כשהאסור מתחפש למותר והשקר לאמת

החגיגה הגדולה של חנוכת המשכן
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

במערכת הזמן המוכרת לנו, שבע מייצג את מערכת הטבע.
שמונה הוא מעל השבע, מעל הטבע – מעל מימד הזמן והמקום.
שמונה מסמל את האינסוף נעדר גבול בהמשכיותו
"שמנה" אותיות "נשמה" היא אינסופית מעבר למימד הזמן והמקום.

הנשמה היא אש, היא האור והיא הרוח המפיחה בנו חיים
ויש לה הרבה פנים.
היא חמה, מושכת ומחממת, היא השמחה המרוממת, היא עולה וגם דועכת וכשהלהבה מתגברת היא גם שורפת.
טבעה של האש להתנשא כלפי מעלה ובטבעו של האדם היא מסמלת את אש האגו המנופח והגאוה המתנשאת.
האגו, מנוגד למהות האמיתית של הנשמה, הוא כמו אש זרה שורפת ומכלה את האדם.

האויר לנשימה, הרוח והרוחניות לנשמה
האות י' היא הניצוץ האלוקי – מפיחה חיים בנשמה עם כל נשימה המלווה בשאיפה של אויר.
איך נוצר אויר?
האות-י' הניצוץ האלוקי נכנסה אל תוך האור עד שהאור נהפך ל "אויר".

כמו הרוח המלבה את להבת האש, כך הרוחניות מעלה את הנשמה.
אולם כאשר הרוח חזקה מדי, היא עלולה לכבות את האש – או לגרום לה להתלקח ולכבות את האדם.
הכל עניין של מידה..
סוד ההתנהלות בחיים נמצא באיזון 'טוב ורע' הם עניין יחסי בהתאם למקום לזמן ולמינון.
משה ידע את החוקים, הכללים ואת סוד האיזון הטמון במצוות התורה ואת העקרונות הטמונים בכל אחת מהן.

כשהרוח מתעלמת מן הכללים הם מתהפכים
נדב ואביהוא הפריזו בהתלהבותם היתרה לקרבה אלוקית, אש הבערה רעבה בהם .
הם פעלו על דעת עצמם תוך התעלמות מההנחיות
ללא כל כישורים או רשות לפעול עד שדברים יצאו משליטתם עד ש- אֵשׁ זָרָה אכלה אותם.
זוהי יומרה והתנשאות לשמה וכלפי משה אשר עד אותו יום שמיני לחנוכת המשכן היה מקריב קרבנות אמרו חז"ל נדב ואביהו הורו הוראה בפני רבו.

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:
חטאם של נדב ואביהו לא היה חטא במובן המקובל. הם לא עברו על "לא תעשה", אלא הם פעלו מבלי שנתבקשו.
לדברי הרב קוק, זוהי התעלות הנובעת ממניעים אישיים כמוה כאש הזרה שהקטירו נדב ואביהו. היא לא עלתה לרצון לפני ה'. לכן יצאה אש ושרפה אותם לפני המזבח.
אמרו חז"ל : "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה"

ישנם תפקידים בעבודת הכהן שראויי להם שהכהן יהיה נשוי.
"כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום" (יבמות סב).
האשה מהווה מעין חומה ומגינה על האיש. בלעדיה האיש נשאר ללא חומה או מגן. בשם הרוחניות הם הפיחו עוד "רוח" באש עד שהאש נעשתה לאשה, (אש נקבית) אלא מה, היא היתה להם זרה. ולכן הם עוד לא היו בשלים לתפקיד.

חזל אומרים "אש זרה", ראשי תיבות של עוונותיהם של נדב ואביהוא
אישה, לא היתה להם
שתויי יין היו

זרע לא היה להם
רווקים היו
הורו הוראה לפני רבם

וַיִּדֹּם אַהֲרֹן כשראה את שני בניו נשרפים באש ה'
נדם ושתק בהתבטלות טוטאלית מתוך קבלת הדין – לא בכה ולא התאבל, המשיך בעבודת המשכן.
בכך גילה גדלות נפש עילאית, קדש שם שמים.
יש מצבים בחיים שערך השתיקה גדול מערך הדיבור.

הפרשה מסיימת בדיני מאכלות מה טמא ומה טהור
איך עניין המאכלות האסורות מתחבר לסיפור המשכן?

אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם:
טומאת מאכלות אסורות משקצת את הנפש ולאו דוקא את הגוף. יש עליהם איסור גמור!
כתוב בגמרא במסכת יומא. "אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם" מלשון אטומים וטמטום.
הטומאה מטמטמת וסותמת את דרכי זרימת החיוּת לאדם – בגשמיות וברוחניות.

התכלית שלנו להגיע להשראת השכינה בגוף, כמו במשכן. הגוף משמש כתחנת כוח לגילוי האור.
הכנסת האור איננה עוברת רק דרך המאכל עצמו, יש צורך בדיבור ומעשה להעלות את האור.
הברכה היא הדיבור והאכילה זה המעשה וביחד הם מטהרים את הגוף, מזינים ומאירים את המשכן.

לעומתם, מאכלות טמאים הנטמעים בגוף בטומאתן מטמאים ואוטמים את כניסת האור למשכן מצב כזה הוא כמו מות לגוף. אפשר לראות וְנִטְמֵתֶם כתובה ללא האות א' – מֵתֶם מות של הנפש.

התורה נותנת ודורשת שלושה סימנים מובהקים לחיה טהורה המותרת למאכל

– אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ
ובתוך כך היא מזכירה במפורש בשם ארבע חיות: הַגָּמָל, הַשָּׁפָן, הָאַרְנֶבֶת והַחֲזִיר –אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אך החזיר הוא המטעה מכולם
הגמל, השפן והארנבת יש בהם סימנים בולטים לעין, אי אפשר לטעות בהם לכן ניתן להתרחק מהם.
לעומתם, הַחֲזִיר מתחסד. יש לו את כל הסימנים הדרושים להיות חיה טהורה למאכל, הוא מעמיד פנים כאילו הוא כשר. הוּא מַפְרִיס פַּרְסָה וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה רק גֵּרָה אינו מעלה על כן טָמֵא הוּא לָכֶם:

המדרש מציין בשעה שהוא רובץ הוא פושט את טלפיו ומראה את פרסותיו כאומר אני טהור,
מכאן, הוא סמל לטומאה ולהתרסה נגד התורה והיהדות
כך גם בחיים, הנפילות הגדולות מגיעות כשהטמא מתחפש לטהור, כשהאסור מתחפש למותר והשקר לאמת.

ועוד מצינו בעניין שמיני, מאכלות אסורים מוצאים את הגוף מאיזון ואף מביאים לחולי.
הברכה השמינית 'בתפילת שמונה עשרה' היא לרפואה.
הגוף והנפש הם הטבע אשר מיוצג בספרה 7.
מחלה היא יציאה מאיזון הטבעי. שמונה הוא מעל הטבע, לכן הברכה השמינית יכולה לשנות את מה שהופר בטבע.

הקדושה וההתקדשות
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; קדוש הוא דבר מובדל ומקודש מכל דבר אחר.
אך קוד יש צורך לעבור דרך טהרה.
יש דרגה של טהרה ויש דרגה של קדושה. טהרה היא העדר של טומאה,
לעומת זאת, כדי להיות קדושים צריך להיות קודם טהורים
ולכן עלינו להשתדל להיות בטהרה כדי למשוך עלינו קדושה.

התורה היא תורת אמת, תורת חיים והיא אקטואלית לכל הדורות.
במיוחד לנו החיים היום בשנות ה-2000 בעידן הרוח, כשהתשוקה להתחבר לרוחניות גוברת
עד שלא פעם אנחנו פוגשים בחומריות שהתחפשה לרוחניות.
האסור מתחפש למותר והשקר לאמת.

על כן, מן הראוי לעצור ולבחון
ממה אנחנו ניזונים מטומאה או מקדושה? ברוחניות ובגשמיות
אל איזו אש התחברנו? האם זו אש הנשמה שלנו או שמא היא אש זרה לנשמתנו?

שנזכה לחיבורים מאירים ברוחניות ובגשמיות להתחבר לאור נשמתנו.
שבת שלום
אליזה לנדאו

השאירו סימן או תגובה ושתפו את החברים שלכם באהבה. .

"המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.