חֻקַּת
"דומה בדומה"
סוד הריפוי והדימוי שלנו בחיים
הזגוגית הדקה שבין אמונות למציאות
אלי זהר לנדאו
יש דברים נסתרים לעולם לא נבין
ואולי גם לא נדע
מצוות פרה אדומה, היא אחד הדברים הסתומים ביותר שהעסיקה דורות רבים של חכמים.
עליה אמר שלמה המלך בחכמתו: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"!
זו המצווה היחידה המופיעה בתורה שנראית לא הגיונית ואין לה שום הסבר
לעומת שאר המצוות שיש להן הסבר הגיוני.
ואולי זאת הסיבה שהיא נקראת 'חוקה' כי אין לנו מקום לשנותה או לעשות בה דבר.
פרה אדומה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, חוקה אין כוונתה לחוק, אלא למצווה החקוקה בנו בלב לעד, כמו חקיקה בסלע,
פרה אדומה היא התיקון לעגל – אמא פרה באה לכפר על מעשה 'בנה' במעשה עגל הזהב
היא נשחטת ואח"כ נשרפת כדי לכפר על עוונותיהם של בני ישראל שחטאו במעשה העגל,
רש"י מסביר שבחטא העגל, חזר המוות לעולם. שם דבקה בנו טומאת המת שהיתה בחטא.
והתרופה ל'מוות' הזה היא "פרה אדומה" – שחקק את מטבע הלשון >כפרה
אז למה פרה? למה אדומה? ולמה תמימה?
'עגל' מלשון עיגול שכולו סגור בתוך עצמו.
בחטא מעשה העגל העם היו סגורים בתוך מעשה החטא 'שהמית אותם' וסגר עליהם.
הפרה סוגרת מעגל להוציא את העגל מהמקום הסגור שאליו הוא נקלע.
היא מקריבה את עצמה למען העגל, כדי להפוך אותו מעיגול לסגור לפרה מפרה.
פרה, מלשון פריון והפריה נתינה והשפעה ובכך היא למעשה מחזירה אותו לחיים מלאים.
הצבע האדום הוא צבע התשוקה. היצר, המיניות וכוח החיים.
ותמימה, מלשון שלמה, מייצגת חיים מתוך שלמות האמונה בבורא ובחיים.
"פרה אדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים – מטהרת את הטומאה ומטמאה את הטהור"
אחרי שהפרה נשרפה האפר שלה מעורבב במים, הוא מעין "תמצית חיים" המעניק כח, מניע ומעודד לפעול, לעשות ולחיות את החיים בשלמות מתוך איזון – לא להיות החי המת שהחיים עוברים על ידו, ולא להיפך שהפרה, מפרה ומגדילה את דעתו.
חיים ומוות הם מצבי תודעה של הנעה או חדלון
כל גוף חי מקבל חיות מהכח המחייה לצורך קיומו
ברגע שהגוף מת, הכח המחייה מפסיק את זרימתו לגוף עד שזה נשאר אטום ומחוסר רוח חיים.
מוות הוא לא רק מצב פיזי סופני, מוות מייצג חידלון, אטימות ורצון לקבל לעצמך בחוסר מעש –
זה שורש כל הצרות שלנו בחיים, זהו החסרון בשיא עוצמתו הנקראת 'טומאת המת'.
ה'מוות' הזה מייצג קשת רחבה של בעיות בכל המישורים בחיים ובגוונים רבים של פחדים וספקות
כמה פעמים 'מתנו', כשהמתנו חלקים בתוכנו כשפחדנו
כשלא ראינו את מה שמחכה בתוכנו שנפתח… עד ששכחנו פשוט לחיות!
כשמשהו מת הוא ממית אתו עוד חלקים ועד אנשים . אנו מושפעים זה מזה ומשפיעים זה על זה
אולם הרצון של הגוף המת להתמלא ממשיך להתקיים בו
וכדי להתמלא הגוף שואב יונק ונאחז בסביבה הנמצאת בקרבתו.
עפ"י ההלכה כל מי שנוגע במת או נמצא בקרבתו נדבקת בו טומאתו של החלל המת
כל חלל מטבעו מבקש להתמלא – גוף מת מתמלא בריק הטומאה.
'טומאה', זה מלשון 'אטימות', הטומאה אוטמת את דרכי כניסת האור ומשאירה אותנו אטומים, נעולים ומנותקים מהאור ומעצמנו – חיים במצב של 'מות תודעתי' וזה החטא הגדול מכולם.
הבעש"ט הופך את חוקי טומאת המת ופרה-אדומה לאבחנות עמוקות בתורת הנפש ואומר
"…. גם סמני הרפואה מרפאין את החולה ומכאיבין את הבריא"
אחדות ההפכים – שתי פעולות הפוכות לאותו דבר עצמו.
שורש המילה ח.ט.א מבטא את אחדות ההפכים – החטא והחיטוי – לחטוא ולחטא
הכל נעוץ באותו שורש – מה שמפיל זה גם מה שירפא.
עקרון ה"ריפוי דומה בדומה"
כמו בהומיאופתיה, אנרגיה אחת מבטאת עצמה באופן דואלי.
המטה שייפה את כוחו של משה להנהיג את העם הוא אותו מטה שגורם למשה לאבד את כוחו
המטה הוא ביטוי לסמכות משה, לכוחו, ולאמון שהעם רוחש לו
במעמד 'מי מריבה', שהתרחש בשנת הארבעים לנדודי בני ישראל במדבר, הניסים שליוו אותם הולכים ופוחתים, הם התחילו לגלות שיש ביכלתם את הכח לעשות ולשנות את מצבם מבלי להזדקק לאותות ולמופתים.
40 שנות נדודים הם התהליך שהצטרך העם כדי ללמוד את עוצמת הכח שיש לו בדיבור ובתפילה ברוח ולא בכוח
משה מצווה לגלות סמכות הפעם ההנחיה לעשות את זה בדיבור – "לדבר" אל הסלע
כדי להוציא ממנו מים ולא להכותו עם המטה כפי שעשה בפעם הקודמת
אבל משה פעל כמו שכולנו פועלים – מתוך אותה תבנית מחשבה
שאם משהו פעל בעבר הוא אמור להמשיך ולפעול אותו דבר גם היום.
חשופים לפגעי המדבר ללא הגנה אחרי שאהרון ומרים הולכים לעולמם ואיתם מסתלקים הבאר וענני הכבוד.
חזר העם להלין ולקטר על היום שאינו כתמול.
בתגובה קיבלו מתקפת נחשים ושרפים.
אותו עקרון של ריפוי דומה בדומה, חוזר על עצמו גם הפעם
הנחש, לשונו החצויה לשתיים מוציא ארס וזורה הרס, כך הם בני ישראל, מחרפים אח"כ מתחרטים…
משה מתבקש לעשות נחש נחושת ולשים אותו על נס, הנחש, סמל הרפואה, מסמל יותר מכל את יכולת הריפוי. כל מי שמביט בנחש הנחושת וחי.
על פי המדרש, נחש הנחושת המשיך להתקיים עד ימי המלך חזקיהו, שהיו הולכים לראות את נחש הנחושת כדי להירפא מכל מיני מחלות.
חזקיהו חשש שהדבר שעשוי להפוך לעבודה זרה, לכן הוא ניתץ את הנחש
אולי כי הוא בתוך תוכו ידע שמחלה מעידה על נתק כלשהו בין הגוף לנשמה, שזו דרכה של הנשמה לתקשר עם הגוף כדי לעורר אותו להקשבה לעצמו והיכן הוא צריך לתקן.
אבל ההליכה אל נחש הנחושת כדי להירפא למעשה גרמה לאנשים להיות לנתק גדול יותר מעצמם.
מחלה באה לנפץ בפנינו את הזגוגית הדקה שבין המציאות לאמונות שלנו לגביה.
פרה אדומה קוראת לנו לעשות שינוי באמונות שיש לנו על החיים
היא באה הזכיר לנו שגדולים ככל שנהייה תמיד יהיה משהו שאינו ניתן להשגה ויהווה חסם להשגה.
היא מעניקה לנו רמזים איך להתמודד עם האמונות ועם הטבע האמיתי של החסרונות שבחיינו
חיסרון הוא חוסר שלמות הנתפס בעינינו כדבר שלילי. הוא גורם לנו לאי נוחות ונעימות.
"בעל הסולם" מראה לנו מהפך מחשבתי בתפיסת החיסרון ואומר, שחסרון הוא בעצם כלי רצוי כדי שניתן יהיה למלא בו את החסר.
חסרון הוא חלל פנוי חשוך וריק בתוך המציאות – רק מקום חסר אפשר למלא.
כמו שרק את החושך אפשר להאיר.
ממוקדים בחסר בריק ובאין, מוותרים מראש על כל מה שיש אל מול אור השמש
ולא רואים את אור הנר שלנו מאיר כאן .
אומר האר"י שאנו מופעלים מתוך אמונה שיהיה זה כמו להדליק נר באור של שמש, שהנר בטל אל אור השמש.
הכל עניין של תפיסת המציאות.
פרשת השבוע פוגשת אותנו בראש חודש תמוז
'סרטן' הוא מזלו, אשר מושפע מהירח.
הלילה החשוך מסתיר ומעלים מעינינו את המהות האמתית של העולם
אנו אמורים להוציא את האור מהחושך כדי לגלות את המהות הפנימית שנסתרת בכל מציאות
אומר הבעש"ט
"כל המציאות שאנו רואים אינה אלא מראה של הפנימיות שלנו
ולכן השלם רואה שלם והחסר רואה חסר".
השבוע והחודש הזה שיתחדש לנו לטובה ולברכה
ליצירת ריפוי במילוי החסר
ושבו בנינו לביתם – אמן!
שבת שלום
חודש טוב בבשורות טובות
באהבה ממני אלי
מתחדשים עם התמוז
השאירו סימן או תגובה ושתפו את החברים שלכם באהבה. .
רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם בשמחה .
כל הזכויות שמורות © אלי לנדאו – התבונה דרך השם
Facebook Comments Sync