גישה היא אמנות החיבור בין שניים
הסוד טמון בגישה ובנגישות של וו החיבור המחברת בין אנשים, בין פרטים ובין מצבים.
הם מושפעים מהמקום ממנו אנו מגיעים, מהדרך בה אנו ניגשים ומאופן ההגשה שלנו.
'גישה' היא ממש שפה שאיננה בהכרח מילולית.

קו דק מפריד ביניהם – גישה וקרבה או התנגשות
'ויגש' אותיות 'שגוי'
גישה מתחילה במפגש פנימי בתוכנו, עד שאנחנו מגיעים למפגש חיצוני עם האחר.
לאיזו גישה אנחנו נוטים עולה מתוך הרגש המציף אותנו לפני שאנחנו ניגשים לאחר
ממקום סוער וכועס או מפויס? ממקום רגשיי או שכלתני?
ממקום פתוח של קרבה, הבנה והידברות? או ממקום מקשה, מפקפק ומסתייג?
כל צד שנבחר יועצם במפגש עם המציאות – נגישות וקרבה או ריחוק, כעס והתנשאות.
כך או כך – מפגשים של נגישות או התנגשות עם האחר הם השתקפויות של מערכת יחסים פנימית בתוכנו.

אנו עדים לגישה מכל הצדדים במספר מצבים
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו… גְּשׁוּ נָא אֵלַי… וַיִּגָּשׁוּ… ואפילו אֶרֶץ גּשֶׁן עוסקת בגישה:
– איך אנחנו ניגשים לאדם שלא הזמין אותנו לגשת אליו?
– איך אנחנו ניגשים לאחר כאשר אנחנו מוקפים בעוד אנשים?
– האם אנחנו נגשים מיוזמתנו?
– האם קיבלנו הזמנה לגשת?
– באיזו סביבה אנחנו חיים? בסביבה תומכת או בסביבה שהגישה שלה הפוכה לשלנו?

אנחנו רואים שגישתו של יהודה ליוסף משתנה בהתאם למצב
וַיִּגַּשׁ – יהודה מנסה מספר גישות כדי לזהות איזו גישה הכי מתאימה לנקוט בה.
בתחילה הוא ניגש אליו ממקום 'שוה' כך עולה מסופי תיבות וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה
ומיד יהודה משנה גישה ועובר ללשון רכהוַיֹּאמֶר
ושוב משנה גישה הפעם בלשון קשה –יְדַבֶּר .

יהודה מתקרב אל יוסף אח"כ מבקש רשות לדבר. מפייס אותו "וְאַל יִחַר אַפְּךָ "
נותן לו כבוד "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה"
מצד אחד משדר קירבה ,מצד שני אינו נסוג.
"גישתו" של יהודה בסופו של דבר מצליחה. יוסף מתרכך ומתוודע אל אחיו.

אמנות הזיווג והחיבור בגישה
מה זה אומר לעשות חיבור ?
כשאנחנו ניגשים אל אדם חשוב שנהיה מולו פנים מול פנים על מנת שנוכל לראות אותו, להרגיש אותו, לקלוט מאיזו גישה הוא מגיע כדי שנוכל להתחבר אליו.
המפתח לחיבור טמון בנקודה הפנימית הגבוהה של האדם אליו אנו מבקשים לגשת. לגעת ברצון שלו.

קל מאוד ליפול לרגשות העולים ומציפים אותנו במיוחד במצבים לא נעימים.
אי אפשר להגיע להשגות כלשהן כשנמצאים בכעס גדול.
לפני הכל יש לשנות גישה.

סוד החיבור טמון בגישה הלוקחת אחריות על המעשים וההשלכות שיהיו להם, לא מתוך האשמה אלא מתוך אחריות על המציאות.
יהודה מבין שהכעס נמצא בתוכו, לכן הוא נוקט בגישה מתוך אחריות ולא מתוך האשמה. הוא מבין שכדי להתחבר ליוסף, עליו להכניע את עצמו קודם. את מקום הכעס שבתוכו. להוריד ולהקטין את עצמו כדי שיוסף יבין שהוא בא בגישה השואפת לעלות אליו ולא מעליו.

"כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם" אמר קהלת במשלי
אדם המביט אל אגם מים, בבואתו משתקפת אליו חזרה מתוך המים.
לשם כך עליו להתכופף מעט כדי לראות את פניו ממש. כך עלינו לנקוט בגישה דומה

בבואנו אל האחר, עלינו להתכופף מעט – לשים את עצמנו נמוך ולו במעט מהאדם אל מולו אנו עומדים כדי שנוכל להגיע להשגות. להנמיך זה לא אומר להקטין. הים הוא המקום הנמוך ביותר, בזכות עובדה זו הים הוא גדול.
נמוך זה לא אומר קטן !

הפנים הם המראה החיצונית למה שמתרחש בתוכנו פנימה.
האור המוקרן מתוכנו החוצה מושך את אותו אור. דומה מושך דומה, חיוך מושך חיוך. אור מחזיר אור.
כזה הוא הקשר בין הלבבות כך לב האדם אל לב חברו.

על כל אחד לשים את עצמו במקומו של האחר כדי שיהיה שינוי מהותי בגישה שלנו .

יוסף הוא מעין דגם מוקטן לעם יעודי הנקרא יהודי.
יוסף מבין שזוהי תכנית אלוהית – כל החיים הכינו אותו לרגע הגדול למלא את יעודו במשימה היעודית.
רגע שהתחיל בירידה לבור כדי שיוכל לעלות לעמדת מפתח להעלות את אחיו ולהציל אותם משנות הרעב.
לכל יהודי יש את ה-משימה ה-ייעודית שלשמה הגיע לעולם. כל החיים מכינים אותנו לרגע אחד בחיים למטרה מסוימת למלא את יעודנו – להביא את עצמנו לעולם – להיוולד מחדש בתהליך המלווה במשברים.

כל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ.
'משבר' הוא פתח הרחם הנשבר בזמן הלידה
משבר הוא גל הנשבר בים
'גל' הוא חלק מה-'גלות' כדי לגלות את ערכו האמיתי של ה-אני ואת תפקידו של כל אחד וכל מצב בחיים.
כל גל לוקח אותנו קדימה.. ככל שהגל ארוך יותר הוא לוקח רחוק יותר.
(תמיד חלמתי ללמוד גלישת גלים, עכשיו אני מבינה למה:))

ירידה, היא חלק מפעימת החיים – תנועה טבעית של גל.
הגישה שהורגלנו אליה רואה 'ירידה' כמשהו לא טוב.
אנחנו אמורים לעשות שינוי גישה ללא שיפוט של טוב ורע ולהבין שירידה היא מצב זמני של התכנסות לצורך התרחבות, ירידה לצורך עליה, עזיבה לצורך שיבה.

האחים שהורידו את יוסף לבור בהמשך הם אלה שיורדים למצרים.
הבור שיוסף ירד אליו, הוא משל לירידה למצרים למקומות הצרים והמצרים בחיינו

הכוח ההרסני ביותר עבורנו הוא כוח הפירוד. גישה היא הכוח שיכול לגרום לאחדות והיא מתחילה בתודעה אישית.
חשכת הלא מודע מחכה לאלומת אור קטן של התודעה האישית – להביא להיווצרותה של תודעה קולקטיבית אחראית ומוארת – ביחד כולנו להיות אור איתן.

שנלמד לגשת איש אל רעהו לבחור בגישה המתאימה לכל אחד
ולאמץ גישות שונות שבתוכנו כדי לקדם את ייעודנו.
בנימה אופטימית ובגישה חיובית – שבת שלום 🙂

אלי אליזה לנדאו

שתפו באהבה
"המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (פרקי אבות)

השאירו סימן או תגובה ושתפו את החברים שלכם באהבה. .

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

כל הזכויות שמורות © אלי לנדאו – התבונה דרך השם

לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן