פרשת אמור - מקדש ישראל והזמנים

ר' חיים ניהל שיחה עם אלוקים על גהינום וגן עדן.
אמר לו אלוקים: "אראה לך איך נראה גיהינום".
הוא הוביל את ר' חיים לחדר ובו קבוצת אנשים מורעבים ונואשים, ישובים סביב שולחן עגול גדול. במרכז השולחן ניצבה קדרה ענקית מלאה תבשיל מעורר תיאבון, חם ומהביל, שהספיק לכולם לשבוע עם שאריות.

התבשיל העלה ריח ניחוח שגירה את בלוטות הרוק בפיו של הרב.
אבל אף אחד לא אכל.

כל אחד מהסועדים אחז בידו כף בעלת ידית ארוכה מאוד – ארוכה מספיק להגיע לקדרה ולהעלות מן התבשיל מלוא הכף, אך ארוכה מדי מכדי להביא את האוכל אל פיו.

ר' חיים ראה שסבלם אכן נורא, והרכין את ראשו בחמלה.

"עכשיו אראה לך את גן עדן", אמר אלוקים, והוביל אותו לחדר אחר, זהה לראשון: אותו שולחן עגול גדול, אותה קדרה ענקית עם אותו תבשיל, ואותן כפות בעלות ידית ארוכה. אבל הפעם שרתה בחדר שמחה גדולה; כולם נראו שבעים ומרוצים, שמנמנים וסמוקי לחיים, בריאים וקורנים מנחת.

ר' חיים לא הבין והביט בתמיהה אל אלוקים.
"זה פשוט מאוד", אמר לו אלוקים
"ההבדל בין גן עדן לגיהינום
הוא המרחק בין הרצון לראות רק את עצמך, לבין היכולת לראות מעבר לעצמך…

האנשים בחדר הזה למדו להאכיל איש את רעהו".