פרשת מקץ בסוד נקודת החולם והניקוד

"וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר" 
"וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר…"
וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת:

וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם:

יש כאן רמז עצום לחיינו מפרש 'דגל מחנה אפרים'.
שבע הפרות הטובות והרעות מגלמות 'שבע מידות'. 'מידות' הן תכונות אופי בנפש. כל מידה נמדדת מתוך אחת משבע ספירות תחתונות 'עץ החיים'.
מפורש בזהר ובתורת החסידות שבכל מידה יש  מידה טובה לעומת מידה רע – "זה לעומת זה".

"ידוע שיש שבע מדות חסד וגבורה וכו'… והנה יש במידות אלו בחינת רע ובחינת טוב" [דגל מחנה אפרים].
כלומר, שבע המידות אלו הם שבע שבילים שאדם צריך לעלות ולהתעלות בהן – לזכך את המידות שלו על פי דרך התורה.

הפרות מלשון פרים ורבים, בפירוש של הפרייה והתרבות.
הפרות שעולות מן היאור, הן מידות שאדם צריך לעלות בהן למעלה למעלה.
היאור משתמע לשתי פנים, מחד, אור התורה כשהתכונה מתוקנת, מאידך, לעומת זה, יאור מלשון יוהרה וגאוה. אז צריך אדם למשוך לצד הטוב שבהן כדי שיתרבה הטוב בעולמו ובעולם.

'שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים' בכתיב חסר קוראים שבע השבילים.
כשהן עולות מן היאר עולות שבע פרות רקות בשר, תכונות רעות ריקות מתוכן – "ותאכלנה הפרות הרעות וכו' את הפרות הטובות ולא נודע כי באו אל קרבנה" 
אדם שהתרגל לצד הרע אז הרע בולע גם את המעט טוב שיש במידות התכונות הטובות.

שבע מלשון שבועה, דרשו חזל, נשמה לפני שירדה לעולם "משביעין אותה תהי צדיק ואל תהי רשע". מפרש בעל התניא, צדיק מלשון תצדיק ותפעל בענווה עם המידות שקיבלת ואל תחפש אשמים ותרשיע אחרים ברע שלך, אזי ממשיכים שפע וברכה על כל העולמות מביאים שובע לעולם.

ותרעינה מלשון ריעות והתחברות באחו לשון אחוה וריעות.