על־ידי 'מחלוקת קרח' והערעור על הכהונה התחזקה עוד יותר מעלת ההשפעה המהירה של הכהנים דוקא על־ידי פריחת מטה אהרן. 'הכלי יקר' מסביר שהפרח הוא סימן לכהנים הקטנים – 'פרחי כהונה'; והציץ הוא סימן לכהנים גדולים – הנושאים את הציץ על ראשם.

יש לנו נטייה לחשוב שרק בקודש הקודשים נוכל לפרוח. מבחן המטות של נשיאי השבטים שהוכנסו לקודש הקודשים הראה שרק מטה אהרון פרח. ללמד שרק אהרון הכהן יכול היה לפרוח בקודש הקודשים. יחד עם זאת, אין זה אומר ששאר מטות הנשיאים לא יפרחו, להיפך, זה רק אומר שלא כולם יכולים לפרוח באותו מקום. ייעודו של כל אחד לפרוח במקום אחר, לא כי הוא חשוב פחות, אלא כי הוא נחוץ בתפקיד אחר במקום אחר.

אנחנו נדרשים לדבקות בה'. אין מקום פנוי ממנו. "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"… בכל מקום שתרצה אהיה! צריך רק לגלות את ה'. הוא לא נמצא רק במרום משכן הכבוד, הוא נמצא גם בבור תחתית אפל. עלינו להאיר את האפלה באורו של אלופו של עולם. להכניס את אור ה' לתוך חשכת הגולה וברגע להרגיש גאולה. זה כל ההבדל בין גולה לגאולה – האות אל"ף, אלופו של עולם.

הגלות והגאולה מתחילים בתודעה.