'אדם עולם קטן" – עשרים ושתיים אותיות קודש בהן נברא העולם והאדם. תורת הקבלה מתחקה אחר ההקבלה המוטבעת באדם ובעולם והקשר בין הנפש לגוף ובין הנסתר לגלוי אשר גנוזים זה בזה, במעגלי החיים. אחד הוא הכל והכל הוא אחד: עולם גשמי ועולם רוחני, גוף ונפש כולם שזורים זה בזה במארג יקומי ויחסי גומלין מתקיימים בין כולם.

האותיות הן אבני היסוד של מחשבת הבריאה בתוכנת מערכת ההפעלה שלה. כל אות מגלמת כוחות הפועלים במציאות: באדם בעולם ובנפש. הכרת אותם כוחות הפועלים באותיות, מעניקה כרטיס כניסה לגילוי אור פפנימי
יציאה מגלות התודעה לגאולה.

"דיברה תורה כלשון בני אדם", מושגים נשגבים מבינת האדם מולבשים באמצעות דימויים גשמיים מוכרים במילים ומטבעות לשון כך שיוכל להשיג בהשגתו. 

האותיות העבריות מעברות בתוכן סודות עמוקים אודות הבריאה, מעבר לתבנית הפשוטה שהורגלנו לקרוא בה. כל אות היא צופן שניתן לפתוח באינספור אפשרויות. רבדים על גבי רבדים בממדי המציאות נחשפים בסוד האותיות, צירופים ושורשים להבין דבר מתוך דבר מעבר לגימטריות. 

אותיות בשמות ובמילים נבחנות באופן יחסי. לנתק אותיות מהקשרן או ייחוסן, זה כמו לחפש דופק חיים בגוף בלי נשמה. כל הסוד הוא בחיבור לחיים, למקום, לזמן ולנושא נבחן.