גישה מתחילה בתודעה אישית – בנקודת המבט, במפגש פנימי.
גישה תשקף את מערכת היחסים המתנהלת בתוכנו.
האם אני מגיע ממקום של והתנשאות. ספק והסתייגות, או אמונה?
האם אני מבקש קרבה, פתיחות, הבנה והידברות, או נוקשות, ריחוק וסגירות?
מהיכן אני מופעל, ממקום רגשי או הגיוני?
הדרך בה ניגש ולאופן ההגשה של הדברים תהיה השפעה בסופו של דבר על ההישגים.
כל דרך שנבחר, היא תועצם במפגש עם המציאות.

השפה העברית מצפינה בשורש המילה דבר והיפוכו. זה הכל עניין של גישה ותודעה מהיכן בוחרים לראות את הדברים ובהתאם להגיב אליהם.
אם באים ממקום של השגה, הבנה והידברות, נגישות וקרבה, מגיעים להישגים,
או להיפך, אם מגיעים בהשגות ממקום של התנגדויות, ספקות והסתייגות באים להתגוששות, התנגשויות בנגישות נוגשת, משעבדת או משתעבדת.

וַיִּגַּשׁ מעניקה לנו שיעור באמנות הגישה
איך נכון לגשת? תלוי במצב.
האם אנחנו נגשים מיוזמתנו? האם קיבלנו הזמנה לגשת? האם אנחנו רצויים? ואם אנחנו לא רצויים?
או אנחנו מוקפים בעוד אנשים? באיזו סביבה אנחנו חיים? בסביבה תומכת או בסביבה שהגישה שלה הפוכה לשלנו?

אנחנו רואים שגישתו של יהודה ליוסף משתנה בהתאם למצב
וַיִּגַּשׁ – יהודה מנסה מספר גישות כדי לזהות איזו גישה הכי מתאימה לנקוט בה.
בתחילה הוא ניגש אליו ממקום 'שוה' כך עולה מסופי תיבות וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה
ומיד יהודה משנה גישה ועובר ללשון רכהוַיֹּאמֶר
ושוב משנה גישה הפעם בלשון קשה –יְדַבֶּר .

יהודה מתקרב אל יוסף אח"כ מבקש רשות לדבר. מפייס אותו "וְאַל יִחַר אַפְּךָ "
נותן לו כבוד "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה"
מצד אחד משדר קירבה ,מצד שני אינו נסוג.
"גישתו" של יהודה בסופו של דבר מצליחה. יוסף מתרכך ומתוודע אל אחיו.

אמרו חז"ל, "כל אדם צריך לראות את עצמו כאילו כל העולם נברא בשבילו"
ותורת החסידות מסבירה, האחריות ליצור חיבור היא על האדם עצמו!

המפתח לחיבור טמון בנקודה הפנימית הגבוהה של האדם אליו אנו מבקשים לגשת. לגעת ברצון שלו.
לראות אותו פנים מול פנים, להרגיש אותו ולקלוט מאיזו גישה הוא מגיע כדי שנוכל להתחבר אליו.
הפנים הם המראה החיצונית למה שמתרחש בתוכנו פנימה.
האור המוקרן מתוכנו החוצה מושך את אותו אור. דומה מושך דומה, חיוך מושך חיוך. אור מחזיר אור.
כזה הוא הקשר בין הלבבות כך לב האדם אל לב חברו.

לשים את עצמך במקומו של האחר כדי שיהיה שינוי מהותי בגישה.
יהודה מבין שהכעס נמצא בתוכו, לכן הוא נוקט בגישה מתוך אחריות ולא מתוך האשמה. הוא מבין שכדי להתחבר ליוסף, עליו להכניע את עצמו קודם. את מקום הכעס שבתוכו. להוריד ולהקטין את עצמו כדי שיוסף יבין שהוא בא בגישה השואפת לעלות אליו ולא מעליו.

"כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם" אמר קהלת במשלי
אדם המביט אל אגם מים, בבואתו משתקפת אליו חזרה מתוך המים.
לשם כך עליו להתכופף מעט כדי לראות את פניו ממש. כך עלינו לנקוט בגישה דומה

בבואנו אל האחר, עלינו להתכופף מעט – לשים את עצמנו נמוך ולו במעט מהאדם אל מולו אנו עומדים כדי שנוכל להגיע להשגות. להנמיך זה לא אומר להקטין. להיות נמוך כמו הים, הוא המקום הנמוך ביותר, בזכות עובדה זו הים הוא גדול.

הסוד טמון בגישה הלוקחת אחריות על המעשים וההשלכות שיהיו להם לא מתוך האשמה אלא מתוך אחריות על המציאות.
יהודה לשון הד, דבריו מהדהדים ונכנסים אל הלב.
יהודה ערב לאחיו בנימין "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי" כל ישראל ערבים זה לזה.
יהודה, לשון יהודי. הוא לוקח אחריות על בן-ימין אח יוסף בנים לרחל.

מסע חייו של כל יהודי הוא ייעודי למלא את חלקו במחשבת הבריאה
כל החיים הכינו את יוסף לרגע הגדול למלא את ייעודו במשימה היהודית.
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו… וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי…
וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים"
אין כאן אשמה או הטחה, יש כאן השלמה וקבלה באמונה שלמה.
למרות ועל אף כל מה שעבר על יוסף
הוא מבקש מאחיו אל תעצבו, לא אתם שלחתם אותי, אתם הייתם רק שליחים של הקב"ה.

כל הירידות של יוסף הובילו אותו לעמדת מפתח להעלות את אחיו ולהציל אותם משנות הרעב.
לכל יהודי יש את ה-משימה ה-ייעודית שלשמה הגיע לעולם. כל החיים מכינים אותו לרגע אחד בחיים למטרה מסוימת למלא את ייעודו – להביא את עצמו לעולם, להיוולד מחדש בתהליך המלווה לא פעם במשברים.

כל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ.
'משבר' הוא פתח הרחם הנשבר בזמן הלידה
משבר הוא גל הנשבר בים
'גל' הוא חלק מה-'גלות' כדי לגלות את ערכו האמיתי של ה-אני ואת תפקידו של כל אחד וכל מצב בחיים.
כל גל לוקח אותנו קדימה.. ככל שהגל ארוך יותר הוא לוקח רחוק יותר.

ירידה היא חלק מפעימת החיים – תנועה טבעית של גל.
הגישה שהורגלנו אליה רואה 'ירידה' כמשהו לא טוב.
אנחנו אמורים לעשות שינוי גישה ללא שיפוט של טוב ורע ולהבין שירידה היא מצב זמני של התכנסות לצורך התרחבות, ירידה לצורך עליה, עזיבה לצורך שיבה.

יוסף מבין שכל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ.
המזון נקרא בשם "שבר" שובר את הרעב ומביא לסיומו כמו שאומרים "לשבור את הצום" – breakfast.
"יוֹסֵף הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ", הוא הופקד על חלוקת השבר בעת הרעב הקשה במצרים.
אח"כ יעקב מבקש מבניו לרדת למצרים לקנות מזון. "וַיַּרְא יַעֲקֹב… כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת."

וַיִּגַּשׁ והקשר לחנוכה ולמשיח
נאמר על יוסף "וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו"
גֹּשְׁנָה – ראשי תיבות "נס גדול היה שם"
גימטריא גֹּשְׁנָה = 358 = משיח
עוד לא אבדה תקוותנו בצפייה לביאת המשיח במהרה בימינו אמן.

מי יתן ונדע לגשת איש אל רעהו בגישה אוהבת
ונדע לקבל מצבים בחיים במיוחד בזמן משברים
להיות באמונה שכל דבר מדוייק ונעשה לטובה
גם אם קשה לנו לראות את הטובה.

בנימה אופטימית ובגישה חיובית – שבת שלום 🙂
שתפו באהבה

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם