פרשת קֹרַח במבחן המטות לחיינו היום
פרח מטה אהרון
מבחן המטות דרך השם בסוד האותיות
מחלוקת קֹרַח ועדתו
קֹרַח טען, "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים"
צריך שיהיה שוויון בין כולם, כל בני האדם נולדו שווים בתבנית אחידה, אך הם לא זהים.
אמנם כולם עוברים אותם שלבי התפתחות ותהליכי גדילה מינקות עד בגרות, אך לכל אחד מסלול משלו.
הדבר המשותף לכולם "כי נברא אדם יחידי", בהשגחה עליונה כל אחד יגיע למקומו המדויק.
משום כך נברא היחיד בתקופה מסוימת ולא בתקופה אחרת, בזמן ובמקום מוגדר בעולם כך שיוכל לקיים את תפקידו במילוי שליחותו בעולם.
קֹרַח חשב שכולם שווים, עשה השוואות ובסופו של דבר הרצון לשוויון מוליד מחלוקת.
בני אדם נולדים שווים אך לא זהים
כל בני האדם עושים השוואות – נולדו שווים אך לא זהים
כולם עוברים את אותו מסלול, אותם תהליכים, אותם שלבי התפתחות וגדילה מינקות עד בגרות עד שנדחקו לתבנית אחידה. טעות לחשוב שכולם נוצקו בתבנית זהה ואחידה. הדבר המשותף לכולם שכולנו נבראנו יחידים.
חז"ל אמרו "כי נברא אדם יחידי", שימלא את שליחותו ובשורתו שעליו לבשר לעולם כולו, שלשם כך הגיע הנה.
הרב סולובייצ'יק אומר, הקב"ה פועל על פי ההלכה האומרת "כי לא יתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של שליח"
הכל מכוון בהשגחה עליונה שכל אחד יגיע למקומו המדויק.
משום כך נברא היחיד בתקופה מסוימת בזמן ובמקום מוגדר בעולם שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם מילוי שליחותו ולא בתקופה אחרת כי הכל מותאם ומדוייק ברקמה מיוחדת שאין בה מקרה.
לכל אחד יש תפקיד מיוחד
מערך הבריאה עשוי בחלוקה מדוייקת, לכל אחד יש את החלק שלו:
כמו לדומם, לצומח לחי ולמדבר, כך לכל אדם יש תפקיד מיוחד בעולם המשתלב במערך הבריאה.
כל אחד מלא מהות אחרת של נשמה בהתאם למערך שלם. קרח כפר במערך הזה, כשהוא כשחלק על החלוקה של הכהנים והלויים.
הוא היה עסוק בחלקו של האחר במקום לראות את חלקו שלו ולשמוח בו. הוא ניסה לנכס לעצמו את התפקיד של משה ואהרון,
מבחן המטות - פרח מטה אהרון
אחרי שערער קרח על סמכותו של אהרון ציווה הקב"ה לקחת מאת כל נשיא מטה, ואיש את שמו יכתוב על מטהו. האיש אשר יבחר בו ה', יפרח מטהו. הרבי מלובביץ' מסביר שכאשר הקב"ה בוחר לגרום למטה יבש לפרוח בין לילה, מלמד על הבחירה האלוקית באדם מסוים לתפקיד מסוים! אות ומופת התקיים במקל היבש שהתעורר לחיים: "וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי".
כל עניין המטות בא להראות, שמי שמחובר לשורש ולמקור הריהו בבחינת "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים", ואילו המנותק מהשורש מתייבש לגמרי.
"שְׁקֵדִים" אותיות קדשים – משה ואהרן משבט לוי קדושים הם.
השקד הוא פרי הממהר להפריח מכל הפירות, עשרים־ואחד יום עד גמר בישולו. הבחירה באהרן הכהן מגלה את ההשפעה הנפעלת על־ידי 'ברכת כהנים' שנעשית במהירות כפריחת השקד ללא חשבונות ועיכובים.
לכל אחד יש את המטה והמקום לפרוח
על־ידי 'מחלוקת קרח' והערעור על הכהונה התחזקה עוד יותר מעלת ההשפעה המהירה של הכהנים דוקא על־ידי פריחת מטה אהרן. 'הכלי יקר' מסביר שהפרח הוא סימן לכהנים הקטנים – 'פרחי כהונה'; והציץ הוא סימן לכהנים גדולים – הנושאים את הציץ על ראשם.
יש לנו נטייה לחשוב שרק בקודש הקודשים נוכל לפרוח. מבחן המטות של נשיאי השבטים שהוכנסו לקודש הקודשים הראה שרק מטה אהרון פרח. ללמד שרק אהרון הכהן יכול היה לפרוח בקודש הקודשים. יחד עם זאת, אין זה אומר ששאר מטות הנשיאים לא יפרחו, להיפך, זה רק אומר שלא כולם יכולים לפרוח באותו מקום. ייעודו של כל אחד לפרוח במקום אחר, לא כי הוא חשוב פחות, אלא כי הוא נחוץ בתפקיד אחר במקום אחר.
אנחנו נדרשים לדבקות בה'. אין מקום פנוי ממנו. "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"… בכל מקום שתרצה אהיה! צריך רק לגלות את ה'. הוא לא נמצא רק במרום משכן הכבוד, הוא נמצא גם בבור תחתית אפל. עלינו להאיר את האפלה באורו של אלופו של עולם. להכניס את אור ה' לתוך חשכת הגולה וברגע להרגיש גאולה. זה כל ההבדל בין גולה לגאולה – האות אל"ף, אלופו של עולם.
הגלות והגאולה מתחילים בתודעה.
פרשת קרח לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע