טלית שכולה תכלת

תכלת מלשון תכלית.

אומר הרמב"ן: צבע התכלת שונה מכל הצבעים, כמאמר חז"ל שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד^[4]. תכלת הים הוא השתקפות צבע הרקיע במי הים. מי הים שקופים, ורק ממרחק, הים נראה בצבע תכלת כצבע השמים. כך האוויר – הוא שקוף, וממרחק נראה כתכלת.

יש פער עצום בין מה שאדם רואה ותופס לבין האמת המוחלטת.

כך גם גילוי מלכותו של הקב"ה בעולם, ניתן לגלותו אך ורק ממרחק, מפרספקטיבה של זמן ומקום… כמו צבע התכלת. רק אם לוקחים מידת רוחק מהאירועים, אז אפשר לראות את התכלת, את תכלית הדברים.

ממשיך הרמב"ן ואומר, שלא תטעו בה, גורם התכלת שבציצית עלול להוביל לסכנת עבודה זרה. הסכנה הגדולה מתחילה כשנדמה לנו שהגענו לתכלת – לתכלית, ואנחנו כבר מבינים ויודעים הכל.

שאלתו של קרח אם צריך לתת פתיל תכלת בטלית שכולה תכלת, גרמה לכך שכִּלָּה את הטלית, והותירה ריקה מהקשרה. הוא חטא בגדלות המחשבה ש'הכל תכלת', כשחשב שתפס את האלוקות במלואה, ולא הבדיל בין התכלת ללבן. כך נותר קרח רק עם השקוף, עם הריקני וחסר התוכן.

מחלוקת קֹרַח ועדתו

^[1]     מסכת סנהדרין תלמוד ירושלמי.

^[2]     במדבר ט, ל"ט.

^[3]     מנחות פ"ד מ"א.

^[4]     חולין פט, א'.