פרשת קדושים בסוד האותיות
ואהבת לרעך כמוך
קדושים תהיו - מובדלים אך לא מתבדלים
אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, באה התורה ומצווה – קְדֹשִׁים תִּהְיוּ! התורה מצווה אותנו.
קדושה, אין זו מצווה פרטית
אלא ייעוד כללי המוטל על כל יהודי מצד שורש נשמתו. עם זאת, עליו להתעלות במעלות הקדושה בזכות עצמו – במחשבה בדיבור ומעשה מתוך אהבה ויראה.
תהליך ההתקדשות איננו קורה בהתנזרות על הר גבוה, בהתרחקות מהחיים, אלא דווקא בחיכוך בין אדם לחברו בחיי היום יום! בהתמודדות עם קשת רגשות בכל מיני מצבים שהחיים מזמנים לנוץ
התורה מעניקה לנו את הדרך להתקדש באמצעות חוקים מוסריים וצדק חברתי.
הידוע והמוכר "ואהבת לרעך כמוך" כל התורה כולה, על רגל אחת.
כולנו ערבים זה לזה בערבות הדדית. כל הסוד הוא להשכיל לאחד את כוחנו מבפנים, להתגדל ולהתקדש כאיש אחד בכח האהבה!
התקדשות היא תהליך 'קדש עצמך במותר לך[1]'. קדש את עצמך בדברים שאין בהם איסור מוחלט, כמו בעריות ובמאכלים אסורים. אין זה אומר שצריך להתנער לגמרי מהנאות העולם הזה ולפרוש מענייני החומר, דבר שכזה אפילו נחשב לחטא. להפך, יש להתקדש ולהתעלות באמצעותם – באופן של "בכל דרכיך דעהו[2]". בכל איברי הגוף והמחשבה.
פרשת קדושים מעניקה לנו הוראות מדויקות איך להתעלות במעלות הקדושה דרך מצבים בחיים: בין אדם לחברו ובין אדם למקום; שמירה על חוקים מוסריים וצדק חברתי.
סור מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב
קדושה היא עבודה יומיות בכל תחום בחיינו. לקרב את הטוב בהרחקת הרע תחילה כדי לעלות לתודעה גבוהה – 'ארץ ישראל' שהיא לא עוד ארץ על המפה אלא היא מקום מרומם בתודעה מקודשת.התורה לא אומרת כמה, מתי ואיך לדבר, לאכול, להתענג ולהתפרנס, אלא דורשת עבודת מידות. על כן אומרים חכמי הסוד, 'סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב[3]' – תחילה "סוּר מֵרָע"! מצא את המינון הנכון במותר לך, בשלב הבא "וַעֲשֵׂה טוֹב"!
שורש "קדש" מופיע שלוש-עשרה פעמים בפרשה
גימטרייה אחד = 13 = אהבה. כל נשמות ישראל כלולות בשם אחד – שם י.ה.ו.ה בכל הוויתם.
וסמכה התורה "ה' אחד" למילה וְאָהַבְתָּ
וכאן סמכה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'" – ה' אחד כולל ומתכלל באחדות, הבטוי המקסימאלי לאהבה.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בסוד האותיות
התמצית לכל התורה כולה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" עליה רבי עקיבא אמר "כלל גדול בתורה"
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אומר ה"שפת אמת", קיום המצווה, זו עבודה, לא רק קשה מאוד אלא כמעט ובלתי אפשרית.
כתוב 'לרעך' לכאורה, צריך היה להיות כתוב 'את רעך'
המילה 'את' כוללת בתוכה הכל מ-א' עד ת',
תכל'ס, זה בלתי אפשרי לאהוב ככה את רעך.
רעך הוא הרע שלך…
'רע' בשפה העברית הוא ידיד, חבר, שותף, עמית.
'רע' הוא גם ההיפך מטוב.
אז למה הכוונה "רעך"?
התשובה היא גם וגם…
רעך הוא השתקפות הבבואה שלך מכל הצדדים.
ואהבת לרעך מקבל משמעות של לאהוב ולקבל את הרע שנמצא בחברך כמו זה היה הרע שלך שאתה מקבל אותו.
'ל-רעך' מתאפשר רק כשנעורר את הניצוץ האלוה-י בנקודה שבלב
האות ל' היא היחידה באותיות האלף בית שעולה מעל השורה.
בקומתה הזקופה והאצילה היא מחוברת אל הניצוץ האלוהי שממעל והיא משמשת כמגדלור מאיר ומכוון לנקודה הטהורה שבכל דבר גם לנקודה שנמצאת ברעך.
הבעש"ט אומר, אל חלק אלוה ממעל שבו (בחברך) ובך – אותה יש לאהוב ואיתה יש לדון כל אדם לכף זכות
האות ל' מופיעה בלב (אמצע, מרכז) ה-אלף בית העברי בין האותיות כ' ו- מ' וביחד הן אותיות מ.ל.ך. מלך הוא מי שמחובר אל הלב שלו ואל האחר.
מהי אהבה?
אנחנו מצווים במצוות 'לא תעשה' יותר מאשר מצוות 'תעשה'
365 מצוות 'לא תעשה' אח"כ 248 מצוות 'עשה' ,
הרגע הזה הוא נצח!
כל מעשה והתנהלות מטביע את חותמו ומנציח את תוצאותיו לך ולצאצאים שלך, בכל רמה, גשמית ורוחנית
אתה, את ואני קובעים את גורלנו וגורל הדורות הבאים
לראות מעבר לרגע המצומצם הזה! הכל הוא אחד ואחד הוא הכל
בגימטריה אחד = אהבה
בשם הבעל־שם־טוב מובא "דגם המַרְאָה" כדי להמחיש את הרעיון של רֵעֲךָ. החבר משמש כמראה, שיקוף לנפשו ולמצבו הרוחני של האדם. אדם המסתכל במראה רואה לכלוך על הפנים המשתקפות מולו, וגם אם ינסה לנקות את המראה – הלכלוך לא יֵרֵד. כל מה שהוא צריך לעשות זה לנקות את פניו, ורק אז יראה בהשתקפות פנים נקיות מלכלוך. אדם הרואה פגם בחברו, רואה בעצם את החיסרון של עצמו.
בספר החינוך מובא, שאדם צריך לדעת שכל מה שקורה לו מטוב ועד רע מגיע מאת ה' – אין רע יורד מלמעלה. ואם חברו עשה לו רע – לא החבר הוא הסיבה לרעתו כי אם ההשגחה העליונה, המסבבת מצבים ואירועים כדי לעורר אותו.
החבר הוא רק שליח ביד ה', ונגזר עליו להרע. "מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב" אם יטור או ינקום האדם בחברו הרי הוא כופר בהשגחה העליונה.
לְרֵעֲךָ – האות למ"ד מכל האותיות היחידה שעולה מעל השורה. בקומתה הזקופה והאצילה משמשת כמגדלור מאיר. היא מופיעה באמצע (לב) אותיות אל"ף־בי"ת, בין האותיות כ"ף ומ"ם (כ"ף למ"ד מ"ם), שלושתן ביחד מצטרפות לאותיות מל"ך.
"מלך" הוא מי שמחובר אל לבו של האחר.
מצות ואהבת לרעך היא מהצוות הקשות ביותר לקיימה, ומי שזוכה לקיים אותה בשלמות כאילו קיים את כל התורה כולה. אחרת, במקום שאתה מפיל – שם אתה נופל…
קדושה מתחילה ב'לא תעשה'
לא תִקּוֹם ולא תִטּוֹר אחת ממצוות "לא תעשה", אוסרת על נקמה באדם מישראל, על אצירת זכר החטא ועל שמירת רגשות עוינים כלפי אדם כלשהו.
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
'עיוור', הוא אדם סומא –
'מכשול', הוא כל מה שסמוי ממנו לא רק מהעין אלא גם מן הידיעה.
סומא יכול להיות גם אתה, גם את, בזמן זה או אחר בחיים.
סומא, הוא אדם תמים המוכן ללכת אחרי אדם אחר או רעיון כלשהו בעיניים עצומות ולהתמסר לו.
הסומא הוא אדם מוגבל. פיזית, רגשית או נפשית
הוא אינו רואה את מה שסמוי ממנו… את האותיות הקטנות.
הוא מתמסר בעיניים עצומות לרעיון או אדם שיוביל אותו.
לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל לפני סומא, משמע, לא לעשות שימוש במוגבלות של האחר, לא להפיל אותו רק כי הוא לא רואה את הפרטים הקטנים.
לעשות שימוש במוגבלות שלו, להפיל אותו לעבירה רק כי הוא לא מודע, לא יודע או לא מבין, זה לשים מכשול בפני סומא.
על אותו משקל לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, חירש אף הוא אדם מוגבל. הנקודה כאן אינה אם הוא שומע או לא שומע, אלא העובדה שהחירש לעולם לא יֵדַע שקיללו אותו. כמוהו כאדם שאינו נוכח פֹּה או אינו מודע למצב.
אם פעם חשבתי שזו רק אמרה יפה, היום אני מבינה את עומקם של הדברים… במקום שאתה מפיל – אתה נופל…
מי יתן ונשכיל לאחד את כוחנו לאהבה ולהיות כולנו אחד – באהבה!
[1] תלמוד בבלי יבמות כ א
[2] משלי ג ו
[3] תהלים לד טו
פרשת קדושים לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע