פסח שני י"ד אייר יאיר מאור רבי מאיר

 החל לרדת המן לחם מן השמים ביום ט"ז אייר ממחרת פסח שני.

'המן' נקרא 'לחם אמונה'.

"מָן הוּא" אותיות אמונה.

הַמָּן, לחם משמים – היתה בו מידה מדויקת, כַּחֲלֵב־אֵם העשיר במרכיבי מזון חיוניים ומספק את כל צרכיו התזונתיים של הוולד.

אכילת המן היתה לשם קיום החיים, ברמה העליונה ביותר. חז"ל קראו למן  'לחם אבירים', אבירים אותיות איברים, רמ"ח [=248] איברים, שכולו נספג ברמ"ח האיברים ולא היתה בו כל פסולת כפי שיש בכל מזון.

הַמָּן אותיות מנה.
בני־ישראל מקבלים הוראה ללקט מנה מן הַמָּן, במידה הנחוצה להם לאותו היום בלבד. ואם רצו ללקט מעבר למנה, היה המָּן מעלה עובש ורימה – תולעים.

מעבר למנה, למידה ולשיעור יש את עניין האמונה.

מספר המדרש על קטני האמונה, שהיו טורחים ומשוטטים במדבר כדי לחפש את הַמָּן, ולעומתם בעלי האמונה, עם צאתם מפתח האוהל מצאו את הַמָּן זמין להם בלא כל טורח.

ביום שישי מבחן האמונה עולה מדרגה. משה נותן הוראה ללקט מן הַמָּן מנה ליומיים – לשישי ולשבת, "כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה", מי שלא ישמור לשבת, אם יבוא ללקט בשבת לא ימצא אותו. זה פלא, ביום השבת המָּן אינו מעלה רימה או עובש.