תְּצַוֶּה דרך השם בסוד האותיות - הצופן לחיים

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ישראל משולים לזית.
כל המשקים מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב, אלא עומד. כך ישראל, אינם מתערבים עם האומות.
דבר אחר: כל המשקים אדם מערבם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון. אבל השמן, אפילו אתה מערבו בכל המשקים שבעולם, הוא נתון למעלה מהם.
כך ישראל, נתונים למעלה מן האומות". (מדרש שמות רבה, לו א)

וְאַתָּה תְּצַוֶּה
וְאַתָּה! אין לו שם, לא מהות או מעמד, ו' החיבור נמשכת מדבר אחר.
שמו של משה לא מופיע בכל הפרשה.
אחרי חטא העגל, הקב"ה רצה למחות את ישראל. אך משה, רועה נאמן, לקח על עמו אחריות ומודיע לקב"ה, "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ." אומר בעל התורים, האמירה פועלת! מכאן, הקב"ה מחק את שמו של משה מהפרשה כדי שלא ימחק מהספר, חלילה.
וְאַתָּה מסביר הכלי יקר, הכוונה לעצם השורש של משה שהיא נעלה יותר משמו, שהוא הראש והשורש של כללות ישראל.

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד
הזית, הוא פרי שיש בו כח נעלם, שאין בשום פרי אחר. רק לאחר שכותשים וחובטים אותו, מתגלה בו כח האור המאיר העצור בתוכו, כך מובא בגמרא.
ככה גם היהודי, יש בו חלק נעלם, חלק אלוקה ממעל, הכתישה והחיבוט גורמים לביטוש החלק החיצוני הגשמי וככל שחובטים וכותשים אותו כך עולה ומאירה בו הנשמה באור נצחיותה.
אומר רבי נחמן, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, שימוש באור גשמי של נר אשר מדליקים בשמן. ״השמן״ הוא צירוף אותיות ״נשמה״, זך, זוהי אותה נקודה זכה שבתוכנו. ככל שהשמן זך יותר, כך האור מאיר יותר; ככל שאנחנו זכים יותר, אנו מאירים יותר את אור נשמתנו.

אור התמיד, אור הנשמה הנצחית
נֵ֣ר ה' נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם נר מסמל את האדם. שלושה חלקים בנר ובאדם:
'השמן' אותיות 'נשמה' מיקומה במח, היא הלהבה;
'פתילה' אותיות 'תפילה' היא 'רוח' ומיקומה בלב;
'נפש', היא הגוף, הכלי לנשמה, הכלי לשמן.
כשם שהנר דולק רק כשהשמן והפתילה נאחזים זה בזה והרוח מפיחה בהם את הלהבה, כך הנשמה, בחיבור אל הרוח שבלב היא הפתילה ואותיות התפילה יכולה להפיח את להבת החיים – אור התמיד עוד מבריאת העולם.

"תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת"
תְּצַוֶּה מפרטת בהרחבה את בגדי הכהן מפאת כובד המשקל שיש בהם לתפקידו.
בגד, מבטא שפה נסתרת וגלויה, הוא מגן ומסתיר והוא גם חושף את מה שאדם מנסה להסתיר.
הבגד אמנם מגן עלינו אבל כשאנחנו לא במקום המתאים לנו, הבגד יכול לבגוד בנו ובאמת שלנו, הלבוש יהפוך לבושה והמעיל למעילה
נשאלת השאלה, היכן נשים את כובד המשקל?
במקום של כבוד או במקום של התפארות?
הכוהן הגדול מייצג את קולם של כלל חלקי העם, גם את בעלי הצרכים המיוחדים שאינם משולבים בחברה שהם 'אנשי השוליים' עַל שׁוּלָיו סָבִיב ואותם אלה המנותקים ורחוקים. לכל אחד יש מקום בצל השכינה גם לאותם אנשים שהם בבחינת "שולי המעיל".

הַחֹשֶׁן, בבגדי הכהן
הַחֹשֶׁן הוא תכשיט מפואר שזור בחוטי זהב, צמר ופשתן בצורת משבצות זהב – 12 משבצות.
המשבצות היו מונחות על גבי לוח אבן שֹׁהַם ובהן הונחו 12 אבנים יקרות מפוארות ונוצצות, כמספר השבטים. בשלל גוונים – שחור, לבן, אדום, ירוק, קריסטל, כחול, טורקיז, סגול וצהוב – 'קריסטלים'.
על כל אחת נחקק שם השבט המיוחס לה יחד עם שמותיהם של האבות הקדושים – אברהם יצחק ויעקב.

אבן ה-שֹׁהַם נבחרה להיות אבן הבסיס עליה כל אבני השבטים היו מונחות.
שֹׁהַם, אותיות 'משה' ואותיות 'השם' היא מייצגת שתי רמות תודעה, את הפרט ואת הכלל.

הזהר הקדוש מגלה, כל אדם מחובר בנשמתו לשֵּׁם השֵּׁם המפורש דרך אותיות שמו. בלב המילה נשמה טמון שֵּׁם – הוא חבל הטבור המחבר את האדם לנשמה, לקבל את החיות שלו דרך השם – דרך אותיות שמו ודרך ה' המפורש.
בורא עולם, מנהיג את עולמו בכוחות גלויים ובכוחות סמויים ונסתרים. כך גם לכל אדם יש צדדים, תכונות וכשרונות פעילים וגלויים ויש צדדים סמויים ונסתרים שהם בגדר פוטנציאל חבוי בו.

הָאוּרִים והַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן
הכהן היה מפענח מסרים ברוח הקודש. מצרף אות לאות מילה למילה מתוך לוח עם 22 אותיות מאירות מכוחו של שם השם המפורש 'הויה'.
הָאוּרִים – משום שמאירין, מפרשים את הדבר הסתום ופירשו לישראל כיצד לנהוג.
והַתֻּמִּים – שמשלימין את דבריהן', מה שיאמר – כך יתקיים! הדברים מתאמתים!

זה לעומת זה עשה אלוקים – 'חשן' אותיות 'נחש'
'נחש' לשון 'ניחוש' כאשר הניחוש נעשה בדרך זרה ולא כשרה זה ניחוש מצד הנחש.
כאשר הדבר נעשה מתוך קדושה, הניחוש הוא בחשן ואז הָאוּרִים והַתֻּמִּים כשמם הם, ביטוי לסמכות בלתי מעורערת.
החשן מופיע בפרק כח' להדגיש את הכח האמיתי הטמון בהם.
מי שמוכן לראות את פנימיות הדברים, יכול לעדות על לבו את החשן.
הלב אף פעם לא משקר, ההרגשה היא זו שקובעת, זה לא המילים הנאמרות, זו הכוונה, זה לא הלבוש החיצוני זה הנקודה הזכה הטמונה עמוק בפנים.

כל העבודה נעשית באהל מועד.
'אהל' – זה אותיות 'האל'
'אהל מועד' זה אותיות 'הלא מודע'
משכן האל נמצא ב"לא מודע". עַל הָעֵדֻת להזכיר לנו להשכין את האל בתודעה במיוחד במצבים מועדים למעידה.

אהל מבטא סוג של ארעיות ותנועה ממקום למקום
מועד, הוא גם זמן.
כמו המשכן שהיה נע ונד, היה מתפרק ונבנה מזמן לזמן, כך אנו עוברים מצבים בחיים ואיתם מצבי התודעה משתנים.
אנחנו מפרקים ובונים לצורך בניה והתקדמות עד שנגיע לכהן את בית מקדשנו שבלב.

השבת, פרשת זָכוֹר .
הקריאה בפרשת זָכוֹר לפני פורים, נחשבת למצווה מדאורייתא (מהתורה),
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם"
אנחנו מצווים לזכור, למחות ולהשמיד את זכר העמלק – המן האגגי הוא מזרע עֲמָלֵק.
כל מטרתם היתה השמדת ישראל בהשחתת רוחניותם. שכן היו בדרכם לארץ,
לא היתה זו מלחמה על שטח אדמה.

"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ". דברים כ"ה/יח'
עֲמָלֵק, הוא היפך הקדושה, עניינו לצנן את האמונה. הוא תוקף מאחור, מהזנב על מנת לגרום לישראל לאבד כיוון וכוונה בעבודת ה' .
הַזָּנָב מסמל גם את אותו חלק בחברה, הנשרך לו מאחור. את הנחשלים והחלשים המעכבים ומכבידים על התקדמות כולם.
פעולת הזינוב והפירוד היתה "בְּךָ", בעצמך, בחלק מגופך ולא בגורם זר לך,
ו-'הַנֶּחֱשָׁלִים' שורש ח.ש.ל. אותיות ח.ל.ש.
אותיות ש' ו-ס' הן אותיות 'שיניות' מתחלפות. הרש"ר, מוצא זיקה בין שורש ח.ש.ל לשורש ח.ס.ל. כלומר שהנחשל עלול להיות נכשל ונחסל.
התיקון לנחשלות ולחולשה הוא החישול. לעזור לכל אותם מזדנבים מאחור שמזלם לא שפר עליהם.

שם המקום שעמלק תקף את ישראל הוא – רְפִידִים, לשון רפיון ידיים. מעבר היותו אויב אכזר, הוא אורב לנו ככח מעכב שפועל בנפשנו.
בגימטריה, עמלק = ספק = מר = 240 . מקור המרירות בחיינו הוא ה-'ספק ', מרעיל ומחליש אותנו בהטלת ספק ובחוסר סיפוק אל מול כל מה שהשגנו והספקנו, הוא היפך משלמות האמונה התמימה.
מלחמה פנימית מתחוללת בנפשנו יום יום כמעט בכל דבר שאנחנו עושים. אנחנו מצווים להיאבק ב"עמלק" שבתוכנו.

סיפוק מגיע רק ממקום של שלמות האמונה!
זוהי מצווה לשמוע את קריאת 'פרשת זכור' בציבור – במקום שיש בו עשרה זכרים גדולים.
מלחמת עמלק היא 'מלחמת מצוה', מכאן אומר הרמב"ם, גם נשים מצוות במלחמת עמלק ובמחיית זרעו, הן צריכות להתחייב במצות עשה של זכירת מחיית עמלק כזכרים בשמיעת 'פרשת זכור' בבית הכנסת.
הזיכרון הוא שריר שצריך לפתח אותו. להחזיר את תשומת הלב למקום הפנימי המתרחב מתוך הזכרון.
מי יתן ונחיה את חיינו בסיפוק שיש בשלמות האמונה התמימה.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם