעשה טוב.

ניסיון השני, לאחר מעשה בא השטן ומבקש לגרום לאדם שיתחרט ואז עצם החרטה עוקרת את המעשה הטוב והמצווה שכבר נעשתה.

כך עשה השטן כשראה שלא עלה בידו למנוע מאברהם ויצחק את ניסיון העקדה, כשניסה לעכב אותם בדרכם, למנוע מהם לקיים את דבר ה'. בא פעל לאחר מעשה כדי להכשיל את אברהם ולהביאו לידי חרטה על העקדה שבעטייה מתה עליו שרה ואז עצם החרטה נחשב כאילו שלא עשה את המצווה. וכך זכות העקידה תעלם למפרע.

זו דרכו של יצר הרע, שכאשר אינו מצליח למנוע מאדם את קיום המצווה, הוא מנסה לגרום לאדם להתחרט אח"כ על המעשה הטוב שעשה, וע"י כך יפסיד שכרו.

מכאן, יש ללמוד, כמה עלינו להזהר שלא להצטער על מעשים טובים שעשינו או להאשים את עצמנו או אנשים אחרים במעשים שעשו במחשבות של "אם… אז…" או "בגלל…. אז" גם אם לכאורה נגרם מכך הפסד.

אפילו בדברים קטנים, מי שנותן צדקה ואח"כ מגלה שהכסף חסר לו, צריך לשמוח במצווה שקיים ולא להתחרט שמא יפסיד גם את המצווה.

מכאן תיקנו חז"ל בברכה שלאחר קריאת שמע של ערבית נוסח: "והסר השטן מלפנינו ומאחרינו".
"מלפנינו" – לפני עשיית המצווה שלא יבוא השטן וימנע מאיתנו לעשותה
"ומאחרינו" – לאחר קיום המצווה שלא יגרום לנו להתחרט על מעשה המצווה.

נאמר "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", מהיכן בא? מהר המוריה.

הוא ספד את מעשיה הטובים, ואז לבכותה. כתוב בכ"ף זעירא – כדי לרמוז שלא התחרט על מעשה העקידה. הבכי היה על עצם מיתתה של שרה אימנו, ולא על מעשה העקידה.