אתה יכול להוציא אדם ממקום, אבל הרבה יותר קשה להוציא את המקום מהאדם.

אפשר אולי להשתחרר מעבדות אבל אי אפשר להוציא אדם מתחושת השעבוד
על מנת להוציא את ישראל ממצרים היה צורך בגילוי הנהגה גבוהה ביותר הנהגה שהיא למעלה מכל סדר וצמצום השם המפורש, שם הוי-ה – בכבודו ובעצמו מתגלה למשה בפעם הראשונה.
השם כל יכול מכיל בתוכו את כל הזמנים היה, הווה ויהיה. ביכולתו לשנות כל מציאות.
הוא בא לגאול את בניו ממצרים, לחבר אותם להיות נוכחים בזמן הווה בהויה
'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה' – בכל מקום ובכל זמן "אהיה".
מפרש החתם סופר, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, עם אלו שרוצים שאהיה איתם.

קשה מאוד לצאת לבד ממצבים קשים. אדם זקוק לעזרה גדולה מאוד כדי לצאת מהם.
לא כי מדובר רק בקושי פיזי, אלא בקושי נפשי רוחני.
אף עבד לא ברח ממצרים. היה זה בלתי אפשרי לצאת ממצרים, לא בגלל שהיו שם גדרות ושומרים, אלא בגלל השעבוד המנטלי.
הרב שבתאי הכהן, הש"ך, אומר, בכל ספר בראשית כשמוזכרת מצרים, כתוב 'מצרימה', כלומר שתי הממי"ן פתוחות, ואילו בספר שמות כתוב תמיד 'מצרים'.
רמז כי בתחילה היה כל אחד נכנס בה כרצונו, אבל אח"כ מצרים מ' סופית סגורה, הרעו המצרים עם כל מי שנכנס למצרים, איש לא היה מצליח לצאת משם בגלל השעבוד.

שעבוד זו תבנית מוטבעת וחרוטה בגנים. אדם שואף להגיע אל החרות. החרות איננה בטן גב על שפת הים, אלא החופש לבחור, החופש לפעול.
אומר השפת אמת: כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל, מצבים של צרה וצוקה
לכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים .
שינוי הוא רק שלב בתהליך בדרך אל ההתמרה המתחיל בראיה והכרה.
'וָאֵרָא ', זו ראיה וזו גם יראה. רק מתוך הראיה, מגיעים ליראה.

מה עוד צריך לקרות כדי שנסכים לראות?
אנו חווים את העולם שלנו דרך חמשת החושים. כל תפיסת העולם ותפיסת המציאות שלנו מוגבלת אליהם עוברת דרכם.
אנו הולכים אחרי מראה עיניים. מבחינתנו רק מה שאנו רואים, קיים.
זוהי תפיסה מוגבלת!
כמה מכות צריך לקבל כדי להבין שצריך לשנות?
לא שלוש, לא שבע, לא תשע, עשר! עשר מכות!
מספיק שתים כדי שאדם יבין שהוא צריך לשנות

עולם שהטבע עומד במרכזו, יציב וקבוע, כל מכה מכופפת חוק אחר בטבע
ואת טבע האדם כדי להצמיח נקודת מבט פנימית
עם כל מכה כל מערכות הטבע משתנות
ופרעה בשלו, הוא מכביד את ליבו. מלשון כבד, הלב שלו התנהג כמו הכבד.
יש אנשים שהמכות מעוררות ומעצימות אותם .
ויש אנשים שמסרבים לראות, מכבידים את לבם אל סביבתם ומתבצרים במסכנותם.

למה להתאמץ למשהו חדש? מסתבר שעבדות זה דבר די נוח.
אדם עובד כל השנים לבנות לעצמו ערי מסכנות – וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה
קשה להשתחרר מתפיסה של 'מסכנות', קשה לפרוק שעבוד למסכנות מבלי להיות במודעות.

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה:
'קוצר רוח' הוא ביטוי לחוסר סבלנות וסובלנות
ברובד הפיזי 'קוצר רוח' מבטא נשימה קצרה ושטוחה.
ברובד הרוחני 'קוצר רוח' מבטא שאיפה קצרה, מצב שאדם אינו רואה רחוק בעיני רוחו את העתיד לבוא, חי ללא שאיפות גדולות.
הולך עם הראש באדמה מבלי להרים ראש. לא רואה שמיים, לא רואה שיש משהו מעליו. עבד בגוף ובנפש לעול בלתי נראה; כבוי וכבול מקוצר רוח ועבודה קשה.
לעומת זאת, 'אורך רוח' מבטא מצב של נשימה ארוכה
וברובד הרוחני מדבר על סבלנות ושאיפה להגיע רחוק מתוך שינוי.

הבחינה להיות בהכרת הטוב והתודה
משה מדגים לנו מהי הכרת הטוב והתודה. שלוש המכות הראשונות היו על היאור, אותו יאור שהציל אותו כשהיה בתיבה. משה, בהכרת הטוב והתודה, לא הכה ביאור ומשאיר לאחיו אהרון להכות בו.

האם כל המכות היו רק בשביל פרעה?
'פרעה' איננו רק דמות היסטורית של מלך מצרי שחי בעבר,
'פרעה' הוא תכונה שקיימת בכל אחד בכל הדורות כולם.
'פרעה', אותיות 'הפער' בין הרצוי למצוי
אותיות ערף – קשה עורף להרפות ולשחרר
פרעה, גם מלשון הפרעה, מייצג את כל ההפרעות שיש לנו בחיים.
רק מכות יכולות לפרוע אותן מאיתנו .
כל מכה מייצגת הפרעה, אבן נגף, בדרך לשינוי.

מכת צפרדעים התחילה מצפרדע אחת גדולה וַתַּעַל הַצּפַרְדֵּעַ. בכל מכה שניסו להרוג צפרדע אחת, צצו ועלו מתוכה המוני צפרדעים אשר השתלטו וכיסו את הכל.
"הַצּפַרְדֵּעַ" בשיכול אותיות "רצף דעה"
כל ניסיון להתמקד, לגבש ולצרף דעה כלשהי, מגיעות כל המחשבות והדעות להטריד ולהסיט את רצף הדעה והמחשבה. ניסיון "להרוג" מחשבה אחת או להסיט את הדעת ממנה גורמת לכל המחשבות החברות להתרבות, מקרקרות מטרידות ומשתלטות על האדם בכל מקום נמצא: בביתו, בחדר משכבו ועל מטתו
וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ

אדם מבין שהוא צריך לעשות שינוי אבל מפחד.
פחד, הוא דבר מניע ובו בזמן הוא גם מונע מלראות ולהקשיב.
החכמה להפוך הפחד לדחף, את המניעות המונעות מאיתנו התקדמות להפוך להנעות מניעות קדימה.

גם כשקורה השינוי ומורגש השיפור, מתחיל הפקפוק…
האדם מסרב לשחרר יוהרה, בטוח שהכל תלוי בכוחו ובעוצם ידו.
העם היה נתון בדרגת אמונה ירודה באותו זמן.
מצב הגורם להרפיה והיחלשות. משה בא בשליחות ה' ומבקש "שלח את עמי"
"שלח" בשיכול אותיות זה "חלש" וזה "חשל", העם חלש… כדי שיקרה השחרור העם צריך לעבור דרך חישול כדי להצמיח בתוכו נקודת מבט פנימית עמוקה שלא תשאר רק בשינוי עצמו אלא תעבור התמרה בבניית תודעה של עם חופשי כי שינוי ללא התמרה איננו שינוי אמיתי.

המטה הוא המופת הראשון שנהפך לנחש , מופת לעם ישראל ,שיתבוננו ויבינו.
מטה לשון הטיה, למעלה או למטה יכול להטות כל מצב לכאן או לכאן.
כאשר המטה נוטה כלפי מטה, הוא הופך לנחש.
למה נחש?
על שום הקללה בה נתקלל – ההשפלה: "על גחונך תלך ועפר תאכל"
בדומה למצבם של בני ישראל במצרים, לא זקופים כיאה למטה. אלא מושלכים ומושפלים עד עפר כאשר נמצאים במציאות של 'מצרים'.

למטה של משה אין כוח פעולה משל עצמו אלא הוא מופעל על ידו.
המטה בתחרות עם החרטומים לעיני פרעה, נס בתוך נס קורה – המטה הפך לתנין ובלע את מטות החרטומים שהיו גם הם לתנינים. אות עליון.

מכות מצרים לא נועדו רק עבור פרעה. כל מכה נועדה להשיב לעם את האמונה.
עד שנגיע לשלמות האמונה בכל רמה של ההויה; במח השכלי, ברגש שבלב, ובכל איברי הגוף.

תקופה זו נקראת "תקופת השובבי"ם", ראשי תיבות של ששת הפרשות: שמות, וארא, בוא, בשלח, יתרו, משפטים.
תקופה זו היא חלון בזמן –מעניקה לכל אחד חלון הזדמנות להשתחרר מכבלי מצרים שלו לחירות שלו, חרוט על לוח לבו כמו שמובא במדרש, "חרות על הלוחות" אל תקרא "חַרות" כי אם "חֵירות". ומסביר חירות מכבלי הגוף ומתודעה כבולה בכעס, ייאוש, תסכול, עצבות וכדומה. לצאת ממצב של צרות ומיצרים , אל מימוש חיים.
הכוח שמתגלה בפרשת "וָאֵרָא" נותן כוח להתחיל בתהליך של שינוי – לראות, לברור, להבדיל ולהבחין בין הדברים במציאות שאנו חיים – לראות שכל חושך הוא אור בכיסוי – לראות שיש עתיד, יש תקווה והעיקר שיש חזון.
אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום – היום!.

ממני בחיוך 🙂
אלי

השאירו סימן או תגובה ושתפו את החברים שלכם באהבה. .

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

כל הזכויות שמורות © אלי לנדאו – התבונה דרך השם

לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן