תרומה לבניין המשכן שבלב

"וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹמְדִים"
'קרשים', אותיות 'קשרים' או 'שקרים', אומר הבעל שם טוב הקדוש, האדם מקשר בין עולמות בין שמיים וארץ.
לכן הוא צריך לקשר את עצמו לאמת, לפנימיות של הדברים מעשיית קשרים אמיתיים. ואם חלילה הלך אחרי הבלי העולם הגשמיים בלבד, אז חייו מקושרים בשקר.

שִׁטִּים מלשון שיטה, דרך פעולה, דרך מסודרת;

שיטה היא גם שורה ו'בין השיטין' הוא בין השורות להבין את הנאמר במרומז;

"שִׁטִּים" מלשון שטות, רמז לדברים המשטים בחיים המונעים מלראות את האמת במציאות;

"שִׁטִּים" מפרש הרד"ק^[1] שהוא שוטה – אדם היוצא מהשיטה.

האות שׁי"ן עומדת בראש המילה שוטה, והיא שייכת לקבוצת אותיות שמוצא הגייתן מהשיניים – אותיות זסשׁר"צ, אשר נוטות להתחלף ביניהן^[2]. אם נחליף את האות שי"ן שבמילה שוטה באות סמ"ך נקבל סוטה, אדם שסטה, סר מן הדרך, סטיה זו מהותה של שטות – סטיה מהדרך הישרה של השכל והדעת. שטות גורמת לחטוא בחטאים ועוונות. הדרך להתמודד עמה היא על־ידי "שטות דקדושה"^[3].

לצורך הקמת המשכן דרושים "עֲצֵי שִׁטִּים" – "עֲצֵי" מלשון עצה. העצה היא להתעלות מעל הבלי העולם, להתגבר על רוח השטות, להפוך את השטות השלילית ל"שטות דקדושה^[4].

^[1]     הרד"ק בספר השורשים.

^[2]     ספר יצירה, משנה ו': "כ"ב אותיות יסוד, חקוקות בקול, חצובות ברוח, קבועות בפה בחמש מקומות, אחה"ע בומ"ף דטלנ"ת זסשר"ץ גיכ"ק".

^[3]     מאמר באתי לגני של הרבי הריי"צ מלובביץ'.

^[4]     הרבי מלובביץ', לקוטי שיחות כרך א עמ' 166.