מטות דרך השם בסוד האותיות והזמן – הצופן לחיים
ההליכה לארץ המובטחת להגיע אל המנוחה ואל הנחלה אינה רק שאיפה להגיע לחלקת אדמה פרטית
ההליכה היא תהליך של התקדמות תמידית – להתעלות לנקודה גבוהה מקודמתה עד שנגיע למציאות חדשה, אחרת ושונה, שלמה ונכונה.
כל אדם חייב לחתור חתירה תמידית כך שבכל נקודת זמן ובכל מקום, יעבור תהליך תמידי של שינוי והתעלות.

כדי לעשות שינוי חייבים לזוז מהמקום.
שינוי מקום הוא לא רק גיאוגרפי הוא גם תודעתי
הדומם והצומח הם לא רק מצבים בטבע הם מתארים מצב תודעתי של אנשים בחיים
יש אנשים שהם 'דוממים'. אינם משמיעים את קולם, תקועים באותו מצב דומה ללא כל תנועה או שינוי.
יש אנשים הנמצאים בשינוי ותנועה של צמיחה והתפתחות.
ויש אנשים חיים ומשפיעים שפע לעולם.

'מטה' מבטא סמכות ומורה על חשיבות מעלה
'מטות' ביחיד זה 'מטה'.
בסוד אותיות המילה 'מַטֵּה' נראה כי בשנוי ניקוד לקמץ היא מורה על מַטַּה היפך של 'מעלה'

המַטֵּה, שייפה את כוחו של משה להנהיג את העם, הוא אותו מַטֵּה שהוריד אותו מהארץ.
ההליכה במדבר היא תהליך שהעם זקוק לו לפיתוח מיומנות הדיבור לדרגת אומנות ביצירת המציאות
משה מצווה לגלות סמכות בהנחיה שקיבל "לדבר" אל הסלע כדי להוציא ממנו מים ולא להכותו עם המטה כפי שעשה לראשונה, במטרה שהעם יראה, ידע וילמד להשתמש בכוח הדיבור ולא להכות בכוח פיזי 'סלעים' ואבני נגף העומדים בדרכו. כח הדיבור לצד כח הדמיון – יכולים להוריד או להעלות.

מחשבה יוצרת תוצאה
דיבור מתחיל במחשבה – במחשבות שווא או במחשבות שוות
בני ישראל יוצאים למלחמה על מדיין.
מדיין מייצגת את פנימיות המלחמה במחשבות שווא הדמיון. הקרב על מחשבות מדומיינות המטעות ומטות מהדרך. אותיות השם 'מדיין' צופן את השם 'דין' מגלה שמחשבות שווא צופנות בחובן דינים.
אין שתי מחשבות משמשות יחד בעת ובעונה אחת.
אנחנו מצווים להטות את מחשבות השווא למחשבות שוות. לעקור את החשיבה המדיינית, המדומיינת, השבויה בחיצוניות על מנת לפנות מקום לחשיבה שווה של השפעה והטבה הרואה את פנימיות הדברים של התמונה השלמה לחוות חסדים בפרט במצב שאנחנו נחלקים.

תפקידו הפעיל של המַטֵּה במסע חיינו
בהטייה ובנטייה משמשים בערבוביה ויש לפעמים גם בהטעיה

לדעת מתי ואיך להשתמש במטה כדי להפוך את המר למתוק, את החושך לאור, את הצרה להרחבה והכל מתחיל במחשבה ובדיבור שלנו.

התורה מקדשת את הדיבור – יש בו כוח עצום.
כל ענין הדיבור יש בו יצירת כלים של אור. כל אות היא כלי עם מילוי אחר של אור.
וכל ענין הקדושה הוא במיקוד וריכוז האור בחיינו.
דיבור סותר, פעם אומרים כך, רגע אחרי אומרים דבר אחר. זה גורם להטיית האור פעם לפה ופעם לפה זה יוצר בלבול ופיזור במציאות שלנו.

מוצא פה למצב שאין לו מוצא
קיבלנו את הנֶדֶר והשְׁבֻעָה – שתי דרכים בעבודה אישית
שְׁבֻעָה, היא בין אדם לחברו ובין אדם למקום, זו הכרזה אבסולוטית אישור ואימות של דבר מסוים, בדבר הקדוש או יקר לאדם, לעתים תוך הזכרת שם ה'. יש החמרה על שימוש בשבועה, לא ניתן להפר אותה ואין לה הגבלה של זמן.
שְׁבֻעָה לשון שבע נוגעת במסגרת השבע של טבע המציאות הקבועה בעולמנו.
לעומת זאת, נֶדֶר נועד לסלול דרך בעבודה אישית בין אדם לעצמו.
נדר הוא לא מצווה מתרי"ג מצוות. אדם בוחר בו מרצונו החופשי.
נֶדֶר הוא כלי המעניק כח ותעצומות נפש להטות מצבים העומדים כאבני נגף בחיים לכיוון הרצוי.
אדם הנודר נֶדֶר, הוא למעשה מדיר את עצמו מלעשות או לא לעשות דבר מה לזמן מסוים בתנאי שיקרה לו דבר אחר. נֶדֶר נעשה בהתחייבות מילולית גם ללא הזכרת שם ה' .

המטות והנדרים מעניקים לאדם את היכולת להרים את עצמו, לעלות ולהתעלות במסע החיים אך באותה מידה נדרים יכולים להוריד אותו באמירות לא אחראיות, בהבטחות ובהתחייבויות פזיזות.
מי שסטה מהדרך, מי שקשה לו לשלוט ביצריו בונה לעצמו חומות הגנה בינו לבין יצריו באיסורים בנדרים.
נדר בדומה ל-מַטֵּה יכול להעלות ובאותה מידה יכולה גם להוריד.
דרך השם 'מַטֵּה' בסוד אותיות והניקוד נהפך לקמץ ומורה על מַטַּה היפך של 'מעלה'
כמו נדר שהופר אותיות נֶדֶר משוכלות והופכות ל-נרד לשון ירידה.

שני קטבים מנוגדים בנושא נדרים
האחד מתייחס לחומרת הנֶדֶר, אדם מכניס את עצמו למערכת כובלת של נֶדֶר בחובה לקיים אותו.
והשני עוסק ביכולת להפר או להתיר את הנֶדֶר.
התרת נדרים היא 'פתח יציאה', לאפשר לאדם להתיר את עצמו מהתחייבות שלקח על עצמו.

תפילת 'כל נֶדֶר' ביום הכיפורים עוסקת בהתרת נדרים שנדרנו משך השנה גם אם בלי דעת כדי לאפשר יציאה לדרך חדשה.
למרות ועל אף שאפשר להתיר את הנֶדֶר עדיף שלא נידור כלל ונאמר תמיד "בלי נדר"! מאשר שנידור וניכשל.

נדרים הם במחשבה ולא רק בדיבור
כמה פעמים נדרנו לעצמנו במחשבה שאם…. אז….
כמה פעמים הבטחנו לעצמנו הבטחות אשר לימים התגלו כהבטחות שווא
המלחמה על מדיין, מייצגת את פנימיות המלחמה על הדמיון. הקרב על המחשבות המדומיינות המטעות אשר מטות ומורידות אותנו מהדרך.

המַטֵּה ההטייה והנטייה משמשים בערבוביה ויש לפעמים בהטעיה בדרך אל הארץ

מי יתן ונדע לעלות על דרך המלך אל הארץ המובטחת
כל אחד לארץ שלו במסע הפרטי שלו.

שבת שלום שבת

אלי אליזה לנדאו

השאירו סימן או תגובה ושתפו את החברים שלכם באהבה. .

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן