שְׁמוֹת דרך השם בסוד האותיות – הצופן לחיים

שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:
פסוק המקפל בתוכו כל כך הרבה מסרים ומתנות לחיים.
שַׁל נְעָלֶיךָ 'שַל' מלשון 'השל' ולשון 'שלשלאות'

נְעָלֶיךָ לשון מנעולים
רַגְלֶיךָ לשון הרגלייך
ההרגליים הם כמו הרגליים, מוליכות אותנו באוטומט בכל הדרכים, בין אם המוכרות ובין אם המנוכרות והמתסכלות…
ואף על פי כן, אנחנו ממשיכים ללכת באותן דרכים מתוך הרגל… פעם אחר פעם…

נְעָלֶיךָ, מלשון מנעולים ובשמיעה פונטית נשמע כמו נהליך.
ההרגלים, נועלים וכובלים את האדם בשלשלאות במיוחד כשהם מורגשים כאזור נוחות, עם הזמן הם הופכים לאזור נכות.
הכל מתחיל בתודעה- ערה או רדומה..

האחיזה בהרגלים, באנשים, בחפצים וכדומה, מעבירה אליהם את הכח לשלוט בנו, וכך אנו מאבדים את השליטה על החיים שלנוו

'השל' כמו נשל הנחש המשיל מעליו את עורו כדי להיפתח לתודעה חדשה.

שלשלאות ומנעולים מעוררים קונוטציה שנחוץ כוח פיזי כדי לשבור אותם.
אלא שהכח הוא במח, להיות מודע בהכרה שכלית לכוח התודעה ולעבוד איתה.

כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא
הַמָּקוֹם, אין הכוונה רק למיקום פיזי גיאוגרפי, אלא 'מקום' שהתודעה נמצאת בו.
"המקום", הוא גם נקודת זמן.
הַמָּקוֹם, אחד משמות ה'
שאתה חווה אותו, שאתה עומד בו, הרגע הזה נקרא "אדמת קודש". אדמה מלשון אדמה בדמיון, הכל מתחיל בתודעה.

הרגע הזה מתחיל בקריאה להתבוננות, לקדש אותו, להיות באמונה שהכל לטובה.
גלות מצרים היא חלק מתהליך של צמיחה וזיכוך.
המנעולים שנעלו הם אותם מנעולים שפותחים

משה מנוהל ע"י הרגלים כשהוא נס מפני הנחש וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ – וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו".
הפחד הטבעי מפני הנחש ממשיך להתקיים בו .
בצד ההכרה השכלית משה יודע שהנחש אינו אלא מטה שאין בו כוח משל עצמו והוא מנהל אותו. למרות זאת הרגש הטבעי מנהל אותו. בעוד שההכרה השכלית גבוהה מהרגש על כן האדם אמור לשלוט ברגשותיו .

הופכים עבדים ל'פרעה' אותיות 'פער' פוער תהום בתוכנו שהולך וגדל ככל שהרחקנו לכת עם ההרגלים.
ימים אלה קוראים לנו להיפתח לתודעה משוחרתת

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם