פסח שני י"ד אייר יאיר מאור רבי מאיר
פסח שני - י"ד אייר יאיר מאור רבי מאיר בעל נס
פסח שני דרך השם בסוד האותיות
פסח שני
שלושים יום לאחר חג הפסח היה עם ישראל חוגג את ה'פסח השני'.
בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה הזדמנות נוספת להקריב קורבן פסח עבור אלו שלא יכלו לעשות זאת בפסח הראשון.
פסח זה שימש כהזדמנות שניה עבור אלו שלא חגגו את הפסח הראשון ולא זכו או לא הצליחו להקריב קרבן פסח.
היום משחרב בית המקדש, אין מקום להקריב בו קרבנות, כך יוצא שמציינים 'פסח שני' בקריאת משניות, באי-אמירת תחנון ויש הנוהגים לאכול בו ביצה ומצה.
מצטט הרבי מליובאוויטש זצ"ל בספרו היום יום:
"עניינו של פסח שני הוא שאין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן…".
פסח שני נותן לנו את התקווה והאמונה שתמיד בורא העולם ייתן לנו הזדמנות שניה לתקן את מה שהחסרנו.
פסח שני ביום י"ד אייר
י"ד אייר הוא יום ההילולה של רבי מאיר בעל הנס בפרשת "אמור" אותיות "מוּאר" מאור ואותיות "מאִיר".
מובא בגמרא [מסכת גיטין} שהתנא רבי מאיר בעל נס היה אחד מצאצאיו של נירון קיסר שהתגייר.
שמו המקורי היה נהוראי, תרגום ארמי ל'מאיר'.
מאיר על שהיה 'מאיר עיני חכמים בהלכה'.
"תנא" מסביר ה"בני יששכר" מה פירוש המילה "תנא"?
"תנא" תרגום מארמית זה "שני".
בארמית אותיות ת"ו – שי"ן מתחלפות ביניהן.
אותיות אל"ף וה"א שייכות לקבוצת אותיות שמוצא הגייתן מהגרון [אחע"ה].
כך יוצא ששם המילה "תנא" -נקרא גם "שנה" מלשון חזרה ושינון שהיו חוזרים ומשננים לימוד מדרשים והלכות.
פסח שני מרמז שתמיד יש לנו הזדמנות שנייה על אף שעבר זמנו ובטל קורבנו.
רבי מאיר הצדיק של הזדמנות שניה
פסח שני, ביום י"ד ניסן, ביום ההילולה של רבי מאיר בעל נס, מכאן, הוא הצדיק של הזדמנות השניה.
רבי מאיר הוא הצדיק של הזדמנות השניה.
הערב, יעמוד רבי מאיר בעל הנס וילמד זכות על כל מי שבא לפניו.
זכותו תגן עלינו על כל עם ישראל.
ט"ז אייר ממחרת פסח שני
החל לרדת המן לחם מן השמים ביום ט"ז אייר ממחרת פסח שני.
'המן' נקרא 'לחם אמונה'.
"מָן הוּא" אותיות אמונה.
הַמָּן, לחם משמים – היתה בו מידה מדויקת, כַּחֲלֵב־אֵם העשיר במרכיבי מזון חיוניים ומספק את כל צרכיו התזונתיים של הוולד.
אכילת המן היתה לשם קיום החיים, ברמה העליונה ביותר. חז"ל קראו למן 'לחם אבירים', אבירים אותיות איברים, רמ"ח [=248] איברים, שכולו נספג ברמ"ח האיברים ולא היתה בו כל פסולת כפי שיש בכל מזון.
הַמָּן אותיות מנה.
בני־ישראל מקבלים הוראה ללקט מנה מן הַמָּן, במידה הנחוצה להם לאותו היום בלבד. ואם רצו ללקט מעבר למנה, היה המָּן מעלה עובש ורימה – תולעים.
מעבר למנה, למידה ולשיעור יש את עניין האמונה.
מספר המדרש על קטני האמונה, שהיו טורחים ומשוטטים במדבר כדי לחפש את הַמָּן, ולעומתם בעלי האמונה, עם צאתם מפתח האוהל מצאו את הַמָּן זמין להם בלא כל טורח.
ביום שישי מבחן האמונה עולה מדרגה. משה נותן הוראה ללקט מן הַמָּן מנה ליומיים – לשישי ולשבת, "כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה", מי שלא ישמור לשבת, אם יבוא ללקט בשבת לא ימצא אותו. זה פלא, ביום השבת המָּן אינו מעלה רימה או עובש.
'המן' מעבר למנה, למידה ולשיעור יש את עניין האמונה – כל אחד מקבל את מה שנועד לו בעתו ובזמנו.
בני־ישראל עוברים במדבר מסע לביסוס האמונה בה' דרך צורך גשמי־בסיסי־יומיומי – לאסוף מן המָּן.
זה כל סיפור מסע חיינו ביסוס האמונה בקב"ה.