כי־תבוא - הברכות והקללות בעולם ובנפש
פרשת כי־תבוא דרך השם בסוד האותיות
השינוי מהווה אִיּוּם כשהוא נַעֲשֶׂה לך והוא הזדמנות כשהוא נעשה על ידך
פרשת כִּי־תָבוֹא ראשיתה מופלאה, במצוות מופלאות: ביכורים ומעשרות, ואחריתה מחרידה – צ"ח (=תשעים ושמונה) קללות מזעזעות מוטחות בזו אחר זו על ראשיהם של ישראל האהובים.
תיקנו חכמים לקרוא אותה לפני ראש השנה.
אז למה קללות לפני ראש השנה?
ראש השנה הוא לא חג ככל החגים, הוא 'יום הדין' הנמשך שתי יממות, בהן נקבעת מציאות השנה הבאה: מציאות של כל פרט ופרט ושל כלל ישראל והעולם. אומרים חכמי הסוד, כל מטרתן של התוכחות והקללות להכניס את ישראל ליראת ה', יראת הדין, לעורר רתיעה וממול התעוררות לתשובה – שכל אחד יעשה עם עצמו את הדין – לראות איך הוא התנהל עד היום הן ברוח והן בחומר, ומה הוא לוקח על עצמו לתקן.
אדם שמקדים לעשות לעצמו דין וחשבון נפש מרכך ומחליש את הדין הנעשה עמו מלמעלה. אדם שאינו עושה לעצמו דין, נעשה עמו דין לחומרה.
למה הדבר דומה? לאדם בריא העושה תשובה, לעומת אדם חולה העושה תשובה. כך או כך תשובה היא תמיד מבורכת, יחד עם זאת, כשאדם חולה עושה תשובה הוא חלש, אין בו עוד את אותו כח לחטוא, אינו דומה לאדם בריאה בשיא אונו ומרצו, שבוחר בהכרה מלאה לסור מדרך החטאים ולשוב בתשובה, בדרך העולה בית ה'.
הארץ המובטחת
ה' מנהיג את העולם בכמה וכמה הנהגות כל שם משמותיו מגלה הנהגה אחרת בעולם.
שם אלקים זו הנהגה על פי הטבע. שם י. ה. ו. ה. זוהי הנהגה עליונה מכל ההנהגות שה' מנהיג את העולם. הנהגה שהיא מעל הטבע.
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ
וְהָיָה – אותיות ה.ו.י.ה הוא היה הווה ויהיה ברגע אחד.
שם המבטא מהות שלמעלה מהזמן והמקום, מושג הזמן במהותו הוא חסר משמעות לגביו. הוא אינו ניתן להטייה, לא לעבר ולא לעתיד.
הוא ההוויה כשלעצמה שלגביה עבר ועתיד הם היינו הך, הם רגע אחד בהוויה אחת ממש. [שער היחוד לתניא הרב עדין שטיינזלץ].
כִּי־תָבוֹא… לשון יחיד
אֶל־הָאָרֶץ ב-ה' הידיעה להדגיש שמדובר על ארץ ה' שיש בה קדושת ה' שהיא מובחנת משאר הארצות. הארץ ישראל, היא בבחינת מקום גבוה בתודעה עליונה שכל יהודי שואף לעלות אליה.
"דיברה תורה כלשון בני אדם" דרשו חז"ל כדי להסביר מושגים עליונים בתודעה בהשגה גשמית.
אֶרֶץ מלשון רצון מפרש רש"י.
ארץ ישראל היא רצון עליון מקודש ששואפים לעלות אליו;
אֶרֶץ מלשון ארציות וגשמיות;
אֶרֶץ היא משל לגוף האדם כמרחב להגשמת היצירות שלו;
אֶרֶץ היא אדמה, מקום יציב להעמיק בו שורשים לפתח בטחון ואימון לאמונה.
כדי להגיע לתודעה עליונה חייבים לעשות זאת דרך ארץ מתוך רצון של העולם הזה – עולם גשמי מגושם.
יבול האדם והאדמה בחסד השם ובחסדי שמיים. אדם שאינו רואה פירות צריך לעבוד ולחרוש, להצמיח באמונה.
אדם שאינו רואה פירות צריך לעבוד ולחרוש, לזרוע ולהשקות כדי להצמיח יבול רוחני.
אדם קוצר את מה שהוא זורע. הפירות שיראה הן ברוחניות והן בגשמיות עליו להעלותם ביכורים לה'.
ברכת ביכורים
פרשת ביכורים מתחילה בלשון יחיד ובמהותה היא חובתו של כל יחיד ויחיד
לרשת את הארץ שלו עצמו. לממש ולהגשים את כל המתנות הייחודיות שקיבל עם בואו לעולם כדי שימלא את חלקו במחשבת הבריאה.
תָבוֹא, תגיע! הגעה כרוכה ביגיעה, יש התניות לרשת את הארץ ולזכות בברכות.
'ביכורים', לשון ברכה ובכור הוא ראשון ראשוני ראשיתי.
לבכר, משמע, לתת העדפה לחלק הראשוני כשהדגש הוא על המובחר – מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה להעלותו לפסגת הקדושה בשמחה. שמחה איננה קשורה למצב רוח, אלא למצב תודעתי.
בשמחה אותיות מחשבה, ומחשבה היא בראש בכל התחלה, בכל מקום ובכל זמן: בראש השנה, בראשי חודשים, בשבתות ובכל יום ויום בשבח ובהודיה מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ…
הַיּוֹם, זה כלל גדול בעבודת הַשֵּׁם!
עיקר הקדושה הוא לזכור בכל יום ויום, כי זה היום לא יהיה לו כל ימי חייו.
ישים האדם לנגד עיניו רק את אותו היום ואותה השעה ממש בכל דבר שיעשה. אומר רבי נחמן, לא יטריד עצמו במחשבות על יום המחרת, על השבוע שיבוא או על החודש הבא שלא יהיה לו כמשא כבד.
וכן שלא ידחה את עצמו מיום ליום, לאמור מחר אתחיל… כי יום המחרת הוא עולם אחר ועניין אחר לגמרי.
"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ"
"וְהָיָה", אותיות שם ה.ו.י.ה מכיל בתוכו את כל הזמנים היה–הווה–יהיה, המפתח לברכה לכל הזמנים ולכל המצבים הטובים והיותר טובים.
ברכה וקללה, שתי נקודות מבט בתודעה
ברכה וקללה, שתי דרכים נפרשות שווה בשווה.
כאב, קושי, אתגרים וכשלונות הם לא קללה, אלא נועדו לעורר את האדם לעשות חשבון נפש שיביא לשינוי תפיסתי בתודעה – הברכות והקללות כולן מבורכות.
קללה היא תפיסה מקולקלת – האות למ"ד מוכפלת ומדגישה את קלות הדעת בתפיסה שטוחה ורדודה של המציאות. בריחה מהתמודדות מסלקת את הברכה.
שישה שבטים לכאן ושישה שבטים לכאן.
פעם פניהם להר גריזים בברכה: "ברוך האיש…"
ופעם פניהם להר עיבל בקללה: "ארור האיש…"
כל העניין לאן פנינו מופנות?
כשהתודעה אינה רואה את מה שיש לה זאת היא קללה.
בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר – חוסר יכולת לחוות ולחיות בהוויה. חושקים את מה שאין, את מה שהיה, או את מה שיהיה… מכורים לריק, מוכרים את נפשנו לכוח אחר – לתחושת התסכול והייאוש.
"תרצת נפוצה", זו המחלה של הדור שלנו, מתרצים ומחפשים אשמים… בורחים מאחריות לחיות את חיינו במלוא ההויה מבלי להגיע לידי מימוש והגשמה.
כי תבוא – עכשיו הזמן לבוא.
מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
חטאנו! אשמנו! אומר רק עבריין. עבריין אינו רק מי שעבר על החוק. עבריין מלשון עבר אומר 'קדושת הלוי' עסוק בעבר, מביא את העבר להווה ואינו מתקדם.
מה שנחליט להיות – נהיה!
השינוי מהווה אִיּוּם כשהוא נַעֲשֶׂה לך והזדמנות כשהוא נעשה על ידך – הגעה לברכה כרוכה בעליה ובהעלאת התודעה.
זה הזמן לעצור ולתכנן איזה ביכורי פירות רוחניים נביא לשנה החדשה?
לקריאה מהתורה פרשת כי תבוא בחלוקה לשבע עליות – ככל עליה כנגד יום בשבוע