איזהו עשיר השמח בחלקו
איזהו עשיר השמח בחלקו מפרשת קרח
עשיר כקרח
"עשיר כקֹרַח" ו"טלית שכולה תכלת"
שני ביטויים שזורים בשפתנו, נולדו מתוך הפרשה.
קֹרַח, מנהיג כריזמטי, חכם ועשיר שהיה לו הכל… אבל לא היה לו כלום…
הציץ בציץ הרבה מעבר לציצית, רצה לעצמו את כל התכלת שבטלית.
אחת הפרשות הקשות ביותר, במרכזה עומדת המחלוקת שעורר קרח.
חלק על הנהגתו של משה רבנו, העלה שאלות קנטרניות:
בית שכולו ספרים, האם הוא מחויב במזוזה?
האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית?
קֹרַח , 'רקח' מזימות עד שנשאר 'קרח' מכאן ומכאן
ראשי תיבות קר"ח
ק-נאה
ר-וממות
ח-מדה חמד את מה שלא היה שלו.
אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָׂמֵחַ בְּחֵלֶקוֹ!
"עשיר", האם הוא מאושר? האם הוא שמח?
"עשיר" ביטוי לאדם עשיר בעל הון ונכסים.
עשיר ו-עני – לשניהם יש עי"ן בראש (מילה)
עין, היא איבר הראייה.
ראייה, היא סובייקטיבית.
ראייה איננה מורכבת אך ורק מהתמונה החזותית הנקלטת מהסביבה.
ראייה מתרגמת את המידע הנקלט ומעניקה פרשנות בהתאם לתפיסת עולמו, לרגשות ולחוויות של הרואה.
האם הוא רואה בעין טובה? יפה? צרה? או רעה?
מתוך צרות עין מתחילות הצרות
חז"ל אומרים: "אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת, כי דעת הוא הכרה והרגשה"
הכל עניין של ראייה – לבחור מה ואיך לראות.
האות עי"ן בשמיעה פונטית נשמעת כמו אַיִן-אֶפֶס, כלום
אַיִן בשיכול אותיות 'אני'
עין בשיכול אותיות עני
אני ועני נשמעים אותו דבר
את כל הסיבוב עשינו כדי לגלות את שורש העניות והעשירות.
'עני' אינו בהכרח אחד שאין לו כסף, עני הוא זה שנצמד ל-אין ולשלילי עד כי אינו מסוגל לראות את כל ה-יש. ה-עין מעוורת אותו.
אֵיזֶהוּ עָשִׁיר?
"כל המציאות שאנו רואים אינה אלא מראה של הפנימיות שלנו, ולכן השלם רואה שלם והחסר רואה חסר" אומר הבעל שם טוב הקדוש.
אמור לי מה אתה רואה ואומר לך מי אתה…
"איזהו עשיר – השמח בחלקו"
הוא לא רק זה ששמח בחלק של עצמו
העשיר האמיתי הוא זה השמח בחלקו של חברו.
כולנו אחד, אך התפיסה בעולם הזה היא של נפרדות.
כל הצרות מתחילות מצרות עין ומראייה נפרדת.
לשמוח בחלקו של החבר זהו העושר האמיתי.
חז"ל הגדירו את העושר במובן קרוב יותר למושג 'אושר'.
העשיר האמיתי הוא זה המאושר.
שמח במה שיש לו ואינו מרוכז במה שאין לו..
השפעה סביבתית
לסביבה יש השפעה קריטית על מהלך החיים, הרבה מעבר למה שנדמה לנו.
סביבה בונה, סביבה הורסת , אשה בונה, אשה הורסת
"בעל הסולם" אומר, שלמעשה המקום והסביבה שבה האדם בוחר לחיות בעולם,
זאת הבחירה החשובה ביותר ואולי היחידה שיש לו.
נראה שלשכנות בין קרח לדתן, אבירם ואון בן פלת היתה השפעה הרסנית כשהצטרפו אל מחלקתו במחלוקת
ומי שהכריע בסופו של דבר זו 'האישה שאיתו' האחת הורסת לעומתה, השניה בונה.
אשה בונה אשה הורסת
המדרש מספר כיצד אשתו של קרח החלה לקנטר ולהלין על משה רבנו .
היא צחקה על קרח שהוא פתי מאמין לכל מה שמשה ממציא.
קרח היה גדול בחכמה ובעבודת ה' אבל סמך רק על חכמתו ומעשיו עד שמרד וכפר בעיקר.
שאלה אשתו: מה הלכה חידש לכם משה? אמר לה: פירש לנו על מעשה התכלת. שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם, שיהא פתיל אחד של תכלת.
צחקה ואמרה, או כמה הוא יושב ומשחק בכם, עמדה ועשתה לו טלית שכולה תכלת, נתעטף בה ועמד לפני משה, אמר לו: אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה. הלכה ועשתה לו ציצית שכולה תכלת
לעומת אשתו של און בן פלת, השפיעה על פרישתו מהמחלוקת ובנתה את ביתם .
יעצה לו: "אם משה הרב – אתה התלמיד,
אם קרח הרב – גם כן אתה התלמיד.
בין כך ובין כך אתה התלמיד.
אז למה לך אפוא להתערב במחלוקת לא לך?".
כשראתה שדבריה לא הועילו, השקתה אותו יין ונתנה לו לישון באוהל. בשעה שבאו אנשי המחלוקת לקרוא לו ישבה בפתח האוהל וסרקה את שערה (שלא תיראה צנועה כדי למנוע מעדת קורח לבוא לבעלה) ראו אותה האנשים והלכו לדרכם. בחכמתה, בנתה ביתה כשהצילה את בעלה מאבדון לעומתה זו אשת קורח האיוולת הרסה את ביתה.
מי שמוחה על חלקו מאבד
אדם המחולק בתוך תוכו נמצא שאינו שמח בחלקו.
'עשיר כקרח' שלא שמח בחלקו.
יוצא מי שמוחה על חלקו ורוצה את חלקו של זולתו, סופו שיאבד גם את שלו.
רצה 'לבלוע את כל העולם' עד שהאדמה פתחה את פיה ובלעה אותו.
האדמה מייצגת את עולם החומר, הארציות והגשמיות – קרח פשוט נבלע אל תוך החומריות.
רצה לעצמו את כל התכלת בטלית.
ואתם?
עוד תובנות על פרשת קרח
– מחלוקת קרח ועדתו
– מבחן המטות
– פטום הקטרת
פרשת קרח לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע