ממקרה לקריאה כדי שנשמע
החיים קוראים לנו ולא סתם קורים לנו

פרשת וַיִּקְרָא פותחת את ספר וַיִּקְרָא המכונה בשם "תורת כהנים". עיקרו עבודת קרבנות, קדושה וטהרה.
הוא עוסק במהות הפנימית וברבדים העמוקים של החיים עם הוראות מפורטות, לעבודה פנימית עמוקה. כלים והנחיות לכל יהודי איך לכהן את חייו בקדושה.
לקדש את שליחותו כאן בעולם מתוך הכרה מלאה שאין מקריות. כל מקרה. ה' רקם רקמה בהשגחה פרטית מדויקת. הכל מאת ה'.
בכל מקרה הקורה לאדם מסתתרת קריאה מיוחדת עבורו, אותה הוא אמור לגלות.

וַיִּקְרָא, לשון יקר-(א) ובעל ערך.
זוהי קריאה אישית לכל אחד להתבונן על חייו, לבחון מאיזו נקודת מבט הוא חי אותם?

אנשים מעריכים את החיים, עד כמה הם יקרים, רק כשצער, חולי או משבר עוצר אותם מהמירוץ היומיומי האינסופי.
עד אז החיים קורים ממקרה למקרה, בלי הכרה או הוקרה. מבלי לתת מחשבה או התבוננות במסרים המסתתרים בכל מקרה, לא מקשיבים לקריאה המסתתרת שם עבורם.

וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר
מתוך החשכה וההסתרה מגיעה הקריאה – מֵאֹהֶל מוֹעֵד אותיות מהלא מודע. שם חבוי האור הייחודי של הנשמה.
כל אחד אמור לגלות את האור בתוך החשכה, בתוך ההסתרה . לפני שיקבל "צו קריאה"
מסביר הזהר הקדוש, משה ביקש הנחיות מהאור. בבקשה הזאת הוא מבטיח את השגחת אור הבורא שיאיר את דרכו ומעשיו.
אומר רש"י "וַיִּקְרָא", קריאה חביבה אֶל משֶׁה שהוא הדרגה הכי גבוהה שאדם הגיע אליה.
היא מכוונת אל כל אדם להגיע למדרגתו של משה אותיות השם. כל תמצית הנשמה בשמו. בלב המילה נ-שמ-ה מוצפן השם.
האדם קיבל בשמו את כל הכלים המתאימים לו על מנת למלא את חלקו במחשבת הבריאה.

במילה ויקרא האות הסופית היא א'. אם נמשיך להתקדם בסדר אותיות הא'-ב' האות ב' תתפוס את מקומה של האות א' כדי שנתקדם מ-ויקרא ל-ויקרב שורש ק.ר.ב. להקריב קרבן כדי להתקרב לחלק האלוקי שבתוכך
מקְרַב, ממלחמה פנימית, ל-קַרֵב שלום וקרבה.

כך או כך, בשניהם יש נגיעה בקרביים, בחלקים הפנימיים ביותר.
עבודת הקרבנות מוכתבת לפרטי פרטים בתיאורים פלסטיים של הקרביים ממש – החלקים הפנימיים והעמוקים של הקרבנות.
נשמע כמו מזעזע, כמו טקס פרימיטיבי פגאני.

מהו קורבן?
קרבן מוקרב מתוך רצון לכפר על חטא כלשהו. חטא לשון החטאה ופספוס.
או עבירה שהעבירה והרחיקה את האדם מחיי רוחניות.

עבודת הקרבנות מעניקה כלים לעבודה פנימית עמוקה, לבחון את הקרביים של מצב או אירוע שהחטיא את האדם. לעשות תהליך של התקרבות, הקרבה, בחינה והתבוננות עמוקה, כך שיוכל לקרב בין החלקים שהרחיקו אותו מהוויתו.

וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח
מל"ח ראשי תיבות: מח, לב, חיים.
חיים רוחניים תלויים רק מתוך שיתוף בין המח והלב, בין שכל לרגש בין הגיון להרגשה

בזהר כתוב הגוף מהווה משכן לכל הבריאה – "אדם עולם קטן".
כל האיברים כנגד כל חלקי הבריאה – איבר אותיות בריא
לכל איבר יש תפקיד, זמן ומקום משלו וביחד כולם מתפקדים בהרמוניה כבריאה שלמה.
כאשר איבר מסוים אינו פועל בסנכרון עם הבריאה, הוא יוצא ממסלולו הטבעי, מחטיא את תפקידו ויוצר הפרת איזון.
כך כאשר אדם חוטא, הוא יוצא מהמסלול הטבעי שלו הוא נועד, מחטיא ומתרחק מהמהות הפנימית של מחשבת הבריאה.

מקְרַב לקרבה.
אדם מורכב מגוף פיזי ונשמה. גשמי ורוחני. לקבל לעצמי ולהשפיע.
אדם שחטא, החלק הפיזי, הגשמי, הייצרי שבו השתלט עליו.
מטרת הקרבנות "לשחוט" את החלק הבהמי, (החייתי) שחטא ברצון לקבל רק לעצמו
כדי להתקרב חזרה למקור הנשמתי שלו.

עבודת הקרבנות מקרבת ומעלה כל דבר לשרשו הרוחני, "עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהֹוָה"
ריח לשון רוח.
חוש הריח ע"פ חז"ל הינו חוש רוחני החודר פנימה אל הנשמה מאחר ומשם נכנסה נשמתו של האדם הראשון לגוף.
ריח הוא הדבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו
בחטא גן עדן, אדם וחוה חטאו בארבעה מתוך חמשת החושים.
בחוש השמיעה כששמעו בקול הנחש;
בחוש המישוש כשחוה נגעה בפרי העץ;
בחוש הטעם כשטעמו מפרי העץ;
בחוש הראיה כשהסתכלה חוה על העץ האסור.
העונש על חטא האכילה האסורה היה עונש מוות – איבוד חיי הנצח "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".
המוות מייצג נתק בין הגוף לנשמה. מכאן, ארבעת החושים התנתקו מנשמת האדם והפכו לחושים גשמיים בלבד.
רק חוש הריח לא נפגם ונשאר במקורו כחוש רוחני. מזכיר לנו למצוא את הטעם הרוחני בעולמנו הגשמי.
ועוד דרשו חז"ל על "מבחן המשיח", אשר יוכל לדון ולשפוט ע"פ חוש הריח.

כל הקרבנות כרוכים בפעולה פיזית אולם פועלים ברובד הרוחני.
"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהֹוָה
מִכֶּם ראשי תיבות- מידה כנגד מידה, אומר הכלי יקר:
עבודת הקורבנות באה לתקן את מידות הנפש.
לפני שאדם מביא קורבן, הוא צריך להביא את עצמו תחילה, לשחוט את המידה שהחטיאה אותו.
הקורבנות מתחלקים לסוגים שונים על פי מטרתם כאשר לכל סממן משמעות סמלית.
קורבנות מהחי: מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן נועדו לרומם את הכוחות הבהמיים החבויים בתוכנו.
אברי הבהמה מייצגים את התכונות והמידות אותם האדם מקריב, להמחיש לו את עונש החטא שממנו התכפר.
מהצומח שְׂאֹר דְּבַשׁ במהותם שני קצוות
"שְׂאֹר" -תופח כמו גאווה,
"דְּבַשׁ"– מתוק כבעל חנופה.

מאז שחרב בית מקדש, התפילה מחליפה את עבודת הקורבנות.
תפילה היא עבודה שבלב. היא מכוונת לסליחה, להודיה לבקשה או משאלה, לתיקון המידות ועוד ועוד.
לפני שאנחנו נושאים תפילה, מן הראוי לעשות בירור פנימי על מה אנחנו מבקשים.
כדי שלא יהיה בלבול בין העיקר לתפל, בין האסור למותר, בין הפנימי לחיצוני.

הידברות עם הסביבה מתחילה בהידברות המתנהלת בתוכנו פנימה בינינו לבין עצמנו.
אדם הנמצא בקונפליקטים פנימיים, יפגוש בחייו מערכות יחסים מלאות קונפליקטים והתנגשויות. .
לעומת זאת, אדם שיש לו מערכת יחסים טובה עם הסביבה מראה על מערכת יחסים פנימית המתקיימת באדם עצמו – בינו לבין עצמו לעשות שינוי תפיסה ממקרה לקריאה

ישנם סוגים שונים של קרבנות
קרבן יחיד וקרבן ציבור, קרבן חובה וקרבן נדבה
קודשי קודשים וקודשים קלים, קרבן עולה, קרבן השלמים לשלום, קרבן חַטָּאת לכפרה
קרבן אָשָׁם לכפרה על אשמה.
קרבן מִנְחָה לפי נדבת הלב כמתנה או כתוספת לקרבן מן החי.

הקורבן איננו המטרה, אלא האמצעי
הרצון, הוא הבסיס והשורש לעבודת הקרבנות, כמו התפילה, חייבת לנבוע מרצון פנימי עמוק של האדם הנובע מהתעוררות פנימית מכל הלב, ולא מאונס או משום שכך צווה. אחרת היא מאבדת את משמעותה.

"וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו".
כפרה, לשון כופר, חלופה בתמורה.
וכן כופר, לשון כפורת לכיסוי.
כופר הוא אדם שאינו מאמין ב-ה', יש לו כיסוי על האמונה הקלוקלת שלו. הוא צריך לכפר על המעשים שלו, בהבאת כופר, חלופה, כדי לכסות על הכוחות הנמוכים שגרמו לכפור ולחטוא.

השבוע אנחנו נקראים לעשות שינוי תפיסתי – ממקרה לקריאה ביוקר הח
זוהי קריאה, לייקר את חיינו, תוך הקשבה מלאה לקריאה המסתתרת בכל אותם מקרים שנדמו לנו כ-יד המקרה.
זה הזמן לעצור, להתבונן, להודות ולהוקיר על כל מקרה.

בשם כל ישראל תהיו טובים!

שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם