האש והאשה במשחקים של אש זרה

התורה כמו המשכן והנשמה – הם נצחיים! הם מעל הטבע הזמן !
הנשמה היא אור, והרוח מפיחה חיים באדם
מתוך ה- "אור" נעשה אויר
האות-י' הניצוץ האלוקי נכנסה אל תוך ה-אור ויצרה מהאור או(י)ר אויר.

האויר לנשימה, הרוח והרוחניות לנשמה
חכמת הקבלה עושה הקבלה בין האדם לטבע
בטבע, רוח חזקה יכולה לכבות אש חלשה וללבות אש חזקה, הכל עניין של מידה.
כל דבר במידה, בעתו ובזמנו.

כשהרוח מתעלמת מן הכללים הם מתהפכים
שְמוֹנֶה אותיות נשמה,
שְמוֹנֶה, בשינוי ניקוד, שמוּנָה לשון מינוי, תפקיד
במחשבת הבריאה, כל נשמה ממונה על תפקיד אחר

תפקיד הקטרת הקטורת נועד לאביהם אהרון הכהן
ביום השמיני נדב ואביהוא בניו של אהרון פעלו על דעת עצמם, לא קיבלו את המינוי, הכישורים והרשות לפעול. מתוך כך שלא קדם למעשה שלהם ציוויו ה'.

אמרו חז"ל נדב ואביהו הורו הוראה בפני רבו. חטאם לא היה חטא במובן המקובל. הם לא עברו על "לא תעשה", אלא פעלו מבלי שנתבקשו.
לדברי הרב קוק, זוהי התעלות הנובעת ממניעים אישיים כמוה כאש הזרה שהקטירו נדב ואביהו. היא לא עלתה לרצון לפני ה'. לכן יצאה אש ושרפה אותם לפני המזבח.
אמרו חז"ל : "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה"

לא כל אחד יכול להיות כהן גדול
יש כהן, ויש כהן גדול. מינוי הכהן הגדול בעבודת המשכן מצריך כישורים ונתונים מיוחדים.
וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: זוהי יומרה והתנשאות לשמה. הם הפריזו בהתלהבותם לקרבה אלוקית, התלהבות לשון להבה, שייכת ליסוד האש. עד ש-אֵשׁ זָרָה אכלה אותם

חזל אומרים אֵשׁ זָרָה, ראשי תיבות של עוונותיהם של נדב ואביהוא
אישה, לא היתה להם
שתויי יין היו, פגמו בשלמות השמחה

זרע לא היה להם
רווקים היו ; גבר ללא אישה אינו שלם, הוא נקרא "פלגא גופא" על כן אינו יכול לשרת בקודש
הורו הוראה לפני רבם
כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום" (יבמות סב).
האשה מהווה מעין חומה ומגינה על האיש. בלעדיה האיש נשאר ללא חומה או מגן. בשם הרוחניות הם הפיחו עוד "רוח" באש עד שהאש נעשתה לאשה, (אש נקבית) אלא מה, הם עוד לא היו בשלים לתפקיד לכן היא היתה להם זרה.

כך גם האדם בכל התנהלות חייו בעולם זוכה לכוחות חיים, מימוש והגשמה מהכח המחייה. כל עוד הוא ממלא את תפקידו על פי רצון הבורא, תהיה לו לסם חיים – תסוך בו כוחות חיים חדשים. אך יסטה מרצון הבורא, תהיה לו לסם מוות.

סוד ההתנהלות בחיים נמצא באיזון
טוב ורע הם עניין יחסי בהתאם למקום לזמן ולמינון.
משה ידע את סוד האיזון מתוך החוקים, הכללים והעקרונות הטמונים בכל אחת ממצוות התורה.

הפרשה מסיימת בדיני מאכלות מה טמא ומה טהור
איך עניין המאכלות האסורות מתחבר לסיפור המשכן?
זה לעומת זה עשה האלוקים, טומאה לעומת קדושה
לכל דבר בעולם יש שורש, מצד הטומאה או מצד הקדושה, החכמה היא לדעת לאיזה שורש כל דבר שייך.
אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם:
יש איסור גמור על טומאת מאכלות. הם מטמאים את הנפש ואת הגוף.
טומאה, אותיות אטומה, אור לא יכול לעבור במקום אטום.
וְנִטְמֵתֶם, צריך היה לכתוב ונטמאתם עם האות א'.
אך בתורה כתוב בלי האות א'. א' מייצגת את האלוקות. במקום של טומאה היא לא מתקיימת.

מאכלות טמאים נטמעים בגוף בטומאתן מטמאים ואוטמים את כניסת האור למשכן. מצב כזה הוא כמו מות לגוף – וְנִטְ-מֵתֶם.
מכאן מבינים איך הטומאה סותמת את דרכי זרימת החיוּת, הן בגשמיות והן ברוחניות.

הגוף משמש כתחנת כוח לגילוי האור: במאכל, בדיבור ובמעשה
הברכה היא בדיבור; האכילה היא במעשה וביחד הם מטהרים את הגוף, מזינים ומאירים את המשכן.

תכלית האדם להגיע להשראת השכינה בגופו כמו במשכן.
התורה נותנת ודורשת שלושה סימנים מובהקים לחיה טהורה המותרת למאכל – אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה
שֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת
מַעֲלַת גֵּרָה
:
בתוך כך היא מזכירה במפורש בשם ארבע חיות: הַגָּמָל, הַשָּׁפָן, הָאַרְנֶבֶת והַחֲזִיר –אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה.
הַשָּׁפָן אותיות הנפש. נפש היא המקום הנמוך ביותר בהתפתחות האדם, מבחינה רגשית, חשיבתית ומודעות בכלל.
הָאַרְנֶבֶת אותיות ,בראתן וכן נבראת ו-בארתן
הַגָּמָל, לשון גמילה.
הגמל השפן והארנבת יש בהם סימנים בולטים לעין, אי אפשר לטעות בהם, כך בראתן, וכך בארתן. הם אינם ראויים להיות טהורים, לכן ניתן להתרחק מהם.

הַחֲזִיר הוא המטעה מכולם, מתחסד. יש לו את כל הסימנים הדרושים להיות חיה טהורה למאכל, הוא מעמיד פנים כאילו הוא כשר. הוּא מַפְרִיס פַּרְסָה וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה רק גֵּרָה אינו מעלה על כן טָמֵא הוּא לָכֶם:
המדרש מציין בשעה שהוא רובץ הוא פושט את טלפיו ומראה את פרסותיו כאומר אני טהור,
מכאן, הוא סמל לטומאה ולהתרסה נגד התורה והיהדות.

כך גם בחיים, הנפילות הגדולות מגיעות כשהטמא מתחפש לטהור, כשהאסור מתחפש למותר והשקר לאמת.

ועוד בעניין שמיני, מאכלות אסורים מוציאים את הגוף מאיזון ואף מביאים לחולי.
הברכה השמינית 'בתפילת שמונה עשרה' היא לרפואה.
מחלה היא יציאה הגוף והנפש מאיזון הטבעי. שמונה הוא מעל הטבע, לכן הברכה השמינית יכולה לשנות את מה שהופר בטבע.

הקדושה וההתקדשות
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; קדוש הוא דבר מובדל ומקודש מכל דבר אחר.

יש דרגה של טהרה ויש דרגה של קדושה. טהרה היא העדר של טומאה,
לעומת זאת, כדי להיות קדושים צריך להיות קודם טהורים
ולכן עלינו להשתדל להיות בטהרה כדי למשוך עלינו קדושה.
התורה היא תורת אמת, תורת חיים והיא אקטואלית לכל הדורות.
במיוחד לנו החיים היום בשנות ה-2000 בעידן הרוח, כשהתשוקה להתחבר לרוחניות גוברת
עד שלא פעם אנחנו פוגשים בחומריות שהתחפשה לרוחניות.
האסור מתחפש למותר והשקר לאמת.
על כן, מן הראוי לעצור ולבחון
ממה אנחנו ניזונים ברוחניות ובגשמיות מטומאה או מקדושה?
אל איזו אש התחברנו? האם זו אש הנשמה שלנו או שמא היא אש זרה לנשמתנו?

בשם כל ישראל תהיו טובים!

שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם