פרשת ראה - בסוד "היום" והחידוש
היום הוא חידוש אך לא חדש!
סוד 'היום'
כל המציאות היא ברגע הזה ממש
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".
הפרשה פותחת בלשון יחיד "רְאֵה" וממשיכה בלשון רבים – "לִפְנֵיכֶם" מלשון פנימה במבט פנימי, לפנימיותכם. שהיחיד ידע שהוא חלק מהותי בתוך הכלל. והדגש הוא על לשון הווה – "הַיּוֹם"!
"הַיּוֹם" הוא אור גילוי אלוקי ומורה על נצחיות. אומר הרבי מלובביץ': ההנהגה שהקב"ה מנהיג את האדם וכל תנאי החיים שהוא נותן לפניו – הכל במיוחד עבורו כדי שיוכל למלא את השליחות שבעבורה ירד לעולם. ה'נתיבות שלום' מפרש: כשם שאין דומה אדם לאדם מיום בריאת העולם, כך כל יום ויום – אינו דומה יום אחד לחברו מיום בריאת העולם. לכל יום יש תפקיד וייעוד מיוחד שצריך לתקן באותו יום, ואי־אפשר לתקן ביום אחר.
סוד הַיּוֹם הוא סוד האמונה – הַיּוֹם הוא בכל יום ויום… כל המציאות היא ברגע הזה ממש. אומר הגר"א: האתמול והמחר הם דמיון. כל המציאות היא בהווה – ברגע הזה ממש.
"אין אבידה כאבידת הזמן"
אדם המאבד את הזמן סופו שהולך לאיבוד.
הַיּוֹם! יש את כל התנאים המתאימים, על־כן לא לדחות למחר, מחר הוא כבר בריאה חדשה. בכל רגע יש התחדשות הבריאה – "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"[1].
"רְאֵה"! לשון אזהרה מראיה קלילה וקלוקלת, צרה ומפורדת המנותקת ממקור החיים. ראיה שאינה רואה מעבר לעצמה, שבויה ברצון עצמי כאן ועכשיו! מתרגמת את המציאות בעדשת הזמן והמקום, מבעד לשכבה הדקה של קליפה חיצונית, והעיקר שתהיה קלה ויפה, קלילה ונוחה, זורמת ונעימה, "וכאילו כזה…", ואם זה לא קל אז זאת בטח קללה…
קשת רגשות שליליים נובעים מתוך תודעה צרה, ראייה מוגבלת של המציאות, היצמדות ל"אין" ולשליליות, דאגות, ספקות ופחדים, צרות עין, קנאה וכעס מעוורים את האדם מלראות את הטובה – זאת קְלָלָה!
הקללה על צרות עין – זו צרות העין עצמה;
הקללה על קנאה – זו הקנאה עצמה;
הקללה על כעס – זה הכעס עצמו.
אומר האר"י הקדוש: אין אדם יודע מה היא שליחותו המיוחדת, על־כן צריך הוא שיראה ויתבונן ביראת כבוד בסביבה שבה הוא חי, סביבה מלשון 'סיבה בה' ובכל התנאים הסובבים אותו. דווקא על־ידם ה' מאיר לו עיניים שיוכל באמצעותם לראות את הדרך למלא את שליחותו בעולם.
אנשים מחפשים מה הייעוד שלהם. הוא לא מחכה בסוף הדרך. 'ייעוד' קורה בכל רגע נתון ממש מתוך המאורעות הקורים – מתוכם נפתחות דלתות ומתפתח דבר מתוך דבר, הן מתוך מאורעות טובים מצד החסד והן מתוך מאורעות של צרות וייסורים מצד הגבורה.
ראיה היא עניין של בחירה איך לראות את המציאות, לעיתים בניגוד למציאות הגלויה. הבחירה נועדה להביא את האדם אל המטרה התכליתית של הבורא בבריאה.
יש נטיה לחשוב שבחירה היא בין שתי אפשרויות, בין דבר אחד לדבר אחר, בין ימין לשמאל. אך בעצם הבחירה מתחילה בהסכמה לקבל שהכל מאת ה', אז התגובה מגיעה ממקום גבוה, מנקודת מבט הצופה על המציאות – "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ"[2].
מודל אפר"ת הוא אחד המודלים הנפוצים בקואצ'ינג שמאפשר להתחקות אחר השתלשלות אירועים בחיינו. ראשי תיבות אפר"ת: אירוע – פרשנות – רגש – תגובה.
המודל מאפשר לבחון אירוע שקרה במציאות; הפרשנות האישית שאדם נותן לאירוע על פי 'התרגומונים' הסובייקטיבים שלו. הפרשנות משליכה ומשפיע על הרגש ובהתאם לפרשנות הרגש גורר תגובה.
'מודל אפרת היהודי' לעומת זאת, מלכתחילה ההתייחסות לכל אירוע שקורה במרחב המציאות, יד ההשגחה העליונה מכוונת ומזמנת מנוף לצמיחה.
הבורא הוא 'הסופר' שכתב את סיפור חיינו עוד מששת ימי בראשית
'הסיפור' הוא האופן שבו אדם קורא את סיפור המקרה ומפרש אותו.
אם יפרש את הסיפור על פי אמונותיו והשקפת עולמו – הוא שבוי 'ברצון של עצמו' ובהתאם הפרשנות תהיה מקולקלת ואף מקוללת;
אם יפרש את הסיפור מתוך הכרה ש'אין רע יורד מלמעלה', וכל אירוע הוא רק ניסיון, אז גם הפרשנות, גם הרגש וגם התגובה ישתלשלו 'ממקור אחד' – הבורא. אין אני והוא, הם ואנחנו, אלא כולנו אחד. כל מה שקורה, לטובה קורה – כשמגיעים לגילוי האור האלוקי הגנוז באותו מקום, או־אז זוכים להוציא מתוק מעז וחווים את המציאות כבְּרָכָה.
"רְאֵה! – הַיּוֹם" הוא חידוש, אך לא חדש.
אומר ה'חתם־סופר': "הַיּוֹם" – מתאר את הדחף לחידוש, שהוא חלק מהטבע האנושי.
אנחנו תמיד במרדף אחרי דבר חדש. שכחנו שאפשר לתקן. התקלקל – זורקים, מחפשים חדש. כמה שיש לנו יותר, ככה אנחנו בתחושה שחסר יותר. הכל מצוי ואין מיצוי.
הציווי "הַיּוֹם" קורא לנו להתחדש בתחושת החיות הראשונית שהיתה בכל התחלה: בחיי הנישואין, בעבודה ובמשפחה – החידוש עצמו הוא ברכה!
[1] ברכת יוצר אור.
[2] דברים כו ט"ו.
ראייה היא עניין של בחירה לעיתים בניגוד למציאות הגלויה
לא כל מה שנראה קְלָלָה זה רע, ולא כל מה שנראה בְּרָכָה זה טוב.
בְּרָכָה וּקְלָלָה, אחוזות זו בזו בוי"ו החיבור ומשתלשלות זו מזו, הקללה מתוך הברכה. לכאורה, נראים כשני הפכים, אך הן מהות אחת. האור האלוקי המקיים את כל הבריאה הוא אחד. כאשר טוב ורע משמשים בערבוביה, אף הקללות אינן אלא ברכות הצופנות בפנימיותן טוב נאצל.
בְּרָכָה היא מצב של גילוי אור, התמלאות ומילוי, חיבור והרחבת הטוב והשפע.
קְלָלָה היא מצב של היעדר אור, חושך רוחני, ריק וחיסרון המבקשים להתמלא.
חוסר סיפוק, תסכול וצרות עין, היצמדות ל"אין" ולשליליות, דאגות, ספקות ופחדים, הם קללה בפני עצמה.
רְאֵה! פקח את עיניך לראות. כל מה שקורה בחיים נועד כדי להצמיח אותך גם אם זה לא תמיד נח וקל.
ראייה היא עניין של בחירה לעיתים בניגוד למציאות הגלויה, אז זוכים לברכה.
בְּרָכָה אותיות הכר ב… להעלות להכרה את כל מה שיש בעולמנו ללא כל קשר אם הוא שלך או לאו.
הרשות ביד אדם להפוך גם את הקללה לברכה וזה שאמרו חז"ל "שהכול בבחירות האדם".
בְּרָכָה איננה נמדדת בכמות אלא בהכרת הטוב ובהודיה זו הבְּרָכָה בהתגלמותה.