שְּׁמִינִי דרך השם בסוד האותיות

שמיני דרך השם בסוד האותיות

שְּׁמִינִי דרך השם בסוד האותיות

שְּׁמִינִי דרך השם בסוד האותיות

האש והאשה במשחקים של אש זרה

כשהאסור מתחפש למותר והשקר לאמת.

אלי־זה לנדאו

שְּׁמִינִי דרך השם בסוד האותיות – הצופן לחיים

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי חגיגת חנוכת המשכן
שמונה הוא מעל השבע, שבע הוא טבע,
שמונה הוא מעל הטבע, מעל הזמן והמקום, נעדר גבול באינסופיותו.
כדי להגיע לשמונה צריך להשלים ולתקן את השבע, להתעלות מעל הטבע.
אומר השפת אמת, כל מה שנברא בימי בראשית זה רק ההכנה לאדם, אח"כ צריך להמשיך ברכה בשבת קודש…
וכן במלאכת המשכן תחילה צריך האדם לחבר כל דבר לשורשו, וזה ביום השמיני"

התורה כמו המשכן והנשמה – נצחיים! הם מעל הטבע והזמן !
הנשמה היא אור, והרוח מפיחה חיים באדם
רוח כאויר לנשימה ורוחניות לנשמה
חכמת הקבלה עושה הקבלה בין האדם לטבע
בטבע, רוח חזקה יכולה לכבות אש חלשה וללבות אש חזקה, הכל עניין של מידה ושל זמן.
כשהרוח מתעלמת מן הכללים הם מתהפכים
שְמוֹנֶה אותיות נשמה,
שְמוֹנֶה בשינוי ניקוד שמוּנָה לשון מינוי, תפקיד

במחשבת הבריאה, כל נשמה ממונה על תפקיד מסויים
לשם כך האדם זוכה לכוחות מיוחדים למימוש תפקידו בעולם.
כל עוד הוא ממלא את תפקידו על פי רצון הבורא, הכוחות יהיו לו לסם חיים –אך אם יסטה מרצון הבורא, תהיה לו לסם מוות.

לא כל אחד יכול להיות כהן, לא כל שכן, כהן גדול
מינוי כהן הגדול מצריך כישורים ונתונים מיוחדים.
בעבודת המשכן צריך לעשות בדיוק מה שה' ציוה ולא להוסיף דבר על פי דעתנו.
נדב ואביהוא סברו אחרת ופעלו על דעת עצמם, מבלי שקיבלו את המינוי, הכישורים והרשות לפעול.
אמרו חז"ל : "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" נדב ואביהו הורו הוראה בפני רבו.
חטאם לא היה חטא במובן המקובל. הם לא עברו על "לא תעשה", אלא פעלו על פי דעתם ומבלי שנתבקשו מתוך מניעים אישיים.
לכן יצאה אש וַתֹּאכַל אוֹתָם – שרפה אותם. אבל לא את גופם ואת בגדיהם אלא רק את נשמתם

אֵשׁ זָרָה, ראשי תיבות של עוונותיהם של נדב ואביהוא

אישה, לא היתה להם
שתויי יין היו, פגמו בשלמות השמחה
זרע לא היה להם
רווקים היו ; גבר ללא אישה אינו שלם, הוא נקרא "פלגא גופא" על כן אינו יכול לשרת בקודש
הורו הוראה לפני רבם.

הפרשה מסיימת בדיני מאכלות מה טמא ומה טהור
איך עניין המאכלות האסורות מתחבר לסיפור המשכן?
משה ידע את חוקי הבריאה, הכללים והעקרונות הטמונים בכל אחת ממצוות התורה.

לכל דבר בעולם יש שורש, מצד הטומאה או מצד הקדושה, החכמה היא לדעת לאיזה שורש כל דבר שייך.
הגוף משמש כתחנת כוח לגילוי האור: במאכל, בדיבור ובמעשה
על כן יש איסור גמור על מאכלות המטמאים את הנפש ואת הגוף.
טומאה אותיות אטומה- אור לא יכול לעבור במקום אטום.
וְנִטְמֵתֶם בָּם צריך היה לכתוב ונטמאתם עם האות א'.
האות אל"ף מגלמת אלוקות לכן במקום של טומאה היא לא נכנסת.
וְנִטְמֵתֶם מאכל נטמע בגוף, אוכל טמא מטמא ואוטם את חדירת האור המחייה את האדם שהוא בבחינת משכן. מצב כזה הוא כמו מות לגוף – וְנִטְ-מֵתֶם.
תכלית האדם להגיע להשראת השכינה בגופו כמו במשכן.
התורה נותנת ודורשת שלושה סימנים מובהקים לחיה טהורה המותרת למאכל – אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ, מַפְרֶסֶת פַּרְסָה; שֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת; מַעֲלַת גֵּרָה.

בתוך כך מוזכרים במפורש: הַגָּמָל, הַשָּׁפָן, הָאַרְנֶבֶת והַחֲזִיר – אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה.
הַגָּמָל לשון גמילה, אותיות גלם, מראה על מצב ראשוני בנפש שצריך להיגמל ממנו.
הַשָּׁפָן אותיות הנפש, המקום הנמוך ביותר בהתפתחות האדם: מבחינה רגשית, חשיבתית ומודעות בכלל ממנו יש להיגמל .
הָאַרְנֶבֶת אותיות בראתן, הגמל השפן והארנבת נבראו עם סימנים בולטים לעין, אי אפשר לטעות בהם, שאינם טהורים, על כן אינם ראויים למאכל.
הַחֲזִיר לעומתם, מטעה את כולם, יש לו את כל הסימנים הדרושים להיות חיה טהורה למאכל, הוא מתחסד כאילו הוא כשר. הוּא מַפְרִיס פַּרְסָה וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה רק גֵּרָה אינו מעלה על כן טָמֵא הוּא לָכֶם:
המדרש מציין בשעה שהוא רובץ הוא פושט את טלפיו ומראה את פרסותיו כאומר אני טהור,מכאן, הוא סמל לטומאה ולהתרסה נגד התורה והיהדות.
כך גם בחיים, הנפילות הגדולות מגיעות כשהטמא מתחפש לטהור, כשהאסור מתחפש למותר והשקר לאמת.

הקדושה וההתקדשות
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; קדוש הוא דבר מובדל ומקודש מכל דבר אחר.
כדי להיות קדושים צריך להיות קודם טהורים
התורה היא תורת אמת, תורת חיים והיא אקטואלית לכל הדורות.
היום בעידן הרוח, הביקוש והתשוקה להתחבר לרוחניות גוברת, האסור מתחפש למותר והשקר לאמת.
מן הראוי לעצור ולבחון מאילו כיווני רוח אנחנו ניזונים?
אל איזו אש התחברנו? התשוקה לאש הנשמה הטהורה או שמא היא אש זרה לנשמתנו?

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

רוצה לקבל מדי שבוע לווצאפ שלך
את הצופן בפרשה דרך השם בסוד האותיות
ההרשמה מכאן!

אלי-זה לנדאו - התבונה דרך השם

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

[[ טופס מוטמע]]



לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן

תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי