צַו דרך השם בסוד האותיות

צו דרך השם

צַו דרך השם בסוד האותיות

צַו דרך השם בסוד האותיות

עבר זמנו בטל קרבנו!

צו השעה!

אלי־זה לנדאו

צַו דרך השם בסוד האותיות – הצופן לחיים
צו השעה!

הצווי והצוואה "אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ–לֹא תִכְבֶּה"
אֵשׁ תָּמִיד, היא אש הנשמה הנצחית – לעולם לא תכבה
נמשלה התורה לאש, והמזבח הוא הלב, בו בוערת אש! אש החיים.
צַו לשון צוותא, ביטוי לחיבור בין שניים או יותר, וכל החיבורים מתחילים בנקודה אחת – בלב!
סוד ההתנהלות עם הנשמה הוא סוד ההתנהלות עם האש
לשמרה תמיד "עַל-הַמִּזְבֵּחַ–לֹא תִכְבֶּה"

הכהנים היו אחראים להבעיר את העצים על אש המזבח, לשמור את האש בוערת תמיד.
עֵצִים, לשון עצה.
כמו שהעץ מזין את האש כך העצות ומחשבות האדם מזינות את אש הנשמה.
ככל שמזינים את האש היא מתגברת ועולה, אך אם נוסיף יותר מדי עצים (עיצות, מחשבות ודמיונות) עשויים לכבות את אש הנשמה.
הכל עניין של שיעור ומידה.

בקרבנות ובהוראות הקרבת הקרבנות יש סודות עמוקים עם ירידה לפרטי פרטים
באיזה צד וכיוון יועלה הקרבן, היכן יאכל ומה יאכל?
כל פרט ופרט מצפין משמעות עמוקה.
'קרבן עולה' מועלה בצד צפון, מכפר על חטא שהתחיל במחשבה – שם הכל צפון.
במקום בו עלה החטא שם ייעשה "החיטוי".
בזהר הקדוש מוסבר, מחשבה, איננה גלויה, היא מוצפנת במחשבת האדם, כמו זרע הטמון באדמה, עד שינבט ויצמח.

את הקרבנות היו מעלים באש
תכלית האש לשרוף ולפרק את כל מה שעלה במחשבה תחילה
קרבן "עולה" מכוון להעלות את התודעה. להקריב את הדברים האסורים שעלו במחשבה
מהו דבר אסור?
אסור לשון כבול, שבוי בכוחות הטומאה.
עד שישוחרר ויותר מתוך הקרבה והעול יהפוך לעולה והתעלות במדרגות הקדושה.

זה לעומת זה עשה אלקים
האש איננה טובה או רעה – זה לעומת זה; אש האהבה, הבערה, התשוקה והשמחה לעומת אש הגאווה, הכעס, המחלוקת והחימה. תלוי בהקשר ובמינון, לדעת מתי היא מתאימה לבֵערָה, מתי להעבירה ומתי לכבותה.
האש היא בערה אותיות רעבה בוערת בנו ורעבה לרצונות של עצמה.
ועד שנבער מתוכנו את הבערה הרעבה היא מבעירה ומעבירה אותנו עבירות
כשם שהאש מכלה ללא אבחנה בין טוב לרע, מפרקת את החומר ומפרידה אותו לחלקיו,
כך אש הגאווה, החימה והכעס מפרקת ומפרידה בין אנשים ומשפחות, מחטיאה ומעבירה את האדם מן הקדושה.
האש, היא אחת מארבע יסודות החומר, מים, אויר ואדמה. היא היחידה שניתנה לאדם לעשות בה כרצונו. ירצה, ידליקה, ירצה יכבה.

סוד ההתנהלות עם הנשמה הוא סוד ניהול האש
את הקרבנות היו מעלים באש על מזבח הקדושה
החטא והחיטוי, לחטוא ו-לְחַטֵּא בשורש אחד
אנרגיה אחת מבטאת עצמה באופן דואלי. מה שיבדיל ביניהם, הזמן והמקום שהיא נבחנת.
כמו היחס בין לחם למצה? מקמח נאפים, מה שמבדיל ביניהם זה הרף עין של התפחה, חמץ או מצה, מצא או החמצה.
הכל עניין של מינון איך להתנהל עם הזמנים במרחב החיים
החטא והחיטוי באש הם נעשים
האר"י הקדוש המשיל את האגו לשמרים הנחוצים לתפיחה. מידה רבה מהם זה רעל.
כל אופה יודע שהתפחה יתרה גורמת להחמצה של הבצק וקלקולו.
על משהו שהוא מקולקל אנחנו אומרים שהוא 'החמיץ'.
כך גם בחיים, 'התפיחה' מקבילה 'לאגו נפוח' תכונה מקולקלת אשר גורמת להחמצת הזדמנויות.
הכל מתחיל במחשבה
כמה פעמים החמצנו הזדמנויות רק כי לא בערנו מתוכנו את הגאוה?!

זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים
כל הקרבנות בחינת שלום, מקרבים ומחברים בין עולמות (ר' נתן, ליקוטי הלכות)
כל מטרת הקרבנות היא לקרב את האדם אל עצמו אך לא ממקום של קורבנות.
מובא בקבלה, אדם המקריב משהו מעצמו, הוא מוותר על חלק מהרצון שלו למשהו שהוא משתוקק ומתאווה לו. אלא אם כן, פעולת ההקרבה מסתכמת בפעולה טכנית, ללא שום ויתור על 'הרצון לקבל רק לעצמי' המופעל מתוך אגו אנכי – כדי שהקרבן יהיה לכפרה ולא לכפירה.
בספר ישעיהו א' יא' כתוב לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי.
כל הרעיון הוא החיבור בין המצווה לפעולה, בין הרצון לכוונה.
כשנדע להבחין בין העיקר לתפל בין המוחצן למופנם בין ההקדשה לקדוּשה,
נוכל להתעלות ולהיוושע כפרט ובכלל כעם.

מאז שחרב בית מקדש, על כולנו מוטלת אחריות לכהן את חיינו ככהנים.
בוקר צהריים וערב, עלינו לבחון באילו עצים ועצות אנחנו מזינים את המחשבות שלנו
ומלבים את אש הנשמה שתשמר בתוכנו אש תמיד!
מעלים קרבנות באש על מזבח הקדושה.
כולנו קרבנות של קרבנות – אנחנו אמורים לעצור את השרשרת הזאת
קרבן, שורש ק.ר.ב.
עלינו להקריב משהו מעצמנו, לוותר על הקְרַב, על הכעס והגאוה על מנת לקַרֵב ולהתקרב אל הקרובים ביותר בחיינו .
כל אחד צריך להקריב משהו מעצמו להשלים משהו למישהו כדי להגיע להשלמה לשלום.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

רוצה לקבל מדי שבוע לווצאפ שלך
את הצופן בפרשה דרך השם בסוד האותיות
ההרשמה מכאן!

אלי-זה לנדאו - התבונה דרך השם

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

[[ טופס מוטמע]]



לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן

תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי