וַיֵּשֶׁב דרך השם בסוד האותיות – הצופן לחיים

וַיֵּשֶׁב, פרשה מלאת תהפוכות,
היא מתחילה בכמיהה של יעקב להתיישב סוף סוף בשקט ובשלוה, ומתנפצת אל מול מציאות סוערת ומייסרת בירידה אחר ירידה: האחים מסתכסכים, יהודה שוכל שניים מבניו, יוסף "בַּעַל הַחֲלֹמוֹת" מעורר את קנאת האחים עליו ונזרק לבור, יעקב מתבשר שחיה אכלה את יוסף ומסרב להנחם.
העולם הזה מונהג בהסתרה ובהשגחה פרטית על כל פרט ופרט ברקמה הגדולה. הקב"ה מגלגל מהלכים נסתרים דרך דמויות ואירועים, מצבים ומפגשים המולבשים בתפקידים שונים על מנת להוציא לפועל את תכנית מחשבת הבריאה מששת ימי בראשית.

כל האירועים טראגיים ככל שיהיו הם כולם "מלבושים". אנחנו לובשים, פושטים ומחליפים זהויות בסיטואציות שונות כבגד המוחלף למטרה מסוימת.
כמה כאב, סבל ואכזבות נחסוך לעצמנו אם נשכיל כך לראות את פני המציאות, בתודעה גבוהה ועמוקה, אחרת נרגיש נרדפים. הבגד יהפוך לבגידה בנשמה, הלבוש לבושה והמעיל למעילה בתכנית מחשבת הבריאה.

'וישב' אותיות 'בויש' 'ישוב' למלא את ייעודו.
יוסף בויש פעם אחר פעם, עובר שינויים הפכפכים, מופשט מבגדיו, חשוף במערומיו כל פעם "מלבישים" עליו סיפור חדש. בכל הניסיונות הוא עמד, ובפרט בניסיון הגדול מכולם – הוא עמד בפיתוי מול אשת פוטיפר ושמר על הברית. העלילה הזאת חורצת את דינו והוא שוב מורד לבור, אך יוסף מוכיח שוב את נאמנותו ואמונתו – שאין רע יורד מלמעלה.

סוד כְּתֹנֶת פַּסִּים
קנאת האחים התעוררה על יוסף שאביהם בחר בו להעניק לו את כְּתֹנֶת הפַּסִּים שיש בה סודות עמוקים אודות צופן הבריאה, סגולות וכוחות להתמודד מול מצבים ומול כוחות והשפעות חיצוניות המנתקות את האדם מראייה פנימית גבוהה.

חז"ל מקשרים אותה ל'כָּתְנוֹת עוֹר' שהולבשו בהם אדם וחווה והועברה בירושה מאדם הראשון לשת, משת לנח, מנח לשם וכך הלאה לאברהם, ליצחק וליעקב שקיבל בערמה את בִּגְדֵי עֵשָׂו ….

במילה פַּסִּים אותיות ראשונות פ"ה סמ"ך ראשי תיבות פשט סוד – גלוי ונסתר – פסים פסים, פעם רואים בגלוי פעם נעלם מעינינו ונסתר, פעם מלא ופעם ריק. זהו חלק טבעי ובלתי נפרד במהלך החיים, לחוות את התחושה שאתה פעם ב-אין פעם ב-יש, פעם למעלה ופעם למטה. הפסקים כאלה קורים בין מעברים והם נחוצים במיוחד במעברי חציה לעבור דרכם בבטחה.

האחים השליכו את יוסף אל הבור – וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם
רש"י שואל אם הוא ריק אז למה להוסיף שאין בו מים?
הוא מלמד עקרון מהותי לחיים – אין בעולם חלל ריק או פנוי.
כל מקום ריק מבקש להתמלא "אין בו מים, אבל יש בו נחשים ועקרבים".
נחשים ועקרבים מסמלים את הסיוטים והפחדים המציפים אותנו במיוחד בתקופות שנקלעים לבורות חשוכים.
נחשים גם מלשון ניחושים, אנשים רצים למנחשים להעלות באוב לקבל תשובות.
העיצה, למלא את הבורות שנקלענו אליהם ב-'מים' המסמלים תורה, חיים, חסד וחכמה.
להיות כמו יוסף שדבק באמונתו למרות ועל אף כל מה שקרה לו, בידיעה פנימית עמוקה שהכל לטובה.

יוסף ותמר מופיעים באותה פרשה. השניים מסרו את נפשם למען מטרה נעלה גם במציאות עגומה כשהדרך לא היתה ברורה או מובנת, כל מה שהנחה אותם זאת אמונה תמימה ושלמה בהנהגה נסתרת בה הם נדרשים למלא את חלקם בתכנית הגדולה. פעלו מתוך הכרה שההיבט האישי לכשעצמו איננו המטרה הנעלה והמרכזית, לא נכנעו לאירועים חיצוניים שיכלו להפיל אותם לבגוד בערכי אבות,
זכו להיות ראויים שמהלך אלקי גדול יעבור דרכם ולימים בע"ה מהם יוולד משיח בן דוד. יוסף זכה לתואר 'צדיק' כמו תמר, "צדיק כתמר יפרח"…

פרשת 'וישב' מגיעה לפני חנוכה
יוֹסֵף מלשון אוסף
בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, 17 = "טוב"
הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו,
מפרש רבי נחמן, בלהה וזלפה מייצגות את כל הבלהות והזלעפות הבאות עלינו כשאנחנו מצויים במקומות ירודים בחיינו.
דוקא בזמנים של זלעפות ובלהות, כשהדברים נראים הכי חשוכים, מתגלה האור הכי גדול – מתווסף אור חנוכה כפי שיוסף היה אוסף את אחיו הירודים ומעלה אותם לטוב.

"כל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן" רבי ישראל סלנטר,
לתקן הכוונה לתיקון הנפש,
הנר הכוונה לנשמה הדולקת בגוף לתקופת זמן.

מי יתן ונזכה לתקן את מה שנועדנו לו ברוח ובחומר לאור חנוכה

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם