בְּרָכָה וּקְלָלָה עניין של תודעה
"בְּרָכָה וּקְלָלָה", בהתחלה הן אחוזות זו בזו בצמידות.
ו' החיבור מחברת ביניהן בלי יכולת אמתית להפרדה.

רק אח"כ הן מפורטות כשתי אפשרויות נפרדות.

'בְּרָכָה' היא מצב של גילוי אור התמלאות, חיבור והרחבת הטוב והשפע
'קְלָלָה' – היא מצב של העדר אור, חושך רוחני, ריק וחסרון המבקש להתמלא.
לכאורה בְּרָכָה וּקְלָלָה נראות כשני הפכים אך הן בעצם מהות אחת – הטוב טמון ברע!
מובא בדברי חז"ל "אין רע יורד מלמעלה", האנרגיה האלוקית אחת ואחידה. היא מקיימת את הכל כאשר טוב ורע משמשים בערבוביה.
ל-'רע' אין מציאות משל עצמו. יש בו את היכולת להתהפך. כל תפקידו לאפשר את הבחירה בטוב.

"כל דעביד רחמנא – לטב עביד" כל מה שעושה הקב"ה – לטובה עושה
אף הקללות אינן אלא ברכות, הן צופנות בפנימיותן טוב נאצל.
מכאן, הבחירה נתונה – בְּרָכָה? או קְלָלָה?
זה כבר תלוי במקבל, במעשיו, בראייתו ובהשקפת עולמו (הכלי יקר).
הכל עניין של תודעה – לא כל מה שנראה טוב מביא בְּרָכָה ולהיפך מה שנראה קְלָלָה זה רע.

המציאות שאנחנו רואים האם היא אכן המציאות השלמה?
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה
רְאֵה חוש הראייה הוא החזק מכל החושים בתפיסת המציאות של האדם.
ראייה היא סובייקטיבית, היא איננה מורכבת אך ורק מהתמונה החזותית הנקלטת מהסביבה.
ראייה מתרגמת את המידע הנקלט ומעניקה פרשנות בהתאם לתפיסת עולמו, מחשבותיו, רגשותיו וחוויותיו של הרואה.
מכאן, בְּרָכָה וּקְלָלָה, בעיני המתבונן, עניין של בחירה לעיתים בניגוד למציאות הגלויה.
שתיהן מצויות בתודעה – בפנימיות האדם– בלבו, במחשבותיו, במעשיו ובראייתו את פני הדברים.

רְאֵה עין הוא איבר הראיה
'עין' אותיות 'עני' היפך מעשיר
בקריאה פונטית המילה 'עני' נשמעת כמו 'אני' אותיות 'אין' מלשון אפס, כלום. אף היא נקראת כמו 'עין'

מכאן נבין שהיצמדות ל-אין ולשליליות דאגות ופחדים, ספקות ושליליות משבשים ומעוורים את הראייה.
חז"ל הגדירו את העושר במובן קרוב יותר למושג 'אושר'. העשיר האמתי הוא זה המאושר – רואה את מה שיש לו ולא להיפך את מה שאין לו.
בְּרָכָה איננה נמדדת בכמות.
בְּרָכָה היא היכולת להיות מאושר במה שיש ולהמשיך לייצר תולדות מתוך ה-יש.
בגמרא מובא "אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת, כי דעת הוא הכרה והרגשה"
בְּרָכָה' אותיות 'הכר ב' להיות בהכרה ובהודיה על ה-יש
'בְּרָכָה' אותיות 'ברך ה' לברך את ה' על כל ה-יש.

רְאֵה ציווי אלוקי – 'פקח' פתח את עיניך לראות את השפע האדיר שיש בעולמנו ללא כל קשר אם הוא שלך או לאו – זו הבְּרָכָה בהתגלמותה.

רְאֵה את הנולד מתוך מה שיש מבלי להיות מוגבל לראייה גשמית.
רְאֵה, לשון אזהרה מראיה נפרדת קלילה וקלוקלת שלא להיות שבויים בראייה מוגבלת, בחוסר סיפוק תמידי, תסכול וצרות עין אחרת תהיה זו קְלָלָה!

רְאֵה אותיות- האר את הראייה הצרה והחשוכה.
ראייה קצרה היא ראייה צרה ומצומצמת. רק ראייה למרחק מאפשר לראות רחב.
למה הדבר דומה? אומר הבעל שם טוב
מטבע קטן, אם נחזיק אותו קרוב לעין, יסתיר לנו את השמש הגדולה.
כך גם אם נחזיק בראייה צרה ומצומצמת היא תסתיר לנו מלראות את פני המציאות הרחבה.

רְאֵה לשון גילוי, נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:
הרעיון המרכזי של ברכות וקללות רש"י מסביר
בְּרָכָה , אדם מקבל שכר עוד בטרם ביצע פעולה או בטרם סיים אותה.
וּקְלָלָה, אדם לא יתחייב בה אלא אם כן הביא אותה עליו בהתנהלותו – בפעולותיו ובמעשיו.
למה הדבר דומה? לכדור הנזרק אל קיר, יחזור אל הזורק חזרה.
כך הבְּרָכָה טמונה בוודאות בכל דבר חיובי שנכניס לחייו של האחר, יחזור באותו מטבע חיובי, או להיפך חלילה הקְלָלָה.
לכן, וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים.

בְּרָכָה וּקְלָלָה פועלים על פי חוקיות
כָּל הַחֻקִּים הם חוקי הטבע הפועלים ומפעילים את האנרגיה האלוקית בחוקיות קבועה בעולם.
האנרגיה האלוקית היא הכח המחייה את כל הבריאה. היא איננה נראית בעין רגילה אך נוכחת בכל רגע, בכל דבר, בכל מיני צורות ומצבים בחיים בין אם נהיה מודעים לה ובין אם לאו.

וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת –
אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אם נעבוד בהתאמה לחוקי הבריאה
וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אם נפעל בניגוד אליהם
בְּרָכָה וּקְלָלָה אינם גורל. לאדם יש השפעה מעצבת עליהן בהתאמה למעשיו.

יסוד גדול ביהדות –הבחירה החופשית
רְאֵה פותח בלשון יחיד וממשיך לשון רבים לִפְנֵיכֶם—הַיּוֹם
אומר הגר"א, הַיּוֹם לשון הווה והוויה
כל המציאות היא בהווה האתמול והמחר הם דמיון –
העָבַר אַיִן העתיד עדיין וההווה כהרף עין
האתמול עבר, המחר נסתר והרגע הזה בו אתה נמצא – שלך הוא ממש
אנחנו תמיד במרדף אחר משהו; אחרי הזמן אחרי המחר, אחרי הדבר הבא אף פעם לא נמצאים ברגע הזה ממש.
היום הוא חידוש אך לא חדש. עלינו להתחבר אל תחושת החיות הראשונית של ההתחדשות שיש בכל התחלה.

יש לנו את מה שאין לנו ואין לנו את מה שיש לנו
יותר ויותר חסרה לנו היכולת והמיומנות להינות וליישם את מה שיש לנו
הַיּוֹם' כל האפשרויות פתוחות בפנינו לבחור ולהתחדש במה שיש לנו בחיי הנישואין, בעבודה, במשפחה ובכלל.

פרשת 'ראה' בונה מדריך שיעזור לנו לזהות את הדרך לבְּרָכָה להתחבר לאור הבורא.
בְּרָכָה וּקְלָלָה בערבות הדדית – הכלל תלוי בראייתו של היחיד
כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ
מדוע כתוב "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן"?
בְךָ מסביר "אור החיים הקדוש" " –בסיבתך יהיה חברך אביון.
האמנם?
תורת החסידות מגלה שכול הקיים בתוכי, מתגלם למולי במציאות חיצונית.
מכאן, אותו אביון נמצא גם בתוכי.
אביון מלשון תאב, מתאווה לדבר מסוים.
ברובד עמוק נגלה שאביון ועני אינם בהכרח מבטאים חוסר אמצעים מבחינה חומרית, קיומית-כלכלית, אלא מצב בו אדם נמצא בעניות מצד מצבו הנפשי.

ובאופן מעשי "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ"
במלאכי כתוב "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר… וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת… וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי!"

כפל לשון "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" בשביל שתתעשר. מצוות הַמַּעֲשֵׂר לא רק שאיננה מרוששת אלא היא מעשירה ומביאה עמה שפע ובְּרָכָה מכפילה כל דבר פי-10. כפי שאפשר לראות באותיות בְּרָכָה ב=2 ר=200 כ=20.
זו המצווה היחידה שהאדם מוזמן לנסות את קב"ה – נאמר במפורש וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת.

הזהר מראה את ההבדל בין מעַשֵּׂר מלשון עשר ועשירית ובין עשר שפירושו עָשִׁיר,
ההבדל הוא בנקודה העליונה של ה"שין".
בצד ימין או בצד שמאל? אתה תקבע באיזה צד לשים את הנקודה.
במילה עָשִׁיר הנקודה שמעל השין בצד ימין צד החסד והנתינה בזכותם תתעשר
במילה עַשֵּׂר הנקודה בצד שמאל, צד הקבלה. היינו קיבלת על מנת לתת מעשר ממנו כדי שתתעשר. אם תדאג רק לעושר, הנקודה שבשמאל תעמיס עליך עול הוצאות אחרות שיקטינו את העושר שלך.

עשר בספרות הקבלה מכונה בשם 'המספר השלם' מכיל בתוכו הכל.
עשר מהווה בסיס למילה עושר המייצגת שפע רוחני בגשמי.

'גשם', מילה מושאלת לתאר שפע היורד משמים בצורה של מים להגשים ולהצמיח, לא רק את האדמה גם את האדם.
האדם הוא צינור דרכו עובר השפע לגשמיות.
אם כן, כדי שתתעשר ותראה בְּרָכָה יש להזרים את השפע.
בְּרָכָה, לשון בְּרֵיכָה ונביעה
בְּרֵיכָה – היא כלי להכיל ולהזרים בתוכה מים
שפע שאין בו זרימה והמשכיות אין בו בְּרָכָה והשפע הופך למעופש כמו מים עומדים.

ברכה וקללה הם תולדה של אופן התנהלותנו

אנחנו המזון שאנו אוכלים
קיבלנו סימנים מה מותר ומה אסור לאכול, מה טמא ומה כשר
המזון שאנו אוכלים נטמע בתוכנו, הוא הופך להיות חלק מאיתנו ומשפיע עלינו בכל הרמות.
כאשר אנחנו אוכלים בשר, אנחנו למעשה מתחברים אל הנפש של הבהמה לכן התורה מרחיבה על חיה כשרה וטמאה.
"הדם הוא הנפש", הוא תמצית החיים, הוא נושא בקרבו את הDNA של כל בעל חי ואת התכונות המולדות המייחדות אותו.

בעלי חיים טמאים נושאים בתוכם תכונות חייתיות בהמיות היות והם טורפים.
באכילת בשר, דם הבהמה נטמע בתוכנו כך נוצר חיבור אל נפש הבהמה הנאכלת.
טמא אותיות אטם מלשון אטימות – התוצאה היא נתק בתוכנו.

ועוד תולדה של התנהלות – אחיזה ושמיטה
פעימת הטבע פועלת בכיווץ, התרחבות והרפייה, קבלה-נתינה, אחיזה-שמיטה.
כך גם האדם, בגופו, בנשימתו, במחשבתו ובכל תנועה שלו.
רעיון השמיטה מגלה לנו את הדרך להשיג משהו שאנו כל כך רוצים – לדעת להרפות ומתי .
לא צריך לחכות 7 שנים כדי לתרגל אותו, מדי שבוע יש לנו את שבת להרפות
שנדע מתי לשמוט ומתי לאחוז שהבְּרָכָה תאיר פניה אליכם.

כל המציאות שאנו רואים אינה אלא מראה של הפנימיות שלנו
ולכן השלם רואה שלם והחסר רואה חסר" (הבעש"ט)

שבת שלום
אלי-זה לנדאו

כל הזכויות שמורות © אלי לנדאו – התבונה דרך השם

השאירו סימן או תגובה ושתפו את החברים שלכם באהבה. .

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן