אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָׂמֵחַ בְּחֵלֶקוֹ !
עשיר כקרח שלא שמח בחלקו
"עשיר" ביטוי לאדם עשיר בעל הון ונכסים.

עשיר ו-עני – לשניהם יש עי"ן בראש
עין, היא איבר הראייה.
ראייה, היא סובייקטיבית. היא איננה מורכבת אך ורק מהתמונה החזותית הנקלטת מהסביבה
ראייה מתרגמת את המידע הנקלט ומעניקה פרשנות בהתאם לתפיסת עולמו, לרגשות ולחוויות של הרואה.
האם הוא רואה בעין טובה? יפה? צרה? או רעה?

בגמרא מובא "אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת, כי דעת הוא הכרה והרגשה"
הכל עניין של ראייה – לבחור מה ואיך לראות.

בשמיעה פונטית, עי"ן נשמעת כמו אַיִן-אֶפֶס, כלום.
'אין' בשיכול אותיות 'אני' נשמע כמו 'עני'.
את כל הסיבוב עשינו כדי לגלות את שורש העניות והעשירות.
'עני' אינו בהכרח האיש שאין לו כסף, עני הוא זה שנצמד ל-אין ולשלילי עד כי אינו מסוגל לראות את כל ה-יש. ה-אין מעוור אותו.

חז"ל הגדירו את העושר במובן קרוב יותר למושג 'אושר'. העשיר האמיתי הוא זה המאושר.
רואה את מה שיש לו ולא להיפך את מה שאין לו..

מתוך צרות עין מתחילות הצרות
אדם המחולק בתוך תוכו נמצא שאינו שמח בחלקו

מנהיג כריזמטי, חכם ועשיר שהיה לו הכל…אבל לא היה לו כלום מכל עשירותו
קרח ,רקח' מזימות עד שנשאר 'קרח' מכאן ומכאן
קנאה
רוממות
חמדה חמד את מה שלא היה שלו
יוצא מי שמוחה על חלקו ורוצה את חלקו של זולתו, סופו שיאבד גם את שלו.

רצה 'לבלוע את כל העולם' עד שהאדמה פתחה את פיה ובלעה אותו.
האדמה מייצגת את עולם החומר, הארציות והגשמיות – קרח פשוט נבלע אל תוך החומריות.

רצה לעצמו את כל התכלת בטלית
אומר הרמב"ן, צבע התכלת שונה מכל הצבעים, התכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.
צבע התכלת הינו צבע הניתן לאבחנה רק ממרחק ופרספקטיבה רחבה.
כמו צבעם של מי הים שהוא למעשה שקוף, אבל ממרחק נראה הים בצבע תכלת.
כך גם האויר, הוא שקוף וממרחק נראה כתכלת.
כך גם הקב"ה בעולמנו, ניתן לגלותו אך ורק ממרחק… כמו התכלת
יש פער עצום בין מה שאנו רואים ותופסים לבין האמת המוחלטת.

הסכנה הגדולה מתחילה כשנדמה לנו שהגענו לתכלת- לתכלית, כשנדמה לנו שאנחנו מבינים ויודעים הכל.
קרח חטא בגדלות המחשבה 'שהכל תכלת', כשחשב שתפס את האלוקות במלואה ולא הבדיל בין התכלת ללבן. ונשאר רק עם השקוף, ריקני וחסר תוכן.

חמד את מה שלא היה שלו
כמו אז, גם היום, אנשים חומדים ומנכסים לעצמם את מה שלא להם ומתנשאים בדיבורים של אחרים.

טבע המחלוקת בעולם ובנפש
מערך הבריאה עשוי בחלוקה מדוייקת, לכל אחד יש את החלק שלו
לכל אדם יש תפקיד מיוחד בעולם המשתלב במערך הבריאה וממלא מהות אחרת של נשמה בהתאם למערך השלם.
קרח כפר במערך הזה, כשהוא חלק על החלוקה של הכהנים והלויים, ניסה לנכס לעצמו את התפקיד של משה ואהרון,

מחלוקת באה לחדד את השוני בין החלקים
בזמן המחלקות כל חלק מביא את חלקו
כותב בעל הסולם, ריבוי הדעות הוא דבר חשוב מאוד – לא טוב שיהיו דעות אחידות, אחרת צד אחד יצטרך לוותר על אישיותו.
המחלוקת באה כדי לבנות את האישיות. רק אחרי שיש אישיות ברורה ויש סדר בין שני מושגים אז אפשר לעשות את השלום.
שלום לא מבטל אף צד להיפך, כל אחד מהצדדים מביא את הצד החזק שלו אל תוך הקשר.

קורח לא תפס ששוני מאפשר אחדות

כל בני האדם עושים השוואות – נולדו שווים אך לא זהים
כולם עוברים את אותו מסלול, אותם תהליכים, אותם שלבי התפתחות וגדילה מינקות עד בגרות
עד שנדחקו לתבנית אחידה. טעות לחשוב שכולם נוצקו בתבנית זהה ואחידה. הדבר המשותף לכולם שכולנו נבראנו יחידים.
חז"ל אמרו "כי נברא אדם יחידי", שימלא את שליחותו ובשורתו שעליו לבשר לעולם כולו, שלשם כך הגיע הנה.

הרב סולובייצ'יק אומר, הקב"ה פועל על פי ההלכה האומרת "כי לא יתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של שליח"
הכל מכוון בהשגחה עליונה שכל אחד יגיע למקומו המדויק.
משום כך נברא היחיד בתקופה מסוימת בזמן ובמקום מוגדר בעולם שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם מילוי שליחותו ולא בתקופה אחרת כי הכל מותאם ומדוייק ברקמה מיוחדת שאין בה מקרה.

אין לאדם בחירה לאיזו תקופה או מקום יוולד אך לסביבה יש השפעה קריטית על מהלך חייו, הרבה מעבר למה שנדמה לנו.
סביבה בונה, סביבה הורסת , אשה בונה, אשה הורסת
"בעל הסולם" אומר, הבחירה החשובה ביותר ואולי היחידה שיש לאדם בעולם, זה בחירת המקום והסביבה לחיות.

נראה שלשכנות בין קרח לדתן, אבירם ואון בן פלת היתה השפעה הרסנית כשהצטרפו אל מחלקתו במחלוקת
ומי שהכריע בסופו של דבר זו 'האישה שאיתו'.

א שה בונה אשה הורסת

המדרש מספר כיצד אשתו של קרח החלה לקנטר ולהלין על משה רבנו. היא צחקה על קרח שהוא פתי מאמין לכל מה שמשה ממציא.
שאלה אשתו: מה הלכה חידש לכם משה? אמר לה: פירש לנו על מעשה התכלת. שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם, שיהא פתיל אחד של תכלת.
צחקה ואמרה, או כמה הוא יושב ומשחק בכם. עמדה ועשתה לו טלית שכולה תכלת. נתעטף בה ועמד לפני משה, אמר לו: אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה. הלכה ועשתה לו ציצית שכולה תכלת.

לעומת אשתו של און בן פלת, השפיעה על פרישתו מהמחלוקת ובנתה את ביתם .
יעצה לו: "אם משה הרב – אתה התלמיד,
אם קרח הרב – גם כן אתה התלמיד.
בין כך ובין כך אתה התלמיד.
אז למה לך אפוא להתערב במחלוקת לא לך?".

כשראתה שדבריה לא הועילו, השקתה אותו יין ונתנה לו לישון באוהל. בשעה שבאו אנשי המחלוקת לקרוא לו ישבה בפתח האוהל וסרקה את שערה (שלא תיראה צנועה כדי למנוע מעדת קורח לבוא לבעלה) ראו אותה האנשים והלכו לדרכם. בחכמתה, בנתה ביתה כשהצילה את בעלה מאבדון לעומתה זו אשת קורח האיוולת הרסה את ביתה.

קרח לא השכיל להבין שהשלום נבנה מתוך השוני בהשלמה בין חלקים

'חלק' הוא חלק משלם. הכל עניין של נקודת מבט.
רק בהשלמה עם החלק השני יכול להימצא השלם והשלום

בפרשה קשה שבמרכזה פילוג ומחלוקת שהביאה צרות על החולקים
משה קיבל את מתנת 'פרשת הקטרת'
קטרת ראשי תיבות = ק-קדושה, ט-טהרה, ר-רחמים, ת-תקוה.

אמר הקב"ה לישראל, "מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפני, אין חביב עלי כקְּטׂרֶת".
"קְטרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדרתֵיכֶם" היא תמיד עומדת בעדיפות לפני כל עבודות אחרות.

אמר רבי שמעון בר יוחאי, אילו ידעו הבריות כמה גדולה מעלת פִּטּוּם הַקְּטׂרֶת
היו מעטרים אותה ושמים אותה על הראש כעטרת של זהב.

מה מיוחד כל כך בקְּטׂרֶת?
המדרש מספר כי מלאך המוות נתן למשה רבנו במתנה את סוד עצת הַקְּטׂרֶת כאשר עלה לקבל את התורה.
הכיצד?
מלאך המוות ידע שבשעה שיקבלו ישראל את התורה במעמד מתן תורה, יתבטל המוות מן העולם
וממילא יתבטל כוחו ועבודתו. ולכן במציאות חדשה לא יהיה לעולם יותר צורך בקְּטׂרֶת.
אולם בעקבות חטא העגל חזר הקלקול לעולם ושוב חזר המוות לעולם וניתן למלאך המוות הכוח להרוג.

במחלוקת קרח ועדתו השתמש משה לראשונה בעצת הַקְּטׂרֶת כדי לעצור את המגפה שפרצה.

הקטרת הקטרת היא התשובה לכל גזירה קשה.

תִּכּוֹן תְּפִלָּתִינו קְטֹרֶת אלי היושב במרומים
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל – אמן!

בשם כל ישראל שתפו באהבה לזיכוי הרבים !

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם