בְּחֻקֹּתַי - חוקי הבריאה לברכה בסוד האותיות
פרשת בְּחֻקֹּתַי דרך השם בסוד האותיות
הברכות והקללות
פרשת הברכות והקללות
"אדם עולם קטן" – טביעת אצבע אלוקים חקוקה באדם ובעולם. חוקים וחוקיות הם נחלת כל הבריאה ללא הבדל.
בְּחֻקֹּתַי מלשון חקיקה. החוקים חקוקים ב-DNA שלנו. גם אם אין לנו בהם השגה או הבנה כיצד הדברים פועלים עלינו לציית לחוקי הבריאה.
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" – רש"י מפרש "שתהיו עמלים בתורה", הכוונה להיות בשלֵמות המציאות, לעשות השתדלות כמיטב יכולתכם, אך לא בידיכם התוצאה.
הדגש הוא על איכות ההשקעה ולא על הכמות, "לאֹ עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלאֹ אַתָּה בֶן חרִֹין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה" [אבות ב ט"ז].
הברכות כרוכות בתהליכי התמרה פנימיים, אין כביש מהיר לברכות.
הקללות ב-'קליפה'
קליפה בשיכול אותיות קל ויפה.
קללה מלשון קל כפול ומכופל קליל,
קללה מלשון קלקל
אנחנו נקראים להסתכל על פנימיות הדברים ולא על הקליפה החיצונית. קליפה היא חיצוניות מלשון חצי. בחיצוניות רואים רק חצי מהתמונה השלמה.
בחיצוניות – דברים יכולים להיראות כקללה, ובהמשך הזמן יתגלו כברכה.
מי שמרגיש מקולל, שיחפש איפה קלקל בתפיסה קלוקלת של חיצוניות.
הקללה מקפלת בתוכה ברכה עצומה, האדם רק צריך להסכים לקלף את הקליפות המכסות על הפרי החבוי עמוק בפנים.
גשם להגשמה
"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם"… "וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ" …
"דיברה תורה כלשון בני־אדם". אמרו חז"ל, לשון הקודש מקורה בכוחות הקדושה, והיא מושאלת ממקורות עליונים.
גשם מלשון גשמיות. גשם היא מילה מושאלת לתאר שפע רוחני עליון היורד לארץ בצורת מים היורדים משמים.
ארץ, היא ביטוי למרחב ההגשמה של האדם.
"אָרֶץ" מלשון ארציות גשמית. מפרש רש"י על "אָרֶץ" שהיא מלשון רצון.
אָרֶץ היא ביטוי לגוף ולמרחב ההגשמה של האדם. ארץ היא אדמה, מלשון אדם, וכן מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" – אֶדַּמֶּה לבורא. החיפוש התמידי אחר הגשמת הרצונות מקבילה לעבודת האדמה.
בגשם, יש הבטחה לשפע רוחני עליון שירד על הארץ להגשים את האדם ולהצמיח את האדמה.
ברכה היא פועל יוצא מהגשם.
גשם הוא רק פוטנציאל לברכה המגיעה ממקור הנביעה העליון. לא כל גשם בהכרח מצמיח צמחים עצים, פרחים ופירות.
הכל תלוי במעשי האדם, על פיהם ייקבע אם הגשם יצמיח פרחים, עצי פרי או קוצים ודרדר. כדי לזכות בברכה צריך האדם לחרוש ולזרוע. אומר הרבי הריי"צ שאם גשם יורד על שדה לא מעובד, יגדלו בו רק קוצים ועשבים; אבל אם הגשם מופיע אחרי החרישה והזריעה – היבול יהיה משובח.
כל דבר בעתו ובזמנו
אין לך דבר שאין לו מקום וזמן. הכל בעולם הזה תלוי ב'זמן', והאוחז במפתח זה יכול להיכנס לכל חדרי הבית שבו גנוזה התכלית.
"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם"
עת אינה קבועה, אלא היא פרטית ומשתנה מאדם לאדם. היא מתעוררת ומציינת נקודה בתוך הזמן הכללי המחויב מצד סדר הטבעי בתהליך של הבשלה, עד שיתעורר ויתגשם בעיתו. אחרת, יהיה זה בוסר, כעובר במעי אימו. אם יֵצֵא בטרם עת, חלילה – התפתחותו פגומה. הברכה היא "בְּעִתָּם".
זמן הוא כללי, קבוע בשינוי לפרקים, כמו חגים ומועדים וזמנים קבועים. זהו היסוד המאפשר לאדם לקיים את תכליתו בעולם, שהעיקר אינו המעשה לכשעצמו, אלא לעשותו בזמן הראוי לו.
לאיזו תכלית ברא האלוקים את האדם? ומה יש לאדם לעשות כדי להגיע לתכליתו?
אפשר לחשוב שהזמן הוא שונאו של האדם, ולכאורה אין יתרון לכל עמלו מפני שהזמן מאבדו. אך אדרבה, ההיפך הוא הנכון – הזמן הוא היסוד לכל תכליתו של האדם, כל המצוות תלויות בזמן, וכל שכרו מזומן לאור הזמן.
כלי לברכה, כלי שבור כקללה
"זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱ־לֹהִים" – אור וכלי הם שני מושגי יסוד בקבלה: משפיע ומקבל, שמים וארץ, זכר ונקבה.
שמים הם הכח המשפיע,
ארץ היא הכח המקבל, כלי קיבול לקבלת השפע המושפע מלמעלה.
כך האדם הוא כלי קיבול לקבלת שפע של אור אלוקי.
'אור' הוא תמיד טוב. אם יש בעיה היא ב'כלי', הכל תלוי בקיבולת הכלי וביכולתו להכיל. כלי קטן שאינו יכול לעמוד בעוצמות האור – נשבר. "כלי שבור" גורם לייסורים שמורגשים כקללה.
כלי הוא מיכל נושא ברכה, כלי שבור לא יכול להכיל ומכאן הוא מורגש כקללה.
סוד הברכה הוא בקבלה – "אין רע יורד מלמעלה" הכל תלוי בפרשנות שלנו.
כלי או כלא תלוי מאיזו תודעה מגיעים
"אין לי כח" ראשי תיבות כלא, למפרע – מהסוף להתחלה. אמירה סוגרת אפשרויות וכולאת את האדם במצב מבלי יכולת להשתחרר.
לעומת זאת, "יש לי כח" ראשי תיבות כלי, למפרע – מהסוף להתחלה. אמירה פותחת אפשרויות ובונה כלי להיות מיכל להכיל ולקבל!
'מידה כנגד מידה'
"אִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי"
"תִשְׁמְעוּ" מלשון משמעות. יש תכלית ומשמעות לכל דבר בעולם של הֶעְלֵם והסתר.
לכל פעולה יש תוצאה, שום דבר אינו מתנהל במקריות.
"בְּקֶרִי" הוא מלשון במקרה, התרחש-אירע מקרה. אם תחשבו שהעולם נשלט על־ידי מקריות, צירוף מקרים אקראי ובלתי צפוי – כך תהיה המציאות שלכם, תינטשו ליד המקרה.
"וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי", ב'מידה כנגד מידה' יגיעו הקללות והייסורים.
"קֶרִי" אותיות רִיק – לשווא, לחינם, אַיִן וָאֶפֶס.
קֶרִי אותיות קִיר. הקִרבה בין ישראל לקב"ה תהפוך לקיר מפריד של התרחקות וניתוק – לחומת הפרדה.
קֶרִי אותיות יקר וממול, קֶרִי, עוינות לדרך ה', יוביל אל איבוד כל היקר לנו – לְרִיק, לְאַיִן וּלְאֶפֶס.
קיבלנו קרדיט אבל לא חסינות
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם" – קיבלנו קרדיט אבל אין לנו חסינות. מראש שם הבורא את משכנו בתוכנו, מראש יֶשְׁנוֹ החיבור. עם זאת, כדי שהחיבור ימשיך להתקיים בנו, אנו אמורים לפעול מתוך ציות לחוקי הבריאה.
"וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת", קוממיות מלשון קומה – "בקומה זקופה". אותיות קומה הן אותן אותיות המרכיבות את המילה המקום, שזהו אחד משמות הבורא – "הרבה שליחים למקום".
קומה אותיות מקוה מלשון תקוה, כל אחד מהמדרגה ומהמקום בו הוא נמצא, משם יזכה לתקומה בבניה מחודשת ברוחניות ובגשמיות.
חזק חזק ונתחזק!
פרשת "בחוקותי" מסיימת את ספר ויקרא.
בסיום קריאת כל ספר, אנו אומרים 'חזק חזק ונתחזק'.
כל ספר הוא כמו פרק בחיים שמסתיים.
קריאת 'חזק' מעודדת אותנו להתחזק מכל מה שעברנו ולהגיע אל הספר הבא, אל הפרק הבא בספר החיים שלנו מחוזקים מכל המשברים שעברנו עם כל הניסיון שצברנו ולהביט קדימה, אל העתיד.
"חזק", מאחלים לאדם שמגיע מחוזק מהמצבים הקודמים ויודע להביט קדימה אל הזמנים שיבואו כמוברכים.
מאחלת לכם את הברכה שתצאו מבורכים ותכנסו מחוזקים אל הפרק הבא בסיפור החיים שלכם.