פרשת שמיני בסוד השמונה

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

שמיני מתארת מה קרה ביום השמיני חגיגת חנוכת המשכן המבטאת מדרגה על טבעית.

כדי להגיע לשמונה צריך להשלים ולתקן את השבע, להתעלות מעל הטבע
אומר 'השפת אמת': "והענין כי בכל עת צריכין לתקן מקודם ז' ימי הבנין של הטבע"

"כל מה שנברא בימי בראשית זה רק ההכנה לאדם, אח"כ צריך להמשיך ברכה בשבת קודש… וכן במלאכת המשכן תחילה צריך האדם לחבר כל דבר לשורשו, וזה ביום השמיני"

שמונה הוא מעל השבע, שבע הוא טבע העולם הזה, מגלם זמן ומקום.
שמונה הוא מעל הטבע, מעל הזמן והמקום, נעדר גבול באינסופיותו.
עולם מלשון היעלם והסתרה מעלים את אורו של ה' יתברך.
אך כאשר מתגלה בגלוי מוחשי חיבור העל טבעי לטבעי, הרי זהו נס.

נס פך השמן בשמונת ימי חנוכה;
ברית המילה ביום השמיני, מבאר המהר"ל: "עניינה של ברית המילה לחשוף מדרגה שהיא מעל הטבע – בהסרת עורלתו מתגלה הנשמה – מדרגת ישראל כבר בזמן לדתו;
'שמיני עצרת' הוא יום שמחת תורה, והתורה היא מדריגה שמינית מעל הטבע;
שירת הים – כשהטבע פגש את העל טבעי נעשה נס קריעת ים סוף.  בעקבות הנס אמרו שירה – "אז ישיר משה". המילה אז מורכבת מאותיות א' [=1] ועוד אות ז' [=7] חיבור ביניהם הוא שמונה. מבאר המהר"ל שבקריעת הים, מדרגת השמונה גברה על מדרגת השבע של הטבע.

שְמוֹנֶה אותיות נשמה, שורש החיים.

שמונה, זו היכולת לפרוץ את גבולות המציאות הגשמית מעל הטבע.
שְמוֹנֶה בשינוי ניקוד שמוּנָה לשון מינוי, תפקיד
במחשבת הבריאה, כל נשמה מקבלת מינוי ותפקיד למלא כאן בעולם
אף אחד לא יכול לעשות תפקיד שנועד לאחר. מינוי הכהן הגדול ניתן לאהרון אך בניו לא כיבדו את המינוי.

הספירה השמינית מבין עשר ספירות עץ החיים, בספירה מלמעלה למטה, היא ספירת הוד שייכת לאהרן הכהן שבניו נדב ואביהוא מתו ביום השמיני לחנוכת המשכן. 

הוד מלשון הודאה והודיה – ובשיכול אותיות דוה. כאשר אדם אינו מודה על האמת ועל הקיים בחייו, אז הוא חווה כאב צער ודווי.

"וידום אהרון" – בגדלותו נדם! קיבל את הדין בשתיקה.