סוד נשיאת ההפכים

מתוך משברים אנחנו נבנים

מסעות חיינו עוברים בין שבירה לבניה

השבירות הן החלק הבונה בחיינו
רק מבעד לשברים ברגעי השבירה אנחנו מוכנים לראות את הדברים באור אחר, לראות שיש שורש לכל הדברים כך שנוכל לעשות בחירה מחודשת – להיבנות מתוך השלמה ופיוס .

"כִּי תִשָּׂא" מקפלת בתוכה את סוד נשיאת ההפכים
היכולת להכיל פרדוקס מתגלה בכל מיני מצבים ובחיבור אל העצמי ואל האחר. מחד, לחיות בתוך מערכת של חוקים וערכים ומאידך, לבחור לדעת מתי לשבור את הכללים והכלים ומתי ללכת עם הכללים

כִּי תִשָּׂא בשלל משמעויות
איך אנו נושאים את משא חיינו? כעומס של משא כבד? כסבל המסבל את משאו? או כרוכב על מרכבה?
לא כובד מכריע אותנו אלא הדרך בה אנו נושאים אותו
השפה העברית מעברת מעברת במילה אחת כל כך הרבה משמעויות, את כולם נראה בהשתלשלות הפרשה.

כִּי תִשָּׂא, לשון התרוממות מעל מצבים
כִּי תִשָּׂא בנטל, בתוצאות ובהשלכות.
כִּי תִשָּׂא נאום ודברים
כִּי תִשָּׂא תפילה וברכה
כִּי תִשָּׂא רגליים ותיסוג לאחור
כִּי תִשָּׂא פרי, מטרות ורוחים
כִּי תִשָּׂא ותמחל, תרומם
כִּי תִשָּׂא לאשה

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם
מתפקדים בספירת מטבעות אך לא סופרים ראשים כדי לדעת את מנין בני ישראל .
למה לא סופרים?
בספירה, אדם מונה ובודק כמה יש: כסף, אנשים רכוש וכו'.
'ספירה' שורש 'סְפר', גבול.
הזהר מגלה, כשאנחנו סופרים אנחנו בעצם מגבילים את השפע.
היות וספירה ממוקדת בתוצאות הגלויות, במעשים ובזכויות שהשגנו עד עכשיו.
התעסקות בעבר מגבילה התקדמות והתחדשות.
עלינו להתרכז במאמץ ובעשייה על מה שאנחנו רוצים להשיג ולא על מה שהשגנו כבר.

"אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין"
כך אין הברכה שורה במנין הדברים.

'עין', מסמלת את ההסתכלות החיצונית על דברים.
בעוד הברכה שורה דווקא בדבר הפנימי שהוא סמוי מהתפיסה החיצונית.

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ
אם כן, למה שקל? ולמה מחצית?
'שקל" לשון משקל.
צריך אדם להחזיק את עצמו לחצי ולא לאדם השלם עד שיגיע לכדי שלימות.
כל אחד צריך לדעת היכן לשים את כובד המשקל, על העיקר או התפל?
שקל הוא כסף, לשון כסופים. כך כל אחד משתוקק ונכסף לדבר כלשהו .
אולם כאשר אדם נותן כסף לאחר, הוא למעשה נותן לו חלק מהכיסופים והמאווים שיש לו.

אז למה מחצית?
ביהדות כל דבר שלם עשוי משני חצאים, כמו גבר אישה, גוף ונשמה, רוח וחומר. כמו שני צדדים למטבע.
זאת ועוד, במילה מחצית, האות הראשונה והאות האחרונה אותיות מת,
האות השניה והאות לפני האחרונה אותיות חי
ובאמצע יש צ לרמז וצדקה תציל ממות.

אומר רבי נחמן: קיים צד שווה בין האש לבין הממון.
אין העולם יכול להתקיים בלעדי האש
הוא הדין בממון: הוא חשוב ומועיל, אם נוהגים בו כראוי
כמה אנשים ביחד יכולים ליהנות מהאש והאש לא נחסרת, כך הנותן, אינו נחסר מנכסיו ואינו מפסיד כלום.

וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ
בגימטרייא שקל = נפש
המילה " וְנָתְנוּ" נקראת אותו דבר ישר והפוך, רמז לנותן צדקה, מקבל בחזרה שכר נתינתו

סוד הנשיאה ב-כִּי תִשָּׂא לאשה, תִשָּׂא עיניים, תִשָּׂא בנטל, בתוצאות ובהשלכות

אמרו חכמינו, אין בגידה גדולה כמו חטא העגל
מעמד מתן תורה משול לליל הנישואין בין כנסת ישראל והקב"ה.
נישואין לשון רוממות
האיש מקדש את האשה, מרומם אותה בטבעת כשהוא אומר לה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו"
מה הוא בעצם אומר לה? הרי את מובדלת לי מכל הנשים.

חטא העגל כמוהו כאשה באמצע חופתה נושאת עיניים אל גבר אחר.
אומרים חז"ל "עלובה כלה שמזנה תחת חופתה"
האיש מקדש את האשה בטבעת, והקב"ה קידש את ישראל בטבעת התורה.
למה טבעת?
צורתה עגולה, עיגול ללא סוף וללא התחלה, מסמלת את ההשלמה והאיחוד בין שני חצאים – לאחד שלם ליצירת מעגל חיים שלם באין סוף מצבים.

בטבעת מוצפנים כל סודות טבע הבריאה לחיים בריאים ושלמים.
התורה מסמלת את הטבעת שהאיש מקדש בה את האשה.

משה יורד עם לוחות הברית ולנגד עיניו בני ישראל רוקדים סביב עגל הזהב.
וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
אומר הזהר הקדוש, בשעה שמשה ירד מההר, נפלו מידיו ונשברו ב' לוחות האבנים הראשונים מהצער והכאב למראה העוון, פרחו האותיות מלוחות האבנים כשראו את אשר העם שיחת. ברגע שפרחה רוח החיים מהאותיות הכבידו האבנים ונפלו. (ויקהל יא)
כתוב במסכת סנהדרין: אין לך פורענות שאין בה מעווֹן העגל.
כל צער הבא על כל אחד, בבריאות, בפרנסה, בזוגיות, הוא פירעון של חטא העגל.

סוד השבירה
פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים – כָּרִאשֹׁנִים. האמנם?!
כָּרִאשֹׁנִים? האם יכול להיות משהו כבראשונה?
האם יכול להיבנות משהו מתוך לוחות לבנו שנשברו?

משה שובר את הלוחות הראשונים אחרי חטא העגל, הוא למעשה משבר את המהלך הראשון כדי לבנות משהו חדש.
שבירת הלוחות הראשונים מסמלת את שלב ניפוץ התבניות הראשוניות שלנו, שלב נחוץ לבניה
נשמע פרדוקסלי?
תפיסת החיים היהודית, לכאורה, הדברים נראים כסתירות ועשויים להישמע כפרדוקס. ההיפך!
התפיסה היהודית היא מעשה מרכבה הרואה את השלם על כל חלקיו.
מערכת המורכבת ממכלול של דברים. שום דבר אינו עומד בפני עצמו.
הסוד טמון בתנועה! צריך לראות את התמונה הכללית של המרכבה ולנוע עם הדברים.
לשם כך קיבלנו את ההלכה לשם הליכה בין הדברים.
להתייחס למרכיב אחד מתוך המערכת המורכבת, זה לנתק אותו מהקשרו, הוא נעשה זר לכל המערכת.
לזה קוראים "עבודה זרה".

אם אני אינני אני, אז מי אני בכלל?
תמצית העבודה הזרה היא כשאני אינני אני
כאשר אדם איננו מחובר לעצמו, יוצא שהוא פועל מתוך מניעים סיבות וטעמים זרים לעולם המושגים שלו, לאמונות ולתפיסות שלו.

עגל מסמל את הסגידה לדבר שהוא זר למהות הטבעית שלנו.
עם הזמן העגל מנתק אותנו מעצמנו, עד איבוד הזהות העצמית
עד שיגיע משבר חטא העגל שלנו כדי שנצמח מתוכו.

'עגל' לשון 'עגול'
יצר האדם לעשות לו, להיות סגור ומרוכז בתוך עצמו, כמו בתוך עיגול עד שהחטא סוגר עליו. חטא העגל הוא מעגל שאנחנו סגורים בו, עסוקים בעבודת אלילים: אלילי הכסף, האופנה והמותגים, מצאת החמה עד צאת הנשמה.
ה-'עגל' יעורר בנו תחושת 'געל' ו-'לעג'.
'עגל' אותיות 'לעג' עד שנתפכח ונגלה ש-'עגל הכסף והזהב' לועג לנו.
לא משנה כמה נעבוד, הכסף והשפע אינם מגיעים ביחס ישר ליגיעה, אלא מאורו של הבורא.
אומר רבנו בחיי
עבודה זרה, בפשטות, זו האמונה שהשפע מגיע בזכות אנשים בשר ודם ולא ישירות מאורו של הבורא, לחשוב שהבוס הוא המפרנס ולא הבורא.

כִּי תִשָּׂא תְּפִלָּה ובְּרָכָה
בפרשה זו מוענקת לנו מתנה גבוהה ונעלה – י"ג מידות הרחמים בהן הבורא מנהיג את עולמו.
יש בהן כוח על טבעי, לרפואת הלב והנפש למשיכת חסדים, מתנה גדולה המבטיחה סליחה וכפרה, למחילה ורחמים על עם ישראל.
תפילה זאת איננה נאמרת בתפילת יחיד, אלא בציבור בלבד בבית הכנסת בימי הסליחות, בראש השנה ויום כיפור וכן בפתיחת הארון בעת צרה ותשובה.

י"ג מידות הרחמים לעולם אינן שבות ריקם.
ה' (1) – ה' (2) – אֵל (3)– רַחוּם (4) – וְחַנּוּן (5)– אֶרֶךְ אַפַּיִם (6)– וְרַב חֶסֶד (7)– וֶאֱמֶת (8) – נצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים (9) – נֹשֵׂא עָוֹן (10) – וָפֶשַׁע (11) – וְחַטָּאָה (12)– וְנַקֵּה (13)
מסביר התלמוד הבבלי שיש במידה הראשונה "ה'" כפילות, משום שבפעם הראשונה ה'- רחמיו של ה' על החוטא לפני החטא
ובפעם השנייה ה' מתוך רחמיו של ה' על החוטא אחרי החטא.
אמרו חז"ל, חייב כל אדם לשאוף להידמות ל-ה' כפי כוחו, להנהיג עצמו בשלוש עשרה המידות בהן הבורא מנהיג את עולמו.
ב'הלכות דעות', מלמדים: "
מה הוא נקרא חנון – אף אתה היה חנון;
מה הוא נקרא רחום – אף אתה היה רחום;
מה הוא נקרא קדוש – אף אתה היה קדוש.

זו פרשה של "ונהפוך הוא"
מאין סוף מצבי משבר לאין סוף מצבים של קבלה, סליחה והשלמה.
בחציה הראשון של הפרשה ה' אומר למשה:
"לֶךְ, רֵד! לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ אומר רש"י רד מגדולתך", "אתה כבר לא גדול בעיני, לא הולך אתך לארץ ישראל
משה לא מוותר, הוא נושא דְּבָרִים ומתחנן על העם בכל דרך אפשרית
במקום להיות שקוע ברגשות אשם וייאוש, אבדן ותיסכול, הוא מבין שזהו יצר האדם ששיחת ומיד מתמקד בבקשת רפואה לליבו ולנפשו של האדם
עד שבחצי השני של הפרשה נאמר למשה "קום עלה". "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" ממחיש לנו עד כמה תפילה מסוגלת להפך מציאות.
כל הסוד הוא בלקיחת אחריות.

שנזכה לשאת חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם לנשיאה מרוממת במסע חיינו.
תודה לאל!

אלי אליזה לנדאו

שתפו באהבה
"המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (פרקי אבות)

השאירו סימן או תגובה ושתפו את החברים שלכם באהבה.

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

כל הזכויות שמורות © אלי לנדאו – התבונה דרך השם

לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן