פרשת נֹחַ דרך השם בסוד האותיות – צופן הבריאה לחיים

האמיתות הגדולות מסתתרות בתיבה.
סודות כמוסים מוצפנים בתיבת נח – רבדים על־גבי רבדים במרחבי החיים.
תחילה, תיבה, מהי?
תיבה היא גוף או מבנה; מכולה, כלי קיבול לאחסון או להעברת תוכן;
תיבת נגינה; והיא תיבת ארון הקודש לספר התורה;
אך במקור, 'תיבה', היא מילה המורכבת ממספר אותיות.

'אות' היא 'אבן'.
בספר יצירה כתוב "שתי אבנים (=שתי אותיות) בונות שני בתים (= בונות שתי מילים), שלש אבנים (=שלוש אותיות בונות ששה בתים (= בונות שש מילים)…" וכך הלאה באין־סוף צירופים, אות ועוד אות מצטרפת למילה, לבנה (אות, אבן) על גבי לבנה בונה תיבה לתיבות ליצירת חיים. אותיות שפת הקודש הן אבני הבניין של הבריאה. שפה המְעַבֶּרֶת בשורש כל מילה פירוש ומשמעות פנימית עמוקה אודות החיים והבריאה. צופן הבריאה מוצפן באותיות התורה.

רבי שמעון בר־יוחאי שכתב את ספר הזוהר, העוסק בפנימיות התורה, קרא לו "תיבת נֹחַ"
מפרש הרמח"ל: נֹחַ אותיות ח"ן ראשי תיבות חכמת נסתר.
תיבת נֹחַ – מודל התנהגות בעת סערה.
אין לך אדם שאין לו סערות, טלטלות ובלבול.
תיבת נח, אז, להגנה מפני מבול של גשמים, היום, להגנה מפני מבול של גשמיות עולם חומר. ההמלצה היא להיאחז בתיבות התורה ובתיבות ספר הזוהר, עצם הלימוד בהם יש בכוחו להגן על הלומד מפני בלבול של פגעי הזמן והמקום. נפתחים מעיינות החוכמה, ואיתם מתעוררת הנשמה ומקבלת הגנה.

הזוהר נכתב בזכות התכנסותו של ר' שמעון בר־יוחאי בזמן שהרומאים רדפוהו. סודות נשגבים עליונים לא היו יכולים להיכתב ללא התכנסות הכוחות הפנימיים.

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר
עֲצֵי מלשון עֵצה.
כל אחד צריך להכין לו "תיבת נֹחַ" לעתות צרה או סערה, שתגן עליו מפני משברים.
תיבה כזאת הכרחית לשם התכנסות והתחזקות כדי לעשות בתוכה בירור ותיקון. גם אם היא קודרת, מעציבה ורחוקה מלהיות נוחה או נעימה, תבוא ההגנה רק מתוכה.
התיקונים הגדולים נעשים מבפנים, מתוך התבוננות פנימה ללא מפגש ישיר עם העולם החיצון. לכנס כוחות, להתגונן מפני הסערות המתחוללות בחוץ, כדי להתחזק.
לכשיֵצא מן התיבה יוציא לחופשי את כל הבירורים שנעשו בתוך עצמו. יעמוד מול כל הניסיונות שגרמו לו לבלבול, עד שישוב המצב הראוי והרצוי – כדי שיושלם התיקון בעוצמה ובגדלות.

נֹחַ מקבל את המידות המדויקות לבניית התיבה. מידות אינן רק יחידות מדידה, מידות הן תכונות אופי. לכל מידה יש שני צדדים שְׁנַיִם שְׁנַיִם… זָכָר וּנְקֵבָה.
בעלי־החיים מייצגים את "הנפש הבהמית". אדם צריך לעבוד על המידות, להכניס את "הנפש הבהמית" שלו לתיבה עד שיתעלה ברוחניות.
מידות התיבה, שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.
גימטרייה 300=שי"ן 50=נו"ן 30=למ"ד יחד מצטרפות לאותיות 'לשון'
תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ, את לשונך קודש.
מידות התיבה לכל הדורות
והרי תיבה היא מילה עלינו למדוד כל מילה, לקדש את טוהר המילה

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה.
מפרש רש"י – צֹהַר: יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה.
לחלון אין אור מעצמו, אלא דרכו נכנס האור, וכשאין אור – אינו מאיר.
לעומתו אבן טובה, אפילו כשאין אור מבחוץ – מאירה בעצמה.
יש אנשים שדיבורם הוא כמו חלון, שאין בו כוח להאיר מעצמו.
יש אנשים שאמירתם מאירה מעצמה לעולם כמו אבן טובה מאירה.

האמיתות הגדולות מסתתרות במילות הדיבור שלנו. המפתח למוסס מצבים שליליים בחיים מצוי בתיבות דיבור מוארות. דיבורים מאירים הם הפתחים ליציאה מהחושך לעבר מציאות בונה ומוארת. דיבור נחות מביא לנכות המשחיתה כל מידה טובה בגוף ובנפש.
התמקדות באור ממוססת ומסלקת את החושך
שנזכה להיות כאבן הצֹהַר להאיר מתוכנו את האור
לראות את הצֹהַר בכל צרה .

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם