פרשת וָאֵרָא דרך השם בסוד האותיות – הצופן לחיים

מתוך ראיה מגיעים ליראה
מה עוד צריך לקרות כדי שנסכים לראות?!

רְאִיָּה, היא חוויה תפיסתית של המציאות ובשינוי ניקוד, רְאָיָה, עובדה התומכת באמיתות דבר כלשהו באמצעותה מגיעים למסקנה.

תפיסת המציאות עוברת דרך חמשת החושים שלנו.
שבויים במראה עיניים ובטוחים שכל הקיום נמצא רק בנראה ובגלוי.

יקח זמן עד שנבין שכל אחד צריך שתהיה לו איזו מצרים לעבור דרך מקומות צרים כדי להפוך את החושך לאור, ואת הצרות להרחבות.
אומר 'השפת אמת': "בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל, מצבים של צרה וצוקה
לכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים".

כדי להוציא את ישראל מתחת שעבוד מצרים, היה צורך בגילוי הנהגה גבוהה ונעלה מעל הטבע, מעל הזמן והמקום, למעלה מכל סדר וצמצום. הנהגה שלא נודעה לאבותינו הקדושים: וּשְׁמִי הוי"ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם, מתגלה למשה בפעם הראשונה.
שֵּם הוי"ה, שֵּם כל יכול מכיל בתוכו את כל הזמנים היה, הווה ויהיה, מעל הזמן ומעל המקום, יכול לשנות כל מציאות.
הוא בכבודו בא לגאול את בניו ממצרים, לחבר אותם להיות נוכחים בזמן הווה בהויה
'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה', בכל מקום ובכל זמן אֶהְיֶה עם אלו שרוצים שאֶהְיֶה איתם (החתם סופר).

בכל אדם ישנו "עבד" שבמסלול חייו טובע בתוך קושי. גם כשיש לו אפשרות לצאת מתוך הקושי, הוא נאחז בו.
אף עבד לא ברח ממצרים. היה זה בלתי אפשרי לצאת ממצרים, לא בגלל שהיו שם גדרות ושומרים, אלא, בגלל שעבוד מנטלי הנובע מחלישות הדעת כשהיא שבויה בגלות חשוכחה.

שַׁלַּח אֶת עַמִּי 'עמ"י' נוטריקון 'עם ישראל'.
'שלח' אותיות חלש – חשל – לחש – שחל. באותו זמן העם חלש כדי לשחרר אותם צריך לחשל אותם בבניית תודעה משוחררת של עם חופשי .לחזק את האמונה הירודה הגורמת להרפיה והיחלשות.

עולם שהטבע עומד במרכזו, יציב וקבוע, כל מכה מכופפת את הטבע ואת טבע האדם כדי להצמיח נקודת מבט פנימית.
וממול, פרעה, עם כל מכה מכביד את ליבו.

פרעה איננו רק דמות היסטורית של מלך מצרי שחי בעבר, פרעה הוא תכונה שקיימת בכל איש בכל דור. פרעה אותיות הפרעה המגיעה מתוך הפער שנפער בתוכנו בין הרצוי למצוי בין ראיה לעובדה.
מסרבים להרפות ולשחרר.

רק מכות יכולות לפרוע אותן מעלינו .כל מכה מייצגת הפרעה, אבן נגף, בדרך לשינוי. עד שנבין שאין מנוס משינוי למרות ועל אף כל פחד, עד שנהפוך את הפחד לדחף, את המניעות המונעות התקדמות להנעות מניעות ומקדמות.

אדם עובד כל השנים לבנות לעצמו ערי מסכנות – וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה
קשה להשתחרר מתפיסה של 'מסכנות' מבלי לעלות במדרגות התודעה.

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה:
קֹּצֶר רוּחַ ביטוי לחוסר סבלנות וסובלנות; או נשימה קצרה ושטוחה.
ברובד הרוחני קֹּצֶר רוּחַ מבטא שאיפות קטנות וקצרות טווח. שפופים עם הראש באדמה, לא רואים שמיים, לא רואים עתיד, פסו אמונים. עבדים בגוף ובנפש לעול בלתי נראה; כבויים וכבולים בעבודה קשה, שאלות וקושיות. קולות זועקים מהשמים, קוראים לנו דרך זעזועים, אירועים, מצבים ואנשים, דופקים על קירות ליבנו שנתעורר.

היציאה מגלות לגאולה היא תהליך בחמשה שלבים בחמש לשנות גאולה
כדי להביא אדם למקום חדש יש להוציא אותו תחילה מהמקום שהוא נמצא בו, מתבנית מחשבתו.
גאולה היא גילוי ה' בכל הפרטים.

המטה שניתן למשה הוא מטה שניתן לכל אחד ואחת כדי להטות מצבים.
מטה לשון הטיה – כלפי מעלה או למטה.

כאשר אדם נמצא בתפיסת מצרים, ראייתו מצומצמת ומושפלת מטה, אז המטה נהפך לנחש, הקללה בה נתקלל – ההשפלה: "על גחונך תלך ועפר תאכל". בדומה למצבם של בני ישראל במצרים, לא זקופים כיאה למטה. אלא מושלכים ומושפלים עד עפר.

קולות קוראים לנו להתעורר לגאולה. כל המציאות מחכה להתגלות, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

הכוח שמתגלה בפרשת "וָאֵרָא" נותן כוח להתחיל בתהליך של שינוי – לראות, לברור, להבדיל ולהבחין בין הדברים במציאות שאנו חיים – לראות שכל חושך הוא אור בכיסוי – לראות שיש עתיד, יש תקווה והעיקר שיש חזון.
אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום – היום.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם