תרומה לבניין המשכן שבלב
תרומה בסוד האותיות וחכמת הנסתר
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
פרשת תְּרוּמָה עוסקת במלאכת בניין המשכן ומעניקה לנו את סוד החיבור לחיים על ידי משיכת האור לחיינו.
"תְּרוּמָה", אותיות תרום ה'מלשון הרמה התמרה.
"תְּרוּמָה", בשיכול אותיות 'תמורה', החלפת דבר בדבר שווה ערך; רווח; וכן התמרה, שינוי חיובי ממצב למצב, טרנספורמציה. כל הפירושים באותו שורש נעוצים, התרומה גורמת להתמרה באדם ובעולם מרוממת ומקדשת את כל המציאות. על כל איש ישראל מוטלת המשימה לרומם את העולם.
'תרומה' מעניקה את סוד התמורה איך לקדש את עצמנו, את גופנו, את ביתנו ואת כל אשר לנו. להזדכך בכל התנועות, התנאים וענייני העולם הזה: אכילה, פרנסה, זיווג, הולדה, משא ומתן וכו'.
בכל המצבים והניסיונות שאדם מקבל, עליו לדעת שיש לו כח נגדי לעמוד בהם ובכוחו להיחלץ מהם. שיקדש עצמו בבחינת מקדש, שיפעל מתוך קודש קדשים באמת מלאת יראה ואהבה בכל תחום בחייו במטרה להפוך את עצמו למשכן.
המשכן - בית מקדש נייד
על פי תורת הנסתר, המשכן בנוי בתבנית עולמות עליונים
כמו שבמפת העולם מצוירים כל היבשות, ואין שום יחס בין השטח המצויר במפה לגודל האמיתי במציאות, כך האדם כולו הוא מפה ודוגמא מן העולמות העליונים שהם גבוה מעל גבוה, למעלה מכל השגה. (הזהר הקדוש)
המשכן הוא בית מקדש נייד שנדד במדבר עד שנבנה בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך.
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
מִקְדָּשׁ לשון קדושה, ביטוי לדבר נבדל ומרומם ממציאות גשמית.
וְשָׁכַנְתִּי מלשון משיכה ושכינה, רק במקום קדוש נמשך ושוכן אור השכינה.
בית המקדש הוא מציאות רוחנית, מקום שנועד לעבודת קודש – מחבר בין עליונים לתחתונים בו מרוממים את החומר באמצעות הרוח. זהו צו אלוקי לכל אדם לקדש את כל הנהגותיו ולאסוף את כל מעשיו.
בנין המשכן הפנימי, איננו רק במבנה, בעצים ובאבנים, אלא, דווקא בהסרתם. אין משמעות לאבנים ללא קדושת הלב שמכניסים בהם.
רק כאשר מכניסים קדושה בכל דבר ועניין שביום יום, אז כל ענייני החול הופכים לקודש קדשים.
המשכן הוא מקום בו היו מקריבים קרבנות.
אומר הרמח"ל, שדרגת הקדושה היא שכל מציאות האדם וכל מעשיו קדושים יהיו כקרבן וכמזבח, אז הוא זוכה להמשיך הארה וקדושה מעולמות עליונים ובזה נתהווה להיות ל-ה' דירה בתחתונים.
הקדושה בתוך הגשמיות
בניין המשכן אינו רק במבנה הקירות, בעצים או באבנים, אלא דווקא בהסרתם. המשכן נבנה בתוך הלב מתוך בחירה חופשית. אין משמעות לחומר ללא קדושה שמכניסים בו. כך גם לגבי כל חפץ של קדושה – בחפץ מצד עצמו אין כל קדושה, הקדושה איננה פועלת באופן אוטומטי, אלא רק כאשר איש ישראלי עושה בו שימוש ומכניס בו כוונה לשם קדושה. כמו למשל כוס קידוש, או הקלף עליו כותבים את ספר התורה.
בבניין המשכן הפנייה היא אל הלב, והמסע מתחיל מהלב.
בכל מקום שאנחנו נמצאים ואליו אנחנו הולכים אנחנו אמורים לבנות את בית המקדש. כך גם במערכות יחסים, בבית ובעבודה.
כאשר אדם יודע מה למעלה ממנו, הוא יוצק יסודות איתנים בחייו: הוא מקדש את עצמו במחשבה, בדיבור ובמעשה. לא מדובר בעבודת ה׳ מתוך פחד, אלא רק מאהבה בלב בחיבור, אחדות והתכללות עם כל הבריאה ועם כל ברייה וברייה. להגיע לדבקות עם עצמות הבורא, כי העצמי מחובר לעצם הבורא והבריאה.
חיבור לבורא כמו חיבור תקע לשקע, רק בחיבור זורם חשמל כשאני מתחברת לשקע מתוך רצון להתחבר מאהבה באחדות שלמה, אז נעשית זרימה.
"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה"
"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", תרומה ממקום רצוני וחופשי היא ביטוי של שותפות היוצרת חיבור, זהות ושייכות. מבאר רש"י: "לי לשמי" – לשם שמיים ולא על מנת להאדיר את שמי הפרטי.
הנתינה האמיתית צריכה להיות לשמה, לשם שמיים. כל אחד אמור לחשוף את 'תרומתו', להקריב את חלקו, על ידי שהוא מקדש את עצמו.
העיקר "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ".
לשון יִדְּבֶנּוּ מלשון נדיבות שהוא משקיע את כל לבו לשם שמים ולא לשם כבודו ופרסומו;
ועוד מפרש השפת אמת, האות ב' רפויה באמצע מילה נשמעת כמו האות ו', אז יוצא אֲשֶׁר יִדְּוֶנּוּ לִבּוֹ. כמי שלבו דוה וכואב על הנתינה.
יִדְּבֶנּוּ מלשון נדבה – נדיבות ללא תועלת אישית. אין כאן ציווי כי אם פנייה אל הלב. איש איש לפי יכולתו כישוריו וקשריו. כשיש אינטרס או רווח חיצוני, זו לא נדיבות. ללא הלב אין תכלית למשכן שנבנה. כוונת הלב הטהורה מתוך בחירה חופשית, היא שמעניקה משמעות ותכלית.
קרשים ועצי שטים אז במשכן והיום בחיינו
"וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹמְדִים"
'קרשים', אותיות 'קשרים' או 'שקרים', אומר הבעל שם טוב הקדוש, האדם מקשר בין עולמות בין שמיים וארץ.
לכן הוא צריך לקשר את עצמו לאמת, לפנימיות של הדברים מעשיית קשרים אמיתיים. ואם חלילה הלך אחרי הבלי העולם הגשמיים בלבד, אז חייו מקושרים בשקר.
שִׁטִּים מלשון שיטה, דרך פעולה, דרך מסודרת;
שיטה היא גם שורה ו'בין השיטין' הוא בין השורות להבין את הנאמר במרומז;
"שִׁטִּים" מלשון שטות, רמז לדברים המשטים בחיים המונעים מלראות את האמת במציאות;
"שִׁטִּים" מפרש הרד"ק[1] שהוא שוטה – אדם היוצא מהשיטה.
האות שׁי"ן עומדת בראש המילה שוטה, והיא שייכת לקבוצת אותיות שמוצא הגייתן מהשיניים – אותיות זסשׁר"צ, אשר נוטות להתחלף ביניהן[2]. אם נחליף את האות שי"ן שבמילה שוטה באות סמ"ך נקבל סוטה, אדם שסטה, סר מן הדרך, סטיה זו מהותה של שטות – סטיה מהדרך הישרה של השכל והדעת. שטות גורמת לחטוא בחטאים ועוונות. הדרך להתמודד עמה היא על־ידי "שטות דקדושה"[3].
לצורך הקמת המשכן דרושים "עֲצֵי שִׁטִּים" – "עֲצֵי" מלשון עצה. העצה היא להתעלות מעל הבלי העולם, להתגבר על רוח השטות, להפוך את השטות השלילית ל"שטות דקדושה[4].
[1] הרד"ק בספר השורשים.
[2] ספר יצירה, משנה ו': "כ"ב אותיות יסוד, חקוקות בקול, חצובות ברוח, קבועות בפה בחמש מקומות, אחה"ע בומ"ף דטלנ"ת זסשר"ץ גיכ"ק".
[3] מאמר באתי לגני של הרבי הריי"צ מלובביץ'.
[4] הרבי מלובביץ', לקוטי שיחות כרך א עמ' 166.
קדושת המשכן בלב
"וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ"
המנורה בעלת שבעת הקנים מאירה את העולם.
שבעת הקנים במנורה כנגד שבעה פתחים בפנים: עיניים אזניים, נחיריים ופה, וכנגד 7 מידות תחתונות. (הנתיבות שלום)
הוראות בנית המשכן, הם עקרונות בניה נכונים לא רק במבנה הבית כי אם במבנה הפנימי של האדם -בלב.
כל הוראה היא מלאכת מחשבת סמלית וסודית לחבר בין עולמות.
וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ
פרשת תרומה לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע