נִצָּבִים דרך השם בסוד האותיות - הצופן לחיים

ישראל מקדשים את הזמן
כל מהותנו טמונה במישור הזמן, להעניק ערך של קדושה למציאות חיינו.
הקדושה מתגלית על ידינו ומתוכֵנו בהכרת החשיבות לערך הזמן. להיות עם סגולה ישראל, משמע להיות ניצבים ישר לפני ה-אל.
אין חטא חמור מביטול זמן. אלא אם כן אדם הוא 'עבד'.
על פי ההגדרה 'עבד', הוא מי שזמנו אינו שייך לו והוא תלוי בזולתו.

נִצָּבִים לשון מינוי, מורה על גדלות וחשיבות
הקריאה – כלכם אותיות כמלך כל פרט בתוך הכלל הוא 'כמלך'.

אַתֶּם – נִצָּבִים – הַיּוֹם, זה בחינות אדם – מקום – זמן
אַתֶּם בחינת אדם. כלל ישראל; בנויים מפרטים, כדי להגיע לשלמות;
נִצָּבִים בחינת מקום, אליו נשלחים ועליו מוצבים;
הַיּוֹם בחינת זמן, הנצח מקופל בהוויה של הרגע הזה בכל יום ויום ממש. (ליקוטי הלכות)

נִצָּבִים משמשים כתפאורה בסרט ללא אמירה או תפקיד מיוחד
מוֹעֵד – הוא גם אדם נופל או סוטה מהדרך
מוֹעֵד בשינוי ניקוד, מוּעָד נועד להיות בעתיד

נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם – נקראים להתייצב
נִצָּבִים! לעמוד ניצבים ברצף תנועת הזמן והשינוי אל מול אתגרי החיים: חיי החומר הארציים, אחרת נמצא את עצמנו 'מועדים' ונופלים מהדרך מתוך פחד ואחיזה, היצמדות לחומר ולנוחות, נעים ממשבר למשבר ומגלים שהגג של אתמול הוא התחתית של המרתף של היום, עד שנסכים לשנות.

חיים אינם נמדדים רק באורך השנים
אינם נמדדים בשנות הגוף הגשמי כי אם במהותם הפנימית רוחנית.

כֻּלְּכֶם נקראים
על כל אחד ואחת לעמוד במינוי אליו הוא נועד.
להתייצב במקומו המדויק למלא את שליחותו ותפקידו המיוחד בעולם
אחרת נחיה חיים נחותים ודוממים ללא תכלית תשוקה, או מטרה, כניצבים בסרט של מישהו אחר, מבלי שקולנו יישמע.
נפספס את ההזדמנות לחוות חיים מלאי משמעות עם תפקיד.

אַתֶּם באחדות – השלם על כל חלקיו
בזכות כל אחד ואחד בכל זמן וזמן
אַתֶּם אותיות אֱמֶת – בגימטריה קטנה אַתֶּם=9
חסר 1 כדי להגיע ל-10 המייצג כלל בו כולם נמנים שווה בשווה ללא חילוק בין גדול לקטן, בין עני לעשיר.
אם כך, מיהו האחד החסר?
זה אתה, את, אני, כל אחד מאיתנו הוא האחד שיש לו אחריות להשלים את אתם ב-אמת כדי להגיע לאחדות ולא להשליך את האחריות על האחר או על 'מגבלות' מדומות.

רק באחדות יש כוח אדיר להתגבר על כל מצב מבלי להישבר.
"להיות בשמחה תמיד" – רבי נחמן אומר, בשמחה אותיות מחשבה והכל מתחיל במחשבה כדי לחיות חיים מלאי חיות ושמחה, בנוכחות מלאה. חיים שאין בהם המשכה אין בהם שמחה, הם אינם חיים באמת אלא מות, זה להיות נפקדים מהחיים
כל הסוד הוא לדעת מתי להיות נפקד ומתי להיות נוכח בחיים, מתי לעצור ומתי ללכת, כדי להגשים את מי שאנחנו ב- 'אמת' וב-'אתם'.

משל לכוחה של אחדות מתוך "ילקוט מעם לועז"
מעשה בזקן שביקש מבניו לפני מותו, הביאו לי חבילה של קנים.
אמר להם "מי יכול לשבור את החבילה"?
נטל כל אחד את אגודת הקנים ולא יכל לשברה.
אמר להם אביהם "אני יכול לשברה", התפעלו הבנים איך יוכל, והרי הוא זקן ותש כוח?
מה עשה? נטל את האגודה ופרק את הקנים אחד אחד ושברן.
אמר האב, זה המסר שלי עבורכם: "אם תהיו בפירוד כל אחד יוכל לשבור אתכם.
אבל אם תהיו כולכם באגודה אחת אף אחד לא יוכל לשבור אתכם או לעשות לכם רע.
האחדות מתחילה בתוכנו בכל אחד ואחד בינו לבין עצמו, אחדות התא המשפחתי, אחדות הקבוצה והאחדות בעם.

כֻּלְּכֶם כל איש ואיש מישראל חשוב במעלתו ללא הבדל של מעמד, גיל או השקפה.
טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ": מדגיש את ההתייחסות האינדיווידואלית באחדות מתוך השוני בתוך כל מצב.
היום אנו מפוזרים בגלויות.
'גלות' היא מצב תודעתי של חויית נתק בין הנשמה לגוף – מצב של חושך בנוכחות נפקדת.
בגלות אנו מפוזרים ומפזרים את עצמנו לאלפי רסיסים בין אנשים ובין מצבים.
קיבלנו הבטחה בכל יום מחדש
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ
תחילתו של יום חדש מתחיל בשעות החשכה, "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד"
כך הם חיינו וחיי ישראל. בהתחלה נמצאים בחושך הגלות עד שיעלה אור היום אור הגאולה.

היום הרת עולם
ראש השנה הוא היום בו נולד האדם הראשון, כבר באותו יום הוא נכשל, מכאן ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם.
כתוב בזוהר הקדוש בראש השנה ישנו רגע אחד, בו כל העולם נעצר ומת ברגע הזה מתחדשת שנה חדשה.
היום הרת עולם
היום הרת עולם, הרת לשון הריון. ראש השנה הוא הריון שיש בו את הכוח להוליד את עצמנו מחדש, להיות שותפים בבריאה. לתקן ולברוא מחדש את העולם ואת עולמנו.

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע…
נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים
חיים אינם נמדדים רק באורך שנות הגוף הגשמי כי אם במהותם הרוחנית
חיי גוף בלבד, יש בהם מוות נפשי. אלה הם חיים ממקום מקולקל ומקולל, מגביל והורג את מי שנועדנו להיות .
לבחור בחיים, משמע, לבחור לחיות חיים של המשכה והשפעה על הסביבה ועל הדורות הבאים. חיים שיש בהם המשכיות מתוך ערכיות בערך עליון.
לבחור בחיים, משמע לבחור להשפיע אור
להשפיע מאורו אל חברו אין פירושו להפחית מאורו.
עם ישראל הם כמו הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר עשויה מִקְשָׁה אחת
כמו בחוק הכלים השלובים הם משולבים בערבות הדדית זה לזה. כל מעשה טוב מעלה את כולם ולהיפך מוריד את כולם.
על כן, ניצבים, על כל אחד לעמוד ניצב למלא את תפקידו בתכלית למען עצמו ולמען כלל ישראל,
משה רבנו מוסר לכל אחד את המינוי שלו " אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת… כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". בין אם הוא נוכח במקום ובין אם לאו. במעמד ראש השנה, כל אחד מקבל מינוי לשנה החדשה לחיים.

לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא… לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא …וולֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא
הכל מצוי בתוכך בהישג יד, כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ: בדיבור הרגש ואהבה הכל אפשרי.
הנסתר טמון בגלוי
כל אחד מחויב לגלות למה הוא נועד.
בתפילה ובהתבוננות עד שיתגלה לו מינויו ותפקידו המיוחד, צריך רק להקשיב באמת לאמת.

השבת האחרונה של השנה, לפני שמתחילים שנה חדשה אנחנו נקראים לעמוד 'נִצָּבִים' מול מצבים בחיים 'להשיב' את שיווי המשקל לאותם מקומות שמעדנו.

שנזכה להגיע מוכנים לראש השנה ולגלות את היופי, הכישרון, הייעוד שהשם נטע בתוך כל אחד ואחת, לטובת כלל ישראל וכלל הבריאה.

שבת מקודשת ומוקדשת לבחירה – לבחור בחיים באמת.
ומה איתכם?
אני בחרתי בחיים! כל יום מחדש.

שבת שלום וברכה

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה

אלי אליזה לנדאו